שולחן ערוך יורה דעה קס כ
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קס · כ · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אם עבר האפוטרופוס והלוה מעות יתומים ברבית קצוצה והאכיל היתומים פטורים מלשלם אפילו לכשיגדלו:
- הגה: וגם האפוטרופוס פטור מלהחזירו (תשובת הרשב"א) וה"ה מעות של הקדש עניים או שאר מצות (ב"י בשם תשובת הרשב"א) ומיהו אין המלוה נאמן לומר דמעות של הקדש היו אלא בראייה (ריב"ש סי' תס"ה). ועיין לקמן סי' קס"ט אם אפוטרופוס מותר ללוות מעובד כוכבים לצורך יתומים:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(לב) פטורים ובה"ת כתב דיוצאה בדיינים ומביאו ב"י וכ"כ במרדכי בשם תשובת מהר"ם ועיין בתשובת מהר"ר יוסף כהן מקראקא ר"ס ס"א.
(לג) ומיהו אין המלוה נאמן כו' משמע אפילו כבר גבה המלוה הרבית אינו נאמן לומר של הקדש היה ונתנו להקדש ואם הוא רבית קצוצה צריך להחזיר לו וכן משמע בריב"ש שם להדיא ובתשובת מהר"ם שהביא המרדכי משמע שהאפוטרופוס נאמן בשבועה לומר מעות של יתומים הן ואם הלוה טוען איני מאמינך הוי טענת שמא ואפילו שבועה לא בעי ונ"ל לחלק דדוקא בטוען מעות של הקדש היו הוא דצריך ראייה ומטעם דכתב הריב"ש שם דאל"כ כל א' יטעון כן כלומר כל א' יכול לטעון מעות של הקדש או ת"ת או שאר שום דבר מצוה הוא אבל באפוטרופוס של יתומים שהוא ידוע שהוא אפוטרופוס לא שייך למימר הכי וכ"כ הרשב"א בתשו' והמחבר בח"מ סי' ל"ד סעיף י"ב דבאפוטרופוס שהלוה ברבית תולין בשל יתומים אבל באינו מפורסם שהוא אפוטרופוס אין תולין בכך עד שיתברר ע"כ ואע"ג דכתבו כן לענין פסול עדות צ"ל דה"ה לענין זה דיש לחלק בהכי ומהרש"ל בהגהותיו לטור והב"ח הביאו תשובת מהר"ם מ"ץ סי' צ"ט בראובן שהיה בידו מעות צדקה של יחידים והלוה אותן מעות לשמעון על ידי עובד כוכבים בשטר בלא שום משכון ושמעון תובע את ראובן בעד הרבית שנתן שאומר שלא היה של צדקה אלא שלו דראובן נאמן אפי' בלא שבועה דמעות של צדקה ההי דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ע"כ ונראה דשאני התם דידוע שהיה מעות של צדקה בידו הלכך שרי מטעמא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ומ"מ נראה הא דנאמן בלא שבועה היינו משום שהלוה אינו טוען ברי אבל אם טוען טענת ודאי אע"ג דהיה מעות צדקה בידו שבועה מיהא בעי ואע"ג דלקמן סימן קס"ט סעיף כ"ה המלוה פטור בלא שבועה שאני התם שאומר על דרך היתר הלויתי ושרי מטעמא דהאי קושטא קאמר דלא שביק היתירא ואכיל איסורא אבל הכא כיון שנתברר שיש רבית שהלוה ברבית אלא שאומר שהוא מעות של יתומים וכה"ג צריך ראיה וכה"ג חלקתי לקמן סי' קס"ב ס"ק י"ג והא דנאמן בשבועה באומר מעות של צדקה היה היינו משום דידוע שהיו מעות של צדקה בידו ודמי לאפוטרופוס דנאמן הא לאו הכי צריך ראייה ברורה וכמ"ש הריב"ש כן נ"ל להשוות דברי הפוסקים להדדי ודלא כהעט"ז סעיף כ"א.
(לד) ועיין לקמן סימן קס"ט סעיף י"ז בהג"ה.
ט"ז - טורי זהב
פטורים מלשלם. לפי שהם לא התנו באותו רבית ולא לקחוהו מיד הלוה אלא הלוה נותן לאפוטרופוס שהתנה עמו והאפוטרופוס נותן לאלמנה או ליתום ואפילו בגזל גמור בכל כה"ג אין חייבין להחזיר כדתנן הגוזל ומאכיל בניו פטורים מלשלם כ"ש רבית וגם האפוטרופוס פטור לפי שהלוה לא לאפוטרופוס הוא נותן על דעת שיעכב לעצמו אלא כדי שיתן להיתום והאפוטרופוס הוא סרסורא דחטאה ואינו בתורת השבון. כ"כ ב"י בשם רשב"א:
אלא בראייה. ופשוט הוא דכל זמן שמוחזק בממון היתומים נאמן לגבי יתומים בשבועה שהרבית בא להם והם מפסידים מה שהחזיר זה הרבית:
באר היטב
(כא) פטורים: והבע"ת כתב דיוצאה בדיינים ועיין בשא"י ריש סימן ס"א.
(כב) נאמן: כתב הש"ך משמע דאפילו כבר גבה המלוה הרבית אינו נאמן לומר של הקדש היה ונתנו להקדש ואם הוא רבית קצוצה צריך להחזיר לו ובתשובת מהר"ם שהביא המרדכי משמע שהאפוטרופוס נאמן בשבועה לומר מעות של יתומים הן ואם הלוה טוען איני מאמינך הוי טענת שמא ואפילו שבועה לא בעי ונ"ל לחלק דדוקא בטוען מעות של הקדש היה הוא דצריך ראיה מטעם דאל"כ כל אחד יכול לטעון מעות של הקדש או של שאר מצוה הוא אבל באפוטרופוס של יתומים שהוא ידוע שהוא אפוטרופוס לא שייך הכי ועיין בחושן משפט סימן ל"ד סי"ב ובתשובת מהר"ם מ"ץ כתב בראובן שהיה בידו מעות צדקה של יחידים והלוה אותן מעות לשמעון ע"י עובד כוכבים בשטר בלא שום משכון ושמעון תובע את ראובן בעד הרבית שנתן שאומר שלא היה של צדקה אלא שלו דראובן נאמן אפילו בלא שבועה דמעות של צדקה היה עכ"ל ונראה דשאני התם דידוע שהיו מעות הצדקה בידו הלכך שרי מטעמא דלא שביק התירא ואכיל איסורא ומ"מ נראה הא דנאמן בלא שבועה היינו משום שהלוה אינו טוען ברי אבל אם הלוה טעין טענת ודאי אע"ג דהיה מעות צדקה בידו שבועה מיהא בעי ואע"ג דלקמן סימן קס"ט סכ"ה המלוה פטור בלא שבועה שאני התם שאומר על דרך היתר הלויתי ושרי מטעם דלא שביק התירא ואכיל איסורא אבל הכא כיון שנתברר שהלוה ברבית אלא שאומר שהוא מעות של יתומים וכה"ג צריך ראיה עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז דהא דאינו נאמן אלא בראיה נראה פשוט דכל זמן שמוחזק בממון היתומים נאמן לגבי היתומים בשבועה שהרבית בא להם והם מפסידין מה שהחזיר זה הרבית.