תוספתא/כתובות/יב

<< · תוספתא · כתובות · יב

הלכה א

בראשונה כשהיתה כתובתה אצל אביה היתה קלה בעיניו להוציאה התקין שמעון בן שטח שתהא כתובתה אצל בעלה וכותב לה כל נכסים דאית לי אחראין וערבאין לכתובתיך דא. אין עושין כתובת אשה מן המטלטלין מפני תיקון העולם אמר ר' יוסי וכי מה תקון העולם יש בזו אלא לפי שאין לה קצבה.

הלכה ב

מפני מה אמרו הנזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנין ומפני החמסנין שיהא כל אחד ואחד אומר מפני מה אני גוזל מפני מה אני חומס שלמחר הרי ב"ד שמין לו שדה יפה שלי וסמכו על המקרא (שמות כב) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.

הלכה ג

מפני מה אמרו ב"ח בבינונית מפני הרמאין שלא יהא כל אחד ואחד נותן עינו [בתוך שדה חבירו יפה בתוך חצר חבירו יפה] ומלוה אותו עליה וקופץ ונוטלה א"כ ישומו [לה] בזבורית שלא לגדור דרך בפני לוין שלא יהא אדם מבקש ללות ואין אדם מלוהו.

הלכה ד

כתובת אשה בזבורית דברי רבי יהודה שאמר [משם] ר"ש מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית יתר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ועוד [בושתה של אשה מרובה יותר מן האיש א"כ לא תהא לה כתובה אלא] שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אין מוציא אלא לרצונו.

הלכה ה

אין שם אלא עידית כולן גובין מן העידית בינונית כולן גובין מן הבינונית זבורית כולן גובין מן הזיבורית עידית ובינונית הניזקין שמין [להן] בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית עידית וזיבורית הנזקין שמין להן בעידית [בעל] חוב וכתובת אשה בזיבורית בינונית וזיבורית הנזקין וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית מכרן לאחד או לג' כאחד נכנסו תחת הבעלים הנזקין שמין להם בעידית [ב"ח] בבינונית וכתובת אשה בזיבורית מכרן לג' זה אחר זה אפי' נזקין מזבורית וכתובת אשה וב"ח מן העידית גובין מן האחרון שבהן אין בהן גובין משלפניו אין בהן גובין משלפני פניו.

הלכה ו

רשב"ג אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת כלתו ידה על העליונה רוצה גובה ממנו רוצה גובה משאר נכסים.

הלכה ז

אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לעכב על ידה שכך הוא כבודו של בעלה אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולין היורשין לעכב על ידה שכך היא ברכת הבית מרובה.

הלכה ח

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה [שנה] שיש בעשרים וחמש [שנה] שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי ר"מ שאמר [משם] רשב"ג ר' ישמעאל אומר שלשים שנה וחכ"א כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים [כשם שהיא משכרת כתובתה עד עשרים וחמשה שנים כך] יורשים הבאים ברשותה מוכרים כתובתה כ"ה שנים בעלי חוב גובין לעולם אע"פ שאין משכירין.

הלכה ט

מי שהלך למדינת הים [ובא] ואשתו תובעת מזונות אם אמר הוציא לה מעשה ידיה למזונותיה הרשות בידו ואם פסקו לה ב"ד מה שפסקו פסקו.

הלכה י

אמר ר' יוסי ב"ר יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים על מה שפסק לה אביה שהיא יכולה לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור על מה נחלקו על שפסקה היא לעצמה שאדמון אומר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא נותן לי עכשיו שאין אבא נותן לי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אר"ג רואה אני את דברי אדמון הפוסק מעות לבתו [קטנה] ופשט את הרגל כופין אותו ליתן שזכין [לקטן ואין חבין לו].

הלכה יא

ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל בד"א בזמן שהיה מיהודה וארס אשה מיהודה מגליל וארס אשה מגליל אבל אם היה מיהודה וארס אשה מגליל כופין [אותו] לצאת שע"מ כן נשאה אם אמר פלוני מיהודה נשאתי אשה [מגליל] אין כופין אותה לצאת [ובגליל] כופין אותו לצאת.

הלכה יב

מוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים לעיר שרובה ישראל ואין מוציאין מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים הוא רוצה לבא לא"י והיא אינה רוצה [לבא] כופין אותה לבא היא רוצה והוא אינו רוצה כופין אותו לבא הוא רוצה לצאת מא"י והיא אינה רוצה אין כופין אותה לצאת היא רוצה והוא אינו רוצה כופין [אותה שלא] לצאת.

הלכה יג

המוציא שטר בבל [גובה] עליו כסף בבל בא"י [גובה] עליו כסף א"י היה כתוב סתם מוציאו בבבל גובה עליו כסף בבל בא"י גובה עליו כסף א"י היה כתוב כסף סתם הרי זה גובה כל זמן שירצה משא"כ בכתובת אשה.

הלכה יד

נשא אשה בא"י וגרשה בא"י נותן לה כסף א"י בא"י וגרשה בבבל נותן לה כסף א"י בבבל וגרשה בא"י נותן לה כסף א"י רשב"ג אומר כתובת אשה ובעל חוב [במקום] הנישואין ה' סלעים של בן ל' של עבד נ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא ש"ר כולם אע"פ שהן בבבל גובה עליהן כסף א"י כסף שדברה בו תורה בכ"מ זה כסף צורי איזה כסף צורי זה כסף ירושלמי.