המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"והאמינו לקול האות האחרון" - משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה
[ב] משתאמר להם בשבילכם לקיתי וכו'. דאם לא כן למה אמר "והאמינו לקול האות האחרון", דמשמע שהדין נותן שיאמינו, שהרי באות האחרון שהוא דם (פסוק ט) לא כתיב "והאמינו לאות האחרון", ולמה נכתב אצל אות היד, אלא שפירשו שהדין נותן שישמעו, כמו שמפרש:
בד"ה משתאמר להם כו' אבל לא ידעתי כו' נ"ב ונ' לי דהכי החיבור משה אמר ולא יאמינו לי ויאמרו שקר אני דובר הראה לו סימן נחש כלומר אם תגלה להם בעצמך שאני הראתיך שאתה ספרת לשון הרע ותפרסם גנאי שבך מסתמא יאמרו אמת ואת"ל שאף בזה לא יאמינו כי אין גנאי בזה שהרי לפי דבריו יצא נקי אבל כשתספר על עצמך שנלקת שהוא דבר גנאי ודופי וקלות לאדם א"כ יסברו שהכל אמת ואת"ל שכל זה לא יועיל מאחר שאינם רואים שום דבר ולקחת ממימי היאור כלומר ותעשה לפניהם ויוכיח על הראשון ודוק מהרש"ל:
"והיה אם לא יאמינו". כי יחשבו שהוא מעשה להט ואחיזת עינים יאמינו לקול האות האחרון, כי עפ"י שנים עדים יקום דבר, ואמר האות האחרון, כי בפעם הא' האמינו ע"י אותות אלה לבד, והאות הג' היה צריך אח"כ כמו שיתבאר:
