שער הכוונות דרושי חג הסוכות דרוש ט
<< · שער הכוונות · דרושי חג הסוכות · דרוש ט
דרוש ט[עריכה]
- ובו יתבאר ענין שמיני עצרת וענין הזכרת הגשמים בו, ולמה נקרא יום שמחת תורה. וגם יום ב' נקרא יום אסרו חג.
הנה כבר ביארנו קצת מנהגים אשר ביום זה למעלה בתחילת הדרושים של חג הסוכות. גם נתבאר שם כי כל הימים שמראש השנה עד עכשיו - כל הזווגים היו ישראל או יעקב עם לאה, אבל רחל היתה נתקנת ונבנית מדריגה אחר מדריגה בהמשך ימים האלו לאט לאט בשביל חטאו של אדה"ר שחטא ביום ראש השנה שבו נברא העולם. והנה עתה כבר נתקן ונבנה כל גופה, וננסרה וחזרה אפין באפין, וניתנו בה כל בחינות החסדים דאימא ודזעיר אנפין לצורך בנין גופה. ולא בסוד זווג. גם נעשו בה שני החותמות כנ"ל. גם ביום הושענא רבא נעשה בה הכלי שבתוכו המ"ן על ידי הערבה הנקרא מנהג ויסוד של נביאים, והם ה' גבורות דאימא. וכבר נשלמו כל הבחינות.
ועתה ביום ח' עצרת - אז הוא זווג זעיר אנפין עצמו עם רחל בתפלת המוסף דוקא, ולא מקודם, לפי שבתפלת מוסף הם שוים בקומתם כנ"ל בענין דרושי היו"ט דרך כללות וההפרש שבין עליית התפלות דיום שבת ליו"ט.
והנה בזווג הזה נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי בזווג הזה נותן לה הז"א ה' גבורות בסוד טיפת הזווג, כנודע כי יש גבורות זכרים ונקבות כמבואר בדרוש קין והבל, ולכן מזכירין את הגשמים בתפלת מוסף ביום זה ואומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם" כי הגבורות הם נקראים "גבורות גשמים". ואח"כ בחג הפסח נותן לה החסדים - כי חג הפסח הוא בחסד כנודע.
אבל מה שאמרתי שמצאתי כתוב בקונטרס ממה ששמעתי הוא זה:
כי ביום זה ניתנו ברחל ה' גבורות אחרות חדשות בסוד זווג והם מן הז"א עצמו ולא מן אימא כאותם דהושענא רבא, ולכן אלו הגבורות הם יותר מבוסמות וממותקות כי הם על ידי זווג ממש מן ז"א, ולכן נקרא יום הזה יום שמחת תורה כי הז"א (הנקרא 'תורה') שמח בזווג עם בת זוגו האמיתית העיקרית שהוא רחל כנודע. והנה אלו החמשה גבורות הם המיין נוקבין עצמם של הנקבה - כי אותם של הושענא רבא היו בחינת הכלי שלהם ולכן נעשה ע"י אימא - אבל אלו הגבורות שהם המ"ן עצמם הם מזווג ממש של ז"א. ואח"כ נותן לה בסוד זווג הטיפת מיין דכורין.
והנה ענין הזכרת הגשמים בתפילת מוסף ביום זה הוא כי נודע מה שכתב הזוהר בפרשת תרומה בדף קס"ז ע"א (ח"ב קסז, א) כי טיפת הזרע של הזכר נכללת בג' בחינות שהם נוטיריקין מלת אמר - אור מים רקיע. ר"ל כי בהיותם עדיין במוח הזכר היה אור, ובירידתה בעת הזווג תוך רחם האשה נעשית מים, ואחר שמצטיירת ונעשית גוף גמור נקרא רקיע. ולכן אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם" בסוד הטיפה ההיא שנעשית עתה מים בהנתן תוך רחמה בעת הזווג. והנה אלו המים הם מלובשים בתוך החותם שבנוקבא כמבואר למעלה שהם בחינת הצללים הנזכרים ולכן נקראו גשמים שהם בגימטריא כמנין ג' מילויים שבשם אהי"ה[1] שהם החותם הנ"ל של ליל הושענא רבא:
- יום אסרו חג
הנה גם יום זה יש בו קצת משמחת החג. והענין הוא כי הוא יום ב' לקליטת זרע והתקשרותו שם ברחם האשה. וזהו פירוש אסרו חג - כלומר איסורו והתקשרותו של הזווג הנעשה בשמיני חג עצרת. אבל ביום השלישי לקליטת הזרע - מקצת היום ככולו, ותיכף בהתחלתו נקשר ואין עוד פחד שמא תפלטהו ולכן הוא חול גמור.
ודע כי המשך זמן העיבור הזה הוא נמשך מיום שמיני עצרת עד יום ז' של פסח, ואז נולד הולד הנעשה בזה העיבור בסוד "קריעת ים סוף" - שהוא עת לידת רחל כמבואר שם. אמנם שאר כל העיבורים הנעשים משאר הזווגים שנכנסו בהמשך ששה חדשי החורף אינם מתעכבים עד הפסח. ואפשר כי בו ביום של העיבור והזווג היא יולדת. אבל עיבור של זווג שמיני עצרת מתעכב עד יום שביעי של פסח כנזכר. כן נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל.
- ^ כזה ל"ף, י, ו"ד, י + ל"ף, א, וד, א + ל"ף, ה, ו"ד, ה, סה"כ 382, ועם הכולל גשמים - ויקיעורך