שולחן ערוך יורה דעה שה לא

שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

או שני זכרים ונקבה אין לכהן כלום. הטור הביא דעת הרמב"ם שכתב בזה דאם ילדו שני זכרים ונקבה זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן כיון שאינו נפטר אלא בשני ספיקות כו' וכתב הטור ואיני מבין דבריו כו' והב"י הקשה עוד מאי שנא משתיהן נשיו ואחת בכרה כו' דפטור מספק ונ"ל לתרץ שני הקושיות בדרך אחד דבשני אנשים אמרי' לכל א' מהם בפני עצמו הרי לפניך ג' ילדים שני זכרים ואחת נקבה ואזלינן בתר רובא ואנו אומרים לך ודאי זכר הולדת הלכך אותו שלא בכרה אשתו הוה ג"כ כודאי הוליד זכר רק שבאת לומר שמא הולדתי גם נקבה על זה אנו אומרים אפי' לדבריך אין לך פטור ודאי דשמא יצאה הנקבה אחרונה משא"כ לחיוב אין כאן מטעם ס"ס דהזכר הוה כמו ודאי לפי זה ובזה לק"מ קושיות הב"י ג"כ דבשתיהן של איש אחד אין לומר לו ודאי הולדת זכר מטעם רוב דהרי זה הוליד בודאי מאחת תאומים ומאחת ולד אח' כך לנו לומר שנולדו לו תאומים מאותה שבכרה ואותה שלא בכרה ילדה נקבה כמו איפכא ואין כאן רוב גבי איש הזה כן נ"ל ליישב דעת הרמב"ם מחמת קושיות דלעיל והוא נכון מאד אבל עדיין קשה מהא ברייתא דרב הונא דאמרה אפי' בשני זכרים ונקבה אחת פטורין ובכ"מ בשם הר"י קרקוס כתב דהרמב"ם יש לו גירסא אחרת בגמ' ולדידיה קאי הך דרב הונא ארישא דמתני' דהיינו בשתי נשים של איש א' והוא תמוה מאד דהא קודם ההיא דרב הונא מפרש תלמודא התם סיפא דמתני' שתי נשים של שני אנשים והיאך יפרש התלמוד סיפא קודם לרישא. ונ"ל דהרמב"ם מפרש דהך ברייתא דרב הונא ס"ל כר"מ דאמר כל אחד מצי מדחה על חבירו והיינו כלישנא קמא דלעיל מיניה ואנן לא קי"ל אלא כר' יהודה דלא מצי מדחה ע"כ כנ"ל:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}