תורת העולה/חלק ב/פרק יד
פרק ארבעה עשר[עריכה]
עוד כתב הרמב"ם (פ"א מהל' מעה"ק הי"ז) כל העולות החטאות והאשמות ושני כבשי עצרת נקראו קדשי קדשים, ושלמי יחיד, והפסח, והבכור, נקראו קדשים קלים, הטעם לדעתי להורות על מעלת בעלי תשובה, ולזה כל הקרבנות הבאין על החטא שהם חטאת ואשם ועולות חובה היו נקראין קדשי קדשים, ואינן נאכלין אלא לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה בלבד להורות על רוב מעלתן. וכמו שאמרו (ברכות לד ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינן עומדים, ולכן לא היה נאכל רק לזכרים, כי צריך להיות זכר תמים גבור נוצח שיוכל לכבוש יצרו. אמנם עולת נדבה וכבשי עצרת אף על פי שאינן באין על חטא, מכל מקום השלמים לרוב מעלתן שרומזים על שלימות האומה, היו גם כן קדשי קדשים, וכן העולה להיות כולה כליל נקראת גם כן קדשי קדשים, ולא היו נאכלין אלא לכהנים, כדי לקנוס החוטא שלא יאכל קרבנו שמביא על חטאו, כי בלא זה היה ככלב שב אל קיאו, חוזר ואוכל מה שהביא על חטאיו, על כן היה ניתן לכהנים, מצורף שעל ידי זה היה טרף ליראי השם יתעלה ולעובדי עבודותיו. גם כי כבר נתבאר (פרק א) שעל ידי הבושה שהחוטא מקבל על ידי אכילת הכהנים הבשר, היה מתכפר, ועוד יתבאר לקמן (חלק ג פרק לג) במעשה החטאת, טעם נאות בזה אם ירצה השם יתעלה.
אמנם שלמים ושאר קרבנות שאינן באין על חטא, היו נקראים קדשים קלים, כי קדושתן קלה, היו רשאין לאוכלן בכל מקום תוך החומה. וכבר ידעת מה שהמשיל שלמה עליו השלום, (משלי כה כח) איש רשע לעיר פרוצה בלא חומה אין מעציר לרוחו. אמנם מי שיש לו חומה סביבו מותר לאכול בכל מקום. וכבר כתב בעל העקידה פרשת נצבים שער מאה, שיש שפירשו אמרם במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. על דרך זה כי בעל תשובה אינו רשאי לעמוד רק בהיכל מלך, מה שאין כן בצדיק גמור, ולכן היו קרבנות קדשים קלים נאכלים בכל העיר, והוא טעם נפלא בעיני.