תורת העולה/חלק א/פרק ו
פרק ו[עריכה]
כתב עוד הרמב"ם (פ"ה מהל' בהב"ח ה"ז) פרק א' מהלכות בית הבחירה, ולפני עזרת ישראל היתה עזרת נשים, ארכה קל"ה על רוחב קל"ה, ולפניהם היה החיל ומתחיל מן הסורג כו'. כבר נתבאר בפרקים שעברו, כי הדברים מורים ורומזים על השתלשלות המציאות ממעלה למטה, מתחלת כותל מערבי עד סוף המקדש, וכמו שיתבאר עוד אם ירצה השם יתברך. ולזה באה עזרת נשים לפני עזרת ישראל, כדרך שדרשו זכרונם לברכה (ב"ר יא ט) אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג, אמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל יהא בת זוגך. והכוונה להם בזה, שהשכל הפועל האחרון שבו שבתוך השכלים הנבדלים, אמר לפני הקדוש ברוך הוא שלו אין דבר לפעול כדרך שאר שכלים הנבדלים, שכלם עלות למה שתחתיהן, ואז א"ל שיפעול בישראל ויוציא שכל לפועל. וכבר האריך בזה בעל העיקרים מ"ב פ"י ובעל העקידה, ולזה מבואר שתש כחו של שכל הפועל כנקבה, שבו פסקה ההשפעה, ולזה הוא במדרגת אשה, עד שלזה כוונו גם כן באמרם (שמות לג) והביטו אחרי משה. מלמד שחשדוהו באשת איש, והנה בתחילת הדעת הוא מאמר זר, אבל בדרך זה הוא מבואר שחשדוהו שנבואתו באה לו מפאת השכל הפועל באדם, שהוא אחרון שבשכלים, וכמו שאמרו (שמות יז) היש ה' בקרבינו וגומר. והיא כנקיבה המקבלת ממה שלמעלה ממנה, והיא אשת איש ג"כ המשפיע לה. ולכן באה הנה עזרת נשים לפני העזרה, להורות על שכל הפועל זה, שהוא למטה מכל השכלים ופועל למטה מכל הגלגלים שנרמזו בעזרה, וזה סוד אמרם פרק החליל (סוכה נא א) תיקון גדול היו מתקנים בשמחת בית השואבה, והיו מקיפים גזוזטראות והנשים מלמעלה והאנשים מלמטה. וזהו תקון גדול, כי כשהיו שמחים שמחת בית השואבה והיו שואבים רוח הקודש והשגת שכליות מלמעלה, היו הנשים למעלה דוגמת השכל הפועל שתש כחו כנקיבה, והאנשים החסידים והנביאים שואבים ממנו למטה, וזה טעם שבאו הנשים על האנשים, ובהיות שכלי בני אדם הנפעלים על ידו משתנים, כאלו היה לכל אחד פועל מיוחד, על כן היו הנשים למעלה רבים.
ועוד כי כבר נתבאר, ויתבאר עוד שאפשר להיות השכלים הפועלים רבים, ואמרו שם (סוכה נא ב) מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. והוא האמת, כי אין שמחה כשמחת התורה והשגת השכליות, כמו שנאמר (תהלים יט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכבר כתב חכם אחד, שלא טעם טעם שמחה מי שלא טעם התרת הספיקות השכליות, ואמרו שם מנורות של זהב היו שם וד' ספלים של זהב שם היו בראשיהם, וארבע סולמות לכל אחד ואחד, וארבע ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג, שהם מטילין לכל ספל וספל. ואמרו שם גבהו של מנורה חמשים אמה. והנה הטעם בכל זה, כי השמחה היתה מורה על השגת השכל הפועל והמדרגות אשר תחתיו שפועל בהן.
וידוע כי נאמר על משה (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים. וחמשים שערי בינה נבראו בעולם, ולא היה חסר מהם רק שער א' (ר”ה כא ב, נדרים לח א). כי העי"ן של מעט תלויה, ונשארו לו תשע וארבעים שערים שהשיג, וננעל מפניו שער החמשים, והוא השגת השכל הנפרד מבלי חומר, שאי אפשר לאדם להשיג מהותו בעוד בחיים חיותו, ועל כן היתה המנורה גבוה חמשים, להיות כי המנורה מאירה על השגת שכליות, כמו שיתבאר לקמן מצורת המנורה, והיו ארבע סולמות וארבע ספלים וארבע ילדים, נגד מדרגות הנמצאות הכלולים בעזרות אלו הנזכרים.
וכבר ידעת ביאור הרב המורה בעניין חיות המרכבה שהן ארבע, ולהן ארבע כנפים וארבע פנים כמו שביאר חלק שלישי וחלק שני, שמורה על ד' כדורים וארבע סבות אשר לגלגל, וארבע מדרגות הנמצאות. והנה הספלים אשר על ידן מאיר המנורה הם נגד ד' כדורים שהם עגולים כספלים, וארבע סולמות הם ארבע מדרגות הנמצאות, שהם הסולם אשר מוצב בארץ וראשה מגיע השמימה, וארבע ילדים כהנים הם ארבע סבות אשר לכדור, שהם הכהנים הפועלים כמו שיתבאר לעתיד, ואמרו שהיו בידיהם כדים של שמן המחזיקים מאה ועשרים לוג, הם הקדמות אמיתיות שהיו בידן מקובלות מן התורה שנמסרה למשה, שהיה בהר מאה ועשרים יום ולמד החכמות ההם, והם מבוא להשגת רוח הקודש, שהיה עיקר התכלית בשמחה ההיא.
והיה אורך ורוחב העזרה הזאת מאה ושלשים וחמשה, כאשר נתבאר עניין הרוחב שהיה שוה בכל העזרות, והיה מאה ושלשים וחמשה מטעם שכתבתי ריש פרק שני -- והיה גם כן רוחב העזרה הזאת במדה זו. והיתה גם כן מדת האורך מאה ושלשים וחמשה, להיות הרוחב והאורך שוה ככדור, ובא הענין בעזרה זאת יותר מבשאר העזרות, להורות לנו גם כן עניין מצד תשבורת המניין, וזה כי מספר מאה ושלשים וחמשה על מספר מאה ושלשים ושלש, עולה שמונה אלף מאתים עשרים וחמשה, ומורה על מה שנאמר (יחזקאל מח לה) סביב שמנה עשר אלף ושם העיר מיום אדני שמה. וידוע כי כדור הלבנה הוא המפסיק בינינו לבין העיר אשר יי' שמה, והוא סביב שמנה עשר אלף, וטעם החשבון הזה רמז עליו החכם אבן עזרא פרשת נח (ח כב) פסוק עוד כל ימי הארץ. אך דעת חיצוני היא, לפי מה שפירשוה מפרשי דבריו. אמנם בנגלהו נוכל לומר, כי ידוע שחכמי המדות שיערו כדור הארץ, וכתבו שהוא ארבעה ועשרים אלף, ובהיות כי תחתית הארץ מוקפת במים וצפה עליהם, לא נתגלה מכדור הארץ רק שלש צידי הכדור, והם שמנה עשר אלף, וחלק הרביעי מכוסה במים, וכל זה היה נרמז במדות העזרה שהיתה מספרה שמונה עשר אלף, והתוספות מאתים ועשרים וחמש אינו מזיק, מאחר שלא הגיע לאלף שהוא סכום המספר במדה זאת. ודע כי מתחילת כותל המערבי עד סוף עזרת ישראל, בא הרמז וההוראה על מציאת הנמצאים בעצמן, ועל כן היה נרמז גם כן מציאת השכל הפועל באולם, כמו שנתבאר בפרק הרביעי. אמנם מעזרת נשים ולמטה, בא הרמז וההוראה על פעולתם בתחתונים, על כן באה המדה הזאת בעזרת נשים.
ולפני העזרה היה החיל ולפניו הסורג ואחר כך הר הבית, להודיע כי מן העזרה הנזכרת לעיל, מתפשט כל חי וכל המורכב אשר על פני האדמה, כאשר הסכימו החוקרים שהגלגלים בתנועתם מכינים החומרים. והשכל הפועל האחרון נותן הצורות בחומרים. ותחילתם נגד יסודות הארבע, שהם פשוטים בלי הרכבה, היה החיל לרמוז עליהן מצד שיתוף השם. כי חיל הוא מלשון כח, כמו שנאמר (במדבר כד) וישראל עושה חיל. וכבר נודע מה שכתב הרב בעל העקידה פרשת בראשית שער שלישי, כי מה שנאמר (ישעיה מ) נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. רומז על זה העניין, כי קראו להיולי הראשון יעף, למה שהוא תשש כחו במציאות, כיון שלא נמצא ההיולי ראשון במציאות לא בכח ולא בפועל, ואמר שהשם יתברך נותן בו כח לקבל הצורות הראשונות היסודיות, ואמר ולאין אונים עצמה ירבה, כי הצורה היסודית אף יש לה מציאות וממש בעצמה, עדיין לא תתחזק להרבות הויתה ממנה, עד שיתרכבו היסודות זו בזו ויתרבו מהם אלו הנמצאות. לכן אמר שהשם יתברך שמו, נתן לאין אונים עצמה זו שיתרבה ויתרכב, עד כאן לשון החכם הנזכר. ומעתה אומר שהחיל היה נגד אלו היסודות הפשוטים שיש להם מציאות בפועל, ומפני שענייני החיל הוא חומה קטנה המגבילה בין מה שבפנים למה שבחוץ, רומז ג"כ על ההיולי, כי כן הוא עניין ההיולי, הוא מחיצה המפסקת בין עליונים לתחתונים.
ואחר כך היה הסורג, שהוא מחיצה עשויה מעשה רשת בקנים מורכבים זו בזו כהרכבות הנמצאות, והיתה מחיצה זו מליאה חרכים וחלונות קטנים בדרך מעשה רשת, על זה נאמר (שיר השירים ב) מציץ מן החרכים. כי על ידי חרכים אלו, היה נראה הבית המקדש וכל אשר בו, שהוא מורה על השם יתברך שמו וכל מה שברא בהשתלשלות המציאות. ועוד נראה כי היה בדרך זה, להורות על ענייני ההרכבה שאמר עליה יחזקאל (יחזקאל ח) שהאופנים היו מלאים עינים, שפירש המורה ריש חלק שלישי שרומז על הרכבת היסודות זו בזו, שממנו נתהוו בעלי החיים שמלאים עינים, ועוד רמזים אחרים באלו הנרמזים בעינים, כמו שהאריכו מפרשי דברי המורה, ולזה הטעם בא הסורג, והיה גובה הסורג עשרה טפחים, וגובה החיל עשרה אמות, להורות כי מציאות העולם השפל הוא עשרה מדרגות זו על זו, ארבע יסודות וארבע מדרגות המציאות, שהם הדומם, והצומח, חי, ומדבר. וחומר הראשון אשר ממנו נתהוו הכל, וצורה האחרונה אשר דבר ממנה ארי"סטו בספר מה שאחר הטבע, כמו שכתב הרב המורה פרק תשעה וששים חלק ראשון, אשר לזה כוונו (סוכה ה א) שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. ולפי שמעלת הפשוטים הוא יותר גדולה מהמורכבים, על כן בא גובה החיל בעשרה אמות, ושל סורג בשל יו"ד טפחים, כי גובה הפשוטים הוא יותר גדולה מגובה של מורכבים. והיה אחר כך הר הבית שהוא מהלך חמש מאות, רמוז על העולם בכללו, לומר שלא המורכבים שם לפניהם העולם בכללו להשתעשע בו, וכמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים קלד) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר כו'. שרומז על העולם ומה שבתוכו כמו שמבואר שם מדבריו. העולה מכלל דברינו, כי מתחילת הכותל המערבי עד סוף הר הבית, היה מורה ומרמז השתלשלות המציאות מלמעלה למטה, כדרך הבריאה שהיתה מלמעלה למטה. אמנם הרוצה להשיג הנמצאות וליכנס אל הקדש, ולעלות הר יי', היה צריך ליכנס מן המאוחר אל הקודם, ולכן הרוצה ליכנס לפני ולפנים, היה נכנס תחילה בהר הבית ובשעריו, וכמו שיתבאר. ועולה ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה, עד שהגיע לפני ולפנים, והיה מכיר על ידי זה מי שאמר והיה העולם ומלאכיו וכל צבא השמים, כאשר נתבאר: