תורת העולה/חלק ג/פרק מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ארבע וארבעים[עריכה]

כבר באר הרב המורה פרק ט"ו חלק ב', שארסטוטלוס אין מופת אצלו על קדמות העולם לפי דעתו, וכתב עוד שם פרק ט"ז ואשר אשתדל בו אני שאבאר כי היות העולם מחודש על דעת תורתינו אינו נמנע ושהראיות ההם כולם הפלוסופיות אשר יראה מהם שאין הענין כמו שזכרנו, ימצא לטענות ההם כולם פנים יבטלום, ויבטל עשות הראייה בהם עלינו כו'.

ואם כן אני אומר כי מאחר שאין חדוש העולם נמנע אף לדעת הפלוסוף, ואין עלינו לבאר אלא היותו אפשר להיותו מחודש, ולהסיר הספיקות הנופלות בזה אם כן יש להשיב עליו בדרך כלל ופרט הכלל הוא זה, מאחר שאמונת חדוש העולם היא בנוייה שהשם יתעלה ברא העולם ברצון המוחלט בלי שום סבה טבעית אשר תחייב, אם כן כבר נפלו בטלו כל הטענות הפלוסופיות כאחד, וזהו כי הטענה הששית כבר נתבטלה מדברי הרב מאחר שפעולתו ברצון, אם כן אין פעולה בזה צריכה להעלות המביאין, המתחדשין, כמו שנתבאר אשר מזה תמשך תשובת הטענה השביעית, אשר הכל נמשך אחר חכמתו אלא שאנחנו נסכל חכמתו, והכל דבר אחד רצה לומר עצמו וחכמתו, שאנחנו לא נאמין בתוארים, וכמו שכתב שם הרב בתשובת טענה שביעית בפרק י"ח שם.

והנה שתי התשובות האלה נתפסים כאחד, מטעם שהכל רצון, ושתים אלו הם תשובות גם כן לארבע טענות הראשונות והכל מיושב בדרך זה, כי אחרי שאנחנו מאמינים שהכל נברא ברצון, אם כן כבר סרו הטענות מה שאומרים שאי אפשר לתנועה מבלתי שתקדם לה תנועה כו', וכן אמרם שהחומר ראשון יהיה לו חומר ממנו נתהווה כו', ושאמרו כי התנועה הסבובית אין בו התהפכות אם כן אינו נפסד כו', ושאמרו שכל מתחדש, צריך שיהיה לו קודם לכן נושא אפשרות כו', אלו ארבע טענות הם אמתיות בפעולה הטבעית, כי כל אלו הטענות הם מוכרחים מצד שכל פעולה טבעית יש לה סבה אחת מארבע הסבות הטבעיות הידועים. אמנם, מה שיתהווה ברצון המוחלא, ולא מצד טבע, ולא נתהווה מצד סבותיו, איך נביא ראיה עליו מפעולה טבעית אשר תצטרך לכל זה ואין זה אלא כמי שמביא ראיה על פעולות שכל נבדל, ויאמר שהפעולות צריכה לפגישה בדבר הפועל, או שיפעל על איזה מרחק, כי כן הוא פעולות הגשמיים, וזהו טענה מבוארת הבטול, כי אין ערך בין שניהם, וכן הוא בפעולה על צד הרצון המוחלט אשר נפשו אותה ויעש כאשר חפץ (וזה (אולי צ"ל והם) הפעולות אשר הם על הטבע).

ואומר כאן דברי הרב וזה לשונו פרק ט"ו, ואם יטעון עמ' נד' יפה עלינו ארסטוטלוס רוצה לומר האוחז דעתו, ויאמר אחר שלא יורה לנו זה הנמצא, במה זה ידעתם אתם שזה מהווה ושהיה שם טבע אחרי היותו, נאמר שזה לא יחייב לנו לפי מחשבתינו, שאנחנו לא נשתדל עתה שנקיים שהעולם מחודש, אבל אשר נשתדל בו הוא אפשרות היותו מחודש, ולא תבטל זאת הטענה בהביא ראיה מטבע המציאות אשר לא נחלוק בו, ולא ישאר בזה השער אלא שיביא לנו ראיה בהמנע היות העולם מחודש, לא מטבע המציאות, עכ"ל.

ואל יטעה המעיין לומר כי המ הוספתי על דברי הרב בדברים האלו הלא דברי עצמן הן דברי הרב וכוונתן כי זה אינו, כי תשובת הרב היא במודה במקצת לומר שהתחלת הבריאה הית קצת בדמיון פעולות הטבע, לכן הביא המשל מקטן הנולד באיי הים להראות כחו בידיעות הטבע, ולהראות שאף בפעולות הטבעיות הנמשכים כל ההוה יש לו טבע אחר לאחר היותו, ממה שהיה לו קודם היותו, כמו שבאר שם בפרק ההוא. אמנם, לפי דברינו אין אנחנו צריכים לכל זה, כי שאחר שנתהווה הכל ברצון המוחלט, אין להביא ראייה כלל מן הדברים הטבעיים, כי אין ערך בשניהם כידוע למשכיל, ובזה מסולקים כל הטענות שדברו הפילוסופים סרה, ואין להם דרך שיקיימו הקדמות אלא בהביא מופת שאין העולם נברא על צד הרצון, וזהו נמנע כמו שכתבתי שאף ארסטוטלוס אין לו מופת בזה.

ואף הטענה החמישית שהיא יציאה מן הכח אל הפועל מסולקת בדרך זה, מאחר שפועל השם יתעלה ברצונו לבד, אם כן איזה טענה תכריח שבפעולות חדוש העולם היה יוצא מן הכל אל הפועל מאחר שאיפשר בשכל נבדל להיות בפועל תמיד, כמו שכתב הרב שם רצונו גם כן שפעל עת ולא פעל עת אחרת, ותמהני למה כתב הרב פרק י"ח אף על פי שיעשה עת אחת, היתה סבתו איזה דבר שהיה, לא יאמר שיצא מן הכח אל הפועל כי מה המונע שלא אמר בהחלט, שהסבה היתה הרצון וכמו שכתב בטענה השישית, זה הנראה לי להשיב על דרך הכלל.