המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה
ויהי כי הקשה: כל זה תאמר לבנך, וכן מוכיח מדכתיב הוציאנו ה' ממצרים, כי הק' אמר למשה כל פרשה זו וישראל אומר לבנו הוציאנו ה' וגו', כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו וגם מה צורך שיאמר משה לישראל והיה לאות על ידכה כי בחוזק יד הוציאנו וגו', אלא האב אומר לבנו כך:
"ויהי כי הקשה פרעה" ובהיות שפרעה הקשה לשלחנו, והוא נמשל לחמור כאמרו אשר בשר חמורים בשרם, והיה יכול לפדות עצמו ועמו בשלחו את ישראל, שהם נמשלים לשה, כאמרו שה פזורה ישראל וכן כאמרו ואתנה צאני:
" ויהרוג ה'" והאל הרג את הנמשל לחמור כאשר לא נפדה בשה:
" כל בכור בארץ מצרים" והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט:
" על כן אני זובח" בכור בהמה: וכל בכור בני אפדה, כדי שיהיו מותרים בעבודת חול:
ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו שומע אני מאליו- תלמוד לומר ויחזק ה' את לב פרעה.
ויהרוג ה' כל בכור מכאן אמרו זובחין בכורי בהמה כנגד בכורי בהמה, ופודין בכורי אדם כנגד בכורי אדם.
