שירים (שאול טשרניחובסקי)/ראי אדמה/ובצריף אל החלון יושבת

וּבַצְּרִיף אֶל הַחַלּוֹן יוֹשֶׁבֶת / שאול טשרניחובסקי

וּבַצְּרִיף אֶל הַחַלּוֹן יוֹשֶׁבֶת
אַלְמָנַת צָעִיר גָּפִיר בָּעֵמֶק.
מְעִיקָה דִּמְמַת חָצֵר וְאֵין לַחַשׁ,
מְעִיקָה הָעֲלָטָה בַּחֶדֶר;
אֵין לִרְאוֹת דָּבָר דָּבָר בָּאֹפֶל.
דִּמְעָתָהּ אַחַת אַחַת נוֹזֶלֶת,
דִּמְעָתָהּ עֲלֵי לֶחְיָהּ צוֹרֶבֶת.
מִי שֶׁהוּא שָׁם מְאוֹתֵת בָּאָמֶשׁ,
הַזַּרְקוֹר פּוֹשֵׁט לוֹ יָד סוֹקֶרֶת,
קֶרֶן-אוֹר בְּבוּלְמָסָהּ מְדַרְדֶּרֶת
בָּאִילָן ... בַּתֵּל ... בַּגָּיְא ... בַּטָּרֶשׁ ...
וּדְבַר-מָה יִהְיֶה, וְאֵי-שָׁם יֶהִי ...
"יַקִּירִי, אִישִׁי, לִבִּי, נָא סְלָחָה!
לוּ יָכוֹלְתִּי וְאִפָּנֶה אֵלֶיךָ,
אֶל הַקֶּבֶר, אֶל צִיּוּן הָאָבֶן,
כִּי אָז רַצְתִּי בַּמַּחְשָׁךְ, בְּאֵין-דָּרֶךְ,
בְּמִשְׁעוֹל הַצַּבָּרִים בְּכָל כֹּחַ,
וְאִם יִפְגַּע גַּם בִּי כַּדּוּר רוֹצֵחַ;
אֶפֶס לֹא אוּכַל מִפֹּה לָלֶכֶת,
לֹא אוּכַל מִכָּאן, אֲנִי – אָסוּר לִי:
יְתוֹמֶיךָ פֹּה אִתִּי, הַשְּׁנָיִם –
הַיַּלְדָּה וּבֵן – תִּינוֹק אֶפְרֹחַ.
יַקִּירִי, אִישִׁי, הֲלֹא תִּסְלָחָהּ:
רַק אֲנִי בְּעוֹלָמָם נִשְׁאָרְתִּי,
בִּלְתִּי אִם אִמָּם זֹה הַשּׁוֹמֶמֶת.
יַקִּירִי, אִישִׁי, הֲלֹא תִּסְלָחָהּ!
לְעוֹלָם אוֹתְךָ לֹא יִשְׁכָּחוּךָ,
וּפְנִינֵי שִׁירָה לְךָ יָבִיאוּ
הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל מְשׁוֹרְרֵינוּ.
אַגָּדָה נָאָה יִהְיוּ חַיֶּיךָ
הַיָּפִים וְהַקְּצָרִים בְּקֶרֶב
מְגִנֵּי אַרְצֵנוּ אֲשֶר לָנוּ.
מָה אוּכַל אֲנִי, אֲנִי אִשְׁתֶּךָ?
מַה יֵּשׁ לִי מִלְּבַד שְׁנֵי יְתוֹמֶיךָ
וּדְמָעוֹת, דִּמְעוֹת אִשָּׁה טִפְּשׁוֹנֶת?
 
תל-אביב, 1939

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.