תוספתא/מקואות/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הלכה א[עריכה]

[גממיות] על פי המקוה וכן פרסות רגלי בהמה אם הם מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהם. ואם לאו אין מטבילין בהם ור' יהודה אומר הרי הן בחזקת המערה הנחירין שבמקוה מטבילין בהן ובלבד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה כשפופרת הנוד ומעיין כל שהוא ר' יהודה אומר משום ב"ש בכלי גדול ד' טפחים ובקטן ברובן. קומקום שהוא מלא כלים והשיקן במקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד.

הלכה ב[עריכה]

מעיין היוצא מן התנור והטביל בו צנון ודלעת או שהיו המים צפין על גבן במלואן הרי אלו טהורין. שתי אצבעות שאמרו בבינוניות של כל אדם ולא אמר בעבט.

הלכה ג[עריכה]

כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בו ספיקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו טמא.

הלכה ד[עריכה]

מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של עץ ושל עצם או של כלי זכוכית ומניח ידיו בתחתון עד שתתמלא מים ומושכן ומשיקן אפי' בשערה ודיו. ואם נכפף הסילון כל שהוא פסול. בד"א [בזמן] שהיו זה על גבי זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רכובה מכאן וסילון של רכובה מכאן וסילון אחד באמצע ומשיק ויורד וטובל. כותל שבין ב' מקואות שנסדק לעליון מצטרף ובשתי אין מצטרף ר' יוסי בר' יהודה אומר חלוף הדברים. נפרצו זה לתוך זה רשב"ג אומר טפח מלא רוחב הפירצה.

הלכה ה[עריכה]

המת במרחץ החמין טמא. המת בחמין המרחץ טמא הנוגע באבק טמא וטהור בעלייתו ר"ש אומר הנוגע באבק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע.

הלכה ו[עריכה]

המטהרת שבמרחץ התחתונה מלאה שאובין ועליונה מלאה ובלבד שיהא כנגד הנקב ועולה למדת מ' סאה. עגולי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ור' יהודה אומר אינן מעלין. ומודה ר' יהודה שהוא מביא טיט ורוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל.

הלכה ז[עריכה]

מי כבשים ומי שלקות ומי זיתים מטבילין בהן ובלבד שאין בהן עקב שמן והתמד עד שלא החמיץ אין מטבילין בו.

הלכה ח[עריכה]

מקוה שאין בו מ' סאה ונתן לתוכה יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בג' לוגין ולא עוד אלא אפי' חזרו מראיו לכמות שהיו כשר. היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראה חציו הטובל בין במקום המים בין במקום היין כאילו לא נפלו היה שאוב והשיקו השיק במקום היין והזה לא טהר. השיק במקום המים מקום המים טהור מקום היין לא טהור.

הלכה ט[עריכה]

חבית שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו היין הטובל באותו מקום כאילו לא טבל ולא עוד אלא אפי' נפל לשם ככר תרומה טמא. מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא. כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור ר' יהודה אומר עודהו רגלו של ראשון אחר יורד וטובל וטהור.

הלכה י[עריכה]

הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה מפני שהמים מקלחין כיצד הוא מורידה לתוך פיה והופכה ומטבילה ומעלה דרך שוליה. הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה. הטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה זה אומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו.