תורת העולה/חלק א/פרק יד

<< · תורת העולה · חלק א · פרק יד · >>

פרק ארבעה עשר

בעניין הכיור טעם כלי המקדש שהיו במשכן כבר נתבארו בספרי מפרשי התורה הראשונים ז"ל ומכל מקום לא אמנע מלכתוב הנראה לי אף כי מזה יתבאר טעם מצב מקומן במקדש ואתחיל בכיור ואומר.

אמרו ז"ל (מדות ג ו, בית הבחירה א ו) ובצד המזבח היה הכיור וכנו לקדש ממנו כהנים ידיהם ורגליהם לעבודה והיה מונח בין האולם והמזבח משוך לדרום וכתב הרמב"ם ז"ל (ג יח) הכיור היה לו שנים עשר דדים כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים בו כאחד ומוכני עשוי לו כדי שלא יהא המים שבו נפסלים בלינה כו'. לפי הכוונה שהמשכנו והענין שנתבאר נראה כי הויות הכיור וכנו היה מורה על קבלת השפע שמקבלים השכנים הנבדלים מהבורא יתעלה ואף על פי שכבר נתבאר שהיה נרמז השתלשלותם בענייני המקדש כמו שנתבאר פרק רבעי. מכל מקום לא היה ענין קבלת השפעתן מבואר יפה אלא בענין הכיור שהיה מורה על קבלתן מלמעלה ושיש מלאכים שמקבלים מהשם יתברך שמו בשוה ולא מקבלין דין מדין וכמו שיתבאר. וידוע כי הנביאים עליהם השלום דמו השפעת השם יתברך שמו לבאר מים כמו שנאמר עמ' טו' למברג אותי עזבו מקור מים חיים ונאמר כי עמך מקור חיים וכבר כתב הרב המורה חלק שני פרק שנים עשר טעם בזה. על כן היה הכיור מלא מים רומז על המקור העליון שמלא להשפיע על התחתונים ולהיות כי הכהנים עובדי עבודת השם יתברך היה במקדש דוגמת מלאכי אלקים כמו שיתבאר (חלק ב מא) על כן היה רוחצין ידיהן ורגליהן מן הכיור רצה לומר היו מורים על מה שמקבלין השפע משם ועל ידי זה נקרא רחיצת הכהנים קדוש ידים ורגלים כי היה רומז אל מקום קדוש. ועל ידי שהם מקבלין שפע מלמעלה משפיעים למטה על כן היו רוחצין ידיהן הרומז על קבלת השפעה שהיא מלמעלה כמו שנאמר רום ידיהו נשא וכבר כתבו המקובלים כי עניין נטילת ידים הוא מורה על עניין קבלת השפע שלמעלה ונאמר וידי אדם תחת כנפיהם שמורה על קבלת השפע ורחיצת הרגלים מורה על הדברים שהוא סבתם כמו שכתב הרב המורה חלק ראשון פרק שלשה וארבעים מעניין שתוף שם רגל ולזה היו המים פסולים בלינה כמו שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתיך כי קבלת ההשפעה כל יום ויום ולולי זאת יתבטל מציאתם כי הוא יתעלה הפועל והצורה ובכל יום ויום אינן יכולין להתקיים לולי קבלת השפעתו ולא כדרך שאר פועל שלא יעדר הפעולה אחר שנפעל אף בהעדר הפועל ולזאת הסבה קראו הפילוסופים השם יתברך צורת העולם כמו שהאריך המורה חלק ראשון פרק ס"ט.

ודע כי שנים עשר מלאכים סובבים הכסא. והם דוגמת השבטים ונקראים ארבע מחנות שכינה ועל כן היו שנים עשר דדים בכיור כדי שיהא שנים עשר כהנים העוסקים בתמיד שהם דוגמת מלאכי מעלה כמו שיתבאר לקמן (חלק ב מו) אם ירצה השם רוחצין בו ידיהם בבת אחת דוגמת מחנה שלמעלה המקבלים השפעת השם יתברך בלי אמצעי וקבלת השפעתם כאחת ולא בזה אחר זה ודע כי כתב הרב שם טוב בפירש הקדמה שש עשרה לחלק ב' מספר המורה כי דעת המאמתים מן הפילוסופים והוא דעת ארסטוטליס ובן רש"ד שכל השכלים הנבדלים עולים מעלה אחת וימצא בהן הרבוי מצד שהאחד השפעתו והשגתו יותר גדולה מהשפעת והשגת השני וכן השני לשלישי כי דבר האחד כבר יצוייר על פנים רבים והביא משל לזה כמו שיש במדינה ראש אחד ותחתיו ראשים הרבה וצוה לכולן כל אחד מה שיעשה כן השכלים הנבדלים אף שהם נשפעים מעילה הראשונות כאחת, מכל מקום באופן השכלתו יתחלפו ומצד זה נופל בהן הרבוי וכתב הרב שם טוב שזהו דעת האמתי ואינו כן דעת הרמב"ם שכתב שם שלר יפול הרבוי בשכלים הנבדלים אלא מצד היותן עלול ועלולים וכן כתב בספר המדע (יסודות התורה ב ה) והוא דעת בן סיני וכבר האריך בזה בעל העיקרים מאמר שני פרק אחד עשר ופרק שנים עשר ופרק שלשה עשר. ואפשר שאלו ואלו דברי אלקים חיים כי מאחר שאין מספר לגדודיו כמו שנאמר (דניאל ז' י) אלף אלפים ישמשונה כמו שכתב בעל העיקרים מאמר שני פרק שנים עשר יש לומר כי מקצת מלאכים שהם מניעים הגלגלים הם בדרך עלול ועלולים כמו שפעולה בהנעת הגלגלים הם זה למעלה מזה ועליהם באה הוראה המדה שבקדש כמו שנתבאר לעיל פרק רביעי. אמנם שאר שכלים הנבדלים עושי דברו לשמוע בקול דברו איפשר שכולן מקבלין השפעתם מהשם יתברך בלי שיצטרך א' לחבירו והוא דעת המקובלים כח מיכאל מימין ממלל וגבריאל משמאל מהלל ונגדם בא הוראת דדי הכיור.

ואני אומר כי מה שהביא הפילוסופיא להאמין שאין שכלים נבדלים רק עשר כמניין הגלגלים ויש שהאמינו שהם נ"ט כמספר גלגלים הקטנים כמו שכתב בעל העיקרים מאמר שני פרק עשירי כל זה לדעתן בקדמות העולם שנשתלשל על צד החיוב ויתחייבו מזה כי מדבר פשוט לא יאצל רק דבר פשוט ואם כן לא יבא הריבוי בעול' מאחד הפשוט אלא מצד העלול והעלולים או בדרך שרואה אבן סיני או בדרך שרואה אבן רש"ד שהריבוי בא להם מצד ההשגה כמו שהאריך בזה בעל העיקרים והרב שם טוב במקומות הנזכר לעיל אמנם לפי דעת התורה שנברא העולם בחדוש יש מאין והשם יתברך פעלו על צד הרצון הגמור לא יתחייב לנו שמדבר אחד פשוט יאצל דבר אחד פשוט כי הרצון שברא העולם רצה לבראות הרבה שכלים נפרדים כאחד ויוכל לברא רבים כאשר גזר ברצונו וא"כ יאמר האומר ואיך יושכל רבוי בשכלים הנפרדים אם לא מצד עלול ועלולים או מצד השגה כי אין הריבוי בא אלא מצד שם המקריים התלויים בגשם כמו שהחזיקו הפילוסופי' בזה דעותיהן אני אומר אלו השיגו מהות ועצמות הנבדל והיו יודעין שהבדלת כל השכלים מן החומר הוא בשוה היתה קושייתם אמתית אבל לפי שגם הפילוסופיא לא השיגו מהות הנבדל והבדלו מן החומר א"כ איך יקשו במה נפרדו כי אולי מקצת' הם נפשות לגלגים חוץ ממנו ומקצת' נבדלים לגמרי ושאר הבדלי' כאלו עד שהבדלתן מן הגשמות היא מחלקת ביניהם והוא סבה עצמית להם כי מאחר שאי אפשר לעמוד על אמתת מהותם אפשר להן הריבוי מצד מהות ורצון השם יתברך שגזר בבריאתם גזר גם כן בריבוים הפרדם זה מזה בהבדלתם ודברים אלו עמוקים שכל פלוסופיא אלהות תלויה בזה וראוי שלא להאריך בזה כי אינו מדרך החיבור הזה ודי למה שרצינו לבאר בזה.

ואם תרצה לומר ששנים עשר דדין הם הרמז על שנים עשר מעלות ומדריגת הנביאים כמו שכתב הרב המורה פרק חמשה וארבעים מחלק שני מספר המורה ולפי שידוע (יסודות התורה ז ו) שהנביאים כולן לא היתה נבואתה בלי אמצעי רק היתה על ידי מלאך מלבד נבואת משה רבינו עליו השלום בפרט שהיא היתה כוללת כל שנים עשר מדרגות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יג ב) הר נבו היה שנים עשר מעלות ופסעה משה בפסיעה אחת עמ' טו': למברג שכתב הרב שם טוב שהרצון בזה כי מדריגות הנבואה הם שנים עשר מעלות ומשה לא עלה להם מדריגה אחר מדריגה אבל עלה למדריגה אחרונה במהירות אבל יוצר נאות מה שביארתי תחלה. ולכן באו שנים עשר דדי הכיור להורות עיקר דבר זה ונקרא דדי הכיור כמו שנאמר בתורה דדיה ירווך בכל עת סלה. והיה עשיית הכיור מאספקלריאות המאירות כמו שנאמר ויעש את הכיור נחושת וכנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד. והוא רמז נפלא לכל מה שאמרנו כי השם יתברך הוא אספקלריא המאירה אשר כל הארץ האירה מכבודו והיא נקראת הדום רגליו כמו נאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי והוא הנרמז בכיור עם כנו ולכן היה הכל נחושת ממורט כדמות מראה כמו שנאמר במראות הצובאות כי קבלת השפע נקרא מראה כמו שנאמר במראה אליו אתודה כמו שהאריך בעל העקידה ובעל הבחיי (שם) שפירש על כלי המראה שבו רואין התמונות וכן כתב בעל עיקרים מאמר שלישי פרק תשיעי והאריך שם בזה ובאמת שהוא ראוי לדמותו במשל ובדמיון זה כי נהורא עמיה שרי ובו רואין כל המתבוננין בו וכל אחד רואה בו כרואה במראה כי החומר העב שבאדם עומד לנגד הנביא או המתבונן מאחורי האור המצוחצח שבנפש הרואה בו עד שנעשה לו בדמות כלי המראה ורואה בו בראייתו הפנימית דמותו ולזה דמו הנביאים עליו השלום הכבוד לדמות אדם כי ראו תמונתן אמנם משה רבינו עליו השלום מאחר שהסיר מעליו כל החומריות ולא נשאר לו מסך מבחוץ לא היה לו דבר עב שעמד לנגדו ומאחורי האור לא היה רואה במראה כי כל מראה שאינה עב מאחוריו אין רואין בו תמונה אלא האור מתפלש בו משני צדדיו וכן משה עליו השלום לא היה רואה אלא אור מצוחצח ממש ולא היה רואה שום תמונה רק ראה באספקלריא מאירה או שהארץ נעשה כמראה מכח האור המתפלש עליה וכמו שנאמר והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו והיא המראה שראו בה הנביאים ואל יקל בעיניך טעם זה כי נראה לי שהוא האמת בעניין מראות הנביאים שראו הכבוד בדמות האדם שהוא דמות הנביא בעצמו. ולזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה. גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה. רצה לומר צורתן שראו דמו ליוצרה והוא מאמר כפשוטו לפי דרך זה. ודע כי הבחיי כתב (במדבר יב ו) קצת מעין זה סוף בהעלותך אבל לא אחז דרכינו בזה ועיין שם. אך בפרשת כי תשא כתב דם ז"ל בפסוק יראה כל זכורך שהענן היה זך ובהיר מאוד כמראה שך זכוכית שכך המסתכל בו נראת צורתו מתוכו כו' הרי ראייה למה שכתבתי בעניין הנביאים וכן כתב בעל מנחת יהודא פירש מספר מערכת אלהות וז"ל שם האדם התחתון כסא לאדם העליון שהאברים הגופניים שבו רומזים לאברים רוחניים של מעלה והם כחות אלהות ולא לחנם אמר נעשה אדם בצלמנו כו' ומאחר שהתמונה הזאת היא תמונת אדם העליון הרוחני והנביא הוא האדם הגופני אשר בעת הנבואה כמעט נהפך לרוחני וחושיו החיצונים כמעט הלכו ממנו אם כן היה רואה דמות אדם כמי שרואה תמונתו במראה הזכוכית עד כאן לשונו. הרי שאף שהעמיק לדבר בעניין תמונה זו מכל מקום שב לבאר עניין המראה בדרך שנתבאר והוא קרוב לציירו אצל השכל גם ברעיא מהמניא פרשת בא (זוהר ח"ב מב ב)כתב וז"ל כד נחת לאמלכא עלייהו ויתפשט כל בריין יתחזי לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון והאי איהו וביד נביאים אדמה ובגין דא יומא איהו אף על גב דאנא אדמה לכו בדיוקנינו אל מי תדמיוני ואשוה כו'. הרי שהסכימו הראשונים והאחרונים ז"ל באמתת הדמיון הנזכר.

ובהיות העניין כן אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פרשה ד ג) אמרו שם שאל כותי אחד את רבי מאיר אפשר מי שכתב עליו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא היה מדבר עם משה מבין הכרובים ומבין בדי הארן אמר ליה הבא לי מראות גדולות והביא לו אמר ליה ראה בבואה שלך הסתכל וראה אותו גדולה אחר ליה הבא לי מראות קטנות והביא לו אמר ליה ראה בבואה שלך הסתכל וראה אותו קטנות אמר ליה ומה אתה בשר ודם משנה עצמך לכמה גוונים בכל שעה שאתה רוצה מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה עד כאן לשונו. הרי הביאו משל נאות מעניין המראה שעל ידי באו הדמיונות לנביאים במה שראו תמונתן. וידוע כי לפי השתנות הרואים והעומדים במראה משתנה הצורה במראה לזה אמרו רבותינו ז"ל כי על הים ראו הקדוש ברוך הוא כאיש מלחמה ובסיני כזקן יושב ולזה אמר אנכי השם אלקיך אשר הוצאתיך וגו' להורות כי הקדוש ברוך הוא אחד ואין השינוי בא אלא מצד המיון כי בהיות הים שעת מלחמה והיו כל ישראל בעלי מלחמה ראו במראה איש מלחמה. אמנם בסיני שהיו מכינין עצמו לקבל התורה ראו כזקן היושב בישיבה וכן מה שדרשו ז"ל (ר"ה יז ב) מלמד שהקדוש ברוך הוא נתעטף כשליח צבור ולמד למשה רבינו עליו השלום דרכי התפלה כו' היה גם כן בדרך זה כי משה רבינו התפלל אז על מעשה העגל והיה מעוטף כשליח צבור ראה תמונתו ואף על פי שמשה עליו השלום ראה באור המצוחצח ולא היה רואה מראה תמונתו מכל מקום למה שאז ראה אחוריים כמו שנאמר וראית את אחורי ולא ראה הפנים כמו שנאמר ופני לא יראו אם כן יחסו אותה ראייה שראה אז שלא היתה ראייה מצוחצחת לגמרי רק ראה אז במראה שאינה מצוחצחת לגמרי ולכן דרשו ז"ל שראייתו באותו מעמד היתה במראה הנזכר והיא אספקלריא שאינה מאירה שעליה נאמר ותמונת ה' יביט ומשכיל יבין. ובהיות כי הנביאים ראו המלאכים בדמות נחושת קלל כמו שאמר (דניאל י ו) דניאל וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל וגו' ולכן הכיור עמ' טז' למברג היה נעשה ממראות הצובאות מטעם שאמרנו.

אמנם יותר נאות שנאמר לפי דברינו שהכיור נעשה ממראות הצובאות מטעם שהיה בדמות מלאכי עליון כמו שבארנו שנגדם באו הדגלים סביב לאהל מועד כמו שכתבו המפרשים פרשת במדבר סיני והם המראות הצובאות רצה לומר צבא שהיו חונין סביב לאהל מועד כמו שכתבנו שהם היו כדמות דגלים שלמעלה ומטעם זה שהיה הכיור מורה על ההשפעה השכלית לכן היה בין המזבח והאולם שהם הדברים הרומזים על עניינים שכליים כמבואר לעיל (פרקים ט יג). אמנם היה משוך לדרום לסבת שהוא צד החכמה כמו שאמרו הרוצה להחכים ידרים ואף כי מן הדרום התחלת השפעה למחנה מלאכים השנים עשר כמו שנתבאר לעיל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מיכאל מימין והוא הצד הראש כמו שכתב בן עזרא (במדבר א יט) בסדר הדגלים וכ"ש שהוא יותר מבואר. לדעת המקובלים שכתבו כי מיכאל נאחז במדת חסד שהוא הדרום שבמרכבה ומשם התחלת השפע למלאכים אבל משם ולמעלה אין שר נאחז והמשכיל יבין.

ומצאתי לספר צרור המור (פרשת כי תשא) שכתב עניין נאות לזה וז"ל לפי שאדם צריך רחיצה וטהרה כמו שנאמר רחצו הזכו צוה לעשות כיור וצוה לתת שם מים כי כל הרוצה להתדבק בשם יתברך ולכנוס למחנה שכינה צריך להסיר תחילה ממנו דעות זרות שהם מטמאות הגוף והנפש ולכן צוה ירחצו מים ולא ימותו וכל זאת ההכנה הצריכה לרוצה לכנס לעולם העליון וזהו בגשתם אל המזבח באמרם ז"ל (חגיגה יב ב, תוס מנחות קי ד"ה מיכאל) מיכאל הכהן גדול מעלה נשמתן של צדיקים על מזבח של מעלה וכבר הראת לדעת מהו מזבח של מעלה כמו שכתבתי לעיל דוגמתו בתחתונים ולפי שזו הרחיצה צריכה להיות במי תורה הנקראת מים חיים לכן היה בכיור מים חיים עד כאן לשונו הרי הדברים מכוונים ביחד.

והנה שלמה עשה עשרה כיורות, ארבעים בת יכיל הכיור האחד להיות כי השכלים המשפיעים החכמה הם עשרה ועל ידן ניתן התורה והחכמה לארבעים יום ועל כן הכיורות מ' בת יכיל להיות כי משה קבל למטה מעשרה התורה וכמו שאמרו (סוכה ה א) מעולם לא עלה משה למעלה מעשרה ולקמן אם ירצה השם יתבאר עניין הקדוש שהיה הכהן מקדש ידיו ורגליו ממי הכיור ודי עתה במה שנתבאר: