שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/שיר הסכה הקטנה

שִׁיר הַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה^[1] / שאול טשרניחובסקי

יַלְדָּתִי הַטּוֹבָה, יַלְדָּתִי הַמְּתוּקָה!
אֲסַפֵּר לַיַּלְדָּה סִפּוּרִי עַל סֻכָּה.
הַסִּפּוּר הוּא קָטָן, הַסֻּכָּה קְטַנָּה.
 
עַל יַד יַעַר מוֹרִיק כֹּה קָרוֹב – קַיְטָנָה –
עַל יַד שֹׁרֶשׁ אִילָן מִתַּמֵּר קוֹמַת-הוֹד.
הַסֻּכָּה עֲשׂוּיָה קְלוּמִיוֹת קְלוּמִיוֹת:
פֹּה אַחַת, פֹּה שֵׁנִית, זוֹ לְכָאן, זוֹ לְכָאן,
יֵשׁ גַּם מַחַט-תָּרְנִית, יֵשׁ גַם חוֹחַ-בַּרְקָן.
וְסִפּוּן שֶׁל בַּדִּים צְנוּמִים וְקַלִּים,
הֶחָצִיר הַיָּבֵשׁ שֶׁחָרְבוּ לוֹ עָלִים,
שֶׁיַּרְקוֹ כְּבָר דֵּהֶה וְהָפַךְ כְּבָר אָפוֹר, –
לֹא תִּרְאֶנָּה עֵין אִישׁ, לֹא תִּרְאֶנָּה צִפּוֹר.
מִי בָנָה הַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה? – דְּבוֹרָה!
לָהּ פַּרְוַת קְטִיפָה זְהַבְהֶבֶת-שְׁחוֹרָה.
וּלְשֵׁם מָה הִיא בָנְתָה? וּלְשֵׁם מָה הִיא טָרְחָה?
 – בַּסֻּכָּה הַקְּטַנָּה, בְּעֻמְקָהּ, בְּתוֹכָהּ,
בְּחֶבְיוֹן הַסֻּכָּה, שָׁם צָפוּן בֵּית-שַׁבְּלוּל.
הַשַּׁבְּלוּל הוּא כְּבָר מֵת, פֹּה בֵיתוֹ הַדָּלוּל.
מְצָאַתּוֹ דְבוֹרָה, בּוֹ תָּטִיל בֵּיצָתָהּ,
בּוֹ תָגוּר דַּיָּרָה עַד תִּגְדַּל, עַד צֵאתָהּ.
בְּעָמְקוֹ בּוֹ תָנִיחַ חַלַּת מַאֲכָלָהּ,
הַחַלָּה זְעִירָה אַךְ כְּדֵי כַּלְכְּלָהּ,
וּבַתָּוֶךְ אֲוִיר – תָּא-אֲוִיר בֶּחָלָל.
וְעָלֶיהָ תַטִּיל הַזְּרִיזָה הַבֵּיצָה.
הִיא לוֹעֶסֶת עָלִים וְעוֹשָׂה מִין דַּיְסָה,
בַּדַּיְסָה הִיא עוֹשָׂה קִיר קָטָן – מְחִיצָה.
וּפָנְתָה הַדְּבוֹרָה הַזְּהוּבָה וּמָצְאָה
אֲבָנִים זְעִירוֹת: חֲצָצִית חֲצָצִית
לְמַלֵּא פִתּוּלֵי בֵית-שַׁבְּלוּל הַפָּטִיט,
לְמַלְּאוֹ אֶת-כֻּלּוֹ, שׁוּב תִּבְנֶה קִיר הַבְּלִיל
וְחָסְמָה אֶת הַחוֹר וְיִהְיֶה קֵן כָּלִיל,
וְהוּא קַן דַּיָּרָה, בִּשְׁבִילָהּ לְמַעֲנָהּ.
 
פֹּה נִגְמר הַסִּפּוּר עַל סֻכָּה קְטַנָּה.
 
תל-אביב 1937

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. דבורה אחת, ממשפחת הבונים, מטילה ביצתה בתוך בית-שבלול נעזב, מכניסה לתוכי חלת דבש קטנה בשביל הדיָרה, ומקימה עליו סוכה כדי להצפינו מעין האויבים, כמסופר בשיר.