שולחן ערוך יורה דעה שכו א

שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה ואין באחת מהן כשיעור ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו אם היו של שנים אפילו הם ממין אחד פטורים מן החלה שסתם שנים מקפידים ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות הרי אלו מצטרפות (ותלמידים הלומדים לפני רב סתמא אינם מקפידים) (מרדכי פרק כל הבשר).

היו שניהם של איש אחד אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד מצטרפין וחייבים בחלה ואם משני מינים היו אין מצטרפין שסתם אחד אינו מקפיד ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב אפי' היו מין אחד אין מצטרפות ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה אפילו הן של אדם אחד מסתמא מקפיד ואינו מצטרף:

הגה: וה"ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשניה אין בה וכל זה שאין שיעור בכל אחת אבל אם יש בהן שיעור מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד (ת"ה סימן קכ"ט):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) אם היו של שנים כו'. דוקא שאינם שותפים אבל אם הם שותפים חייב בחלה כדלקמן סי' ש"ל ס"ב וכב"י שכל שאין דעתו לחלק בצק אע"פ שדעתו לחלק אחר שנאפה מצטרפים:

(ב) פטורים מן החלה. אפילו נילושו העיסות ביחד ולא נקט ברישא נגעו ונשכו אלא לרבותא דסיפא דבאינן מקפידין אפי' בנגיעה ונשיכה מצטרפין:

(ג) אבל אם יש בהן שיעור. אע"פ שאחד פת קיבר והב' פת נאה או שיש בא' כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נגיעה ונשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם וכדלעיל ס"ס שכ"ה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

וכל זה שאין שיעור בכל אחת. פירוש אז אין מצטרפות אפילו על ידי נגיעה או נשיכה אבל אם יש שיעור מפריש אחד על חבירו כו' פירוש ע"י נגיעה ונשיכה ואע"ג דבסוף סי' קכ"ה פסק כיון ששתיהן לפניו מפריש מזו על זו ואין צריכין נשיכה ואפילו צירוף סל שאני הכא דהוי דבר שמקפיד עליו וכן מבואר בת"ה סי' ק"ץ וראיה ברורה מן תלמוד ערוך בשתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה דהוי דבר המקפיד צריך דוקא חוט בצק לחברם ועל כן כתב דהא דמבואר בי"ד דבדבר המקפיד אין מצטרף אפי' על ידי נשיכה היינו אם אין בכל אחד כשיעור חלה אין בידינו להחשיבה כעיסה אחת לחייבה בחלה ורמ"א שכ' כאן מפריש מאחד על חבירו ולא זכר נשיכה היינו דסמך על מ"ש בתחלת הסי' שמיירי בנשכו ומ"מ גרם מכשול לפני בעל הלבוש ובמחלה מכבודו שגג מאד בזה שכ' בד"א שצריך נשיכה כשאין בכל אחד שיעור חלה ורוצה לצרפם אבל אם יש בכל אחד שיעור חלה אע"פ שאחד פת כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם עכ"ל טעה בתרתי דכ' באין שיעור מהני צירוף על ידי נשיכה וביש שיעור לא צריך נשיכה וחשיב שהך יש שיעור הוא כאותו של סוף הסי' שלפני זה ולא היא דכאן מיירי בדבר המקפיד ועל כן בדבר שאין בו שיעור לא מהני נשיכה לצרפה לשיעור חלה וביש שיעור מהני נשיכה שיפרוש מאחד על חבירו ובלי ספק לא עיין בעל הלבוש במקור הדין וזה גרם לו שכתב כן:

באר היטב

עריכה

(א) שנים: ודוקא שאינם שותפים אבל אם הם שותפים חייב בחלה כדלקמן סי' ש"ל ס"ב וכב"י שכל שאין דעתו לחלק הבצק אע"פ שדעתו לחלק אחר שנאפה מצטרפין עכ"ל הש"ך.

(ב) מפריש: פי' הט"ז דהיינו ע"י נגיעה בנשיכה ואע"ג דבסי' שכ"ה פסק כיון ששתיהם לפניו מפריש מזו על זו וא"צ נשיכה ואפי' צירוף סל שאני הכא דהוי דבר שמקפיד עליו אבל הש"ך פסק שא"צ נגיעה ונשיכה אלא כשהם לפניו סגי ודמיא לדלעיל ס"ס שכ"ה וגם בנה"כ השיג על הט"ז בדין זה באריכות ע"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}