קטגוריה:שמואל א ט ז
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלהים מה אתנו
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ.
פרשני המקרא
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כי הלחם אזל" - כי אם עודנו היה היינו מביאים לו לחם למנה וזולת הלחם אין לנו תשורה להביא כי מה אתנו בלעדו
"והנה נלך" - רצה לומר והנה אם נלך מה נביא לו למנחה כי חשבו שמקבל מתנות כי לא ידעוהו מאז
מצודת ציון
"נביא" - מלשון הבאה
"אזל" - הלך כמו (איוב יד יא)אזלו מים מני ים
"ותשורה" - דורון כמו (ישעיהו נז ט)ותשורי למלך בשמןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מובן כלל ומה מקומו פה? ולמה לא אמר בקיצור לפנים בישראל היו קוראים לנביא בשם רואה?: "והנה נלך ומה נביא". באשר לא הכירו ענינו של שמואל וחשבו כי לוקח מתן ותשורה מאת הבאים אצלו, אמר "מה נביא לאיש", ר"ל כי הבא אל הרואה לשאול דבר מאתו ראוי שישלם לו בעד טרחו להתבודד בעבורו, וגם היה דרכם שכל הבא לפני שר או גדול היה מביא לו תשורה, שהוא המנחה שנותן לו בעבור ראיית הפנים, כענין (שמות לד, כ) ולא יראו פני ריקם. והנה התשורה לא היו נותנים רק אנשים נכבדים המתראים לפניו דרך כבוד, לא אנשים בני בלי שם אשר יבואו רק לשאול צרכיהם, והיה ערך התשורה כפי ערך כבוד הנותן והמקבל. אולם השכר שהיו נותנים השואלים בעד הפקת שאלתם היה כפי הטורח וכפי מהות הענין ששאלוהו עליו, וז"ש והנה אם נלך, הלא צריכים אנו, א] לשלם לו בעד טרחו "ומה נביא לאיש", הגם שבזה יספיק דבר מועט כי הענין הנדרש שהם האתונות אינו ענין גדול, בכ"ז הלא גם "הלחם אזל מכלינו" וכ"ש כי כסף אין. ב] הלא כשאתראה אנכי לפניו בהיותו איש נכבד ראוי שאקריב לו תשורה, ערך התשורה תהיה מצד שהוא איש אלהים ולא יראו פניו ריקם, "ותשורה אין להביא", שזה אין במציאות כלל, כי זה יגדל לפי ערך המקבל והנותן:
ראו גם
ויקי על הפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמואל א ט ז"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.