שולחן ערוך יורה דעה קכד כג

חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מהנקב והניח העובד כוכבים ידו במקום הנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה ושמן הנקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתייה:

הגה: וימכור הכל חוץ מדמי היין האסור בהנאה (ב"י בשם הר"ן וע"פ) ודוקא שהיה שם ישראל להציל היין ובא עובד כוכבים והצילו אבל אם לא היה כאן ישראל להציל ובא עובד כוכבים להצילו לא גרע ממדדו בידו מאחר דבמלאכתו הוא עוסק והכל מותר בהנאה (בית יוסף בשם רשב"א וראב"ד) וכל זה לא מיירי אלא שהניח ידו על הנקב או שתחב ברזא שם ואינה עוברת השוליים אבל אם הכניס אצבעו לפנים או ברזא ארוכה כבר נתבאר דכולו אסור בהנאה (גם זה שם וטור לעיל גם דין ניטל הברזא ותוספו' ורא"ש וס' התרומה וסמ"ג ורשב"א ועוד פוסקים).

ואם הוא בענין שאילו לא הניח העובד כוכבים ידו על הנקב היה יוצא כל היין כגון שעושין מינקת כפופה שמניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחד חוץ לחבית ומוצץ היין ועל ידי כן יוצא כל היין שבחבית אם הניח העובד כוכבים אצבעו על פי המינקת ומנע היין מלירד נאסר כל היין שבחבית בהנאה שהכל היה יוצא ונגרר לולי ידו ונמצא הכל כבא מכחו ואם לא נגע עובד כוכבים אלא בקילוח היין שעומד במרזב אסור משום נצוק וכל היין האחר שבתוך הקנקן הוי נצוק בר ניצוק ומותר אף בשתייה:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ס) והניח העובד כוכבים ידו כו'. כב"י וה"ה לסותם הנקב בברזא קצרה שאינה עוברת כל עובי השולים וכ"כ הרב בסמוך:

(סא) עד הנקב אסור כו'. דכיון שסופו לצאת והעובד כוכבים סותמו ומונע לצאת ה"ל כנוגע בכולו כ"כ הפוסקים:

(סב) וימכור כו'. אבל בהנאה בפני עצמו א"א כיון דכמעורב חשבינן ליה. ר"ן:

(סג) ודוקא כו'. והרא"ש והטור ס"ל דאין חילוק דאפילו אין שם ישראל לא מקרי טרוד במלאכתו ול"ד לטירדא דמדידה דאין לנו לדמות הטירדות זו לזו כדלעיל ס"ס י"ט מיהו בתשובת ר"א מזרחי סי' נ"ו פסק בסתם כהראב"ד ולא הביא דעת הרא"ש כלל וכ"פ הב"ח סס"ך ובאמת לא ידעתי למה דהא קי"ל הלכה כבתראי ובפרט שהרא"ש מביא דברי הראב"ד ומשיג עליהם ובפרט שהוא מחמיר וכן רבינו ירוחם מביא סברא זו באחרונה:

(סד) אבל אם לא היה כאן כו'. וכתוב בתשובת ר"א מזרחי שם וה"ה אם יש ישראל שם ובשעה שנשמט הברזא היה העובד כוכבים יותר קרוב מהישראל ולא רצה העובד כוכבים להמתין על ישראל לסתום הנקב כדי שלא יהא היין נשפך ביני וביני או שהיה הישראל עוסק בענין אחר דינו כאין שם ישראל להציל ע"ש:

(סה) לא גרע ממדדו כו'. כב"י ואפשר דאפי' להאוסרים מדדו בידו בהנאה מודי הכא כיון דלא נגע ביין עצמו עכ"ל ומביאו ד"מ ואפשר גם דעתו בהג"ה כן ומפני כך כתב סתם והכל מותר:

(סו) מותר בשתייה. כן הוא ברוב הספרים והדבר פשוט דט"ס הוא וצ"ל בהנאה אבל בשתיה אסור כמו מדדו ביד וכן הוא בעט"ז ובקצת ספרים וכן כתוב בתשובת ר' אליה מקנדי"א הנדפסה בתוך תשובות ר"א מזרחי בס"ס נ"ד:

וכתוב בתשובת ר"א מזרחי סימן נ"ו דלדידן דקי"ל דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן ומגען שלא בכונה מותר בשתיה ה"נ מותר בשתיה ומשמע מדבריו שם להדיא דה"ה ביש שם ישראל נחתינן חד דרגא ולדידן כולו שרי מיהו היינו דוקא במקום הפסד וכמ"ש לקמן ס"ק ע"א:

(סז) אבל אם הכניס כו'. ק"ק דה"ל לחלק הכא ג"כ בין יש ישראל להציל או לא וא"ל דשאני הכא כיון דנוגע ביין עצמו דהא במדדו בידו נמי נוגע ביין בעצמו ונראה דהכא אפילו אין ישראל להציל לא מוכחא מלתא דכוון להציל דהא היה יכול להציל כשיניח ידו על הנקב מבלי שיכניס ידו לפנים ולפ"ז היכא דא"א להציל אם לא שיתחוב אצבעו לפנים ואין שם ישראל להציל שרי בהנאה וכ"כ הב"ח סס"ך דאפילו בתחב אצבעו או ברזא ארוכה היכא דלא היה שם ישראל דהכל מותר בהנאה דבעבידתיה טרוד עכ"ל ומיירי בגוונא דפרישית:

(סח) דכולו אסור בהנאה. ולדידן בהכניס אצבעו שרי בהנאה במקום הפסד ובהכניס ברזא ארוכה שרי אף בשתיה במקום הפסד כדלקמן סעיף כ"ד אבל אם הוא בענין שאין יכול להציל אם לא ע"י שיכניס אצבעו ואין שם ישראל שיכול להציל שרי אף בשתיה במקום הפסד לדידן וכ"כ הב"ח סס"ך הלכה למעשה להקל:

(סט) וע"י כן יוצא כל היין שבחבית. אבל אם המינקת אינו מגיע בשולי החבית בענין שלא היה יוצא כל היין שבחבית רק עד מקום שמגיע המינקת אז אינו אסור בהנאה רק עד מקום שמגיע המינקת ומשם ואילך מותר בהנאה כמו בברזא דלעיל בסמוך כן משמע בפוסקים ולדידן כולו שרי בהנאה במקום הפסד אפילו מגיע לשולי החבית:

(ע) הוי ניצוק בר ניצוק. כב"י דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קלוח שעומד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב כולו אסור משום ניצוק עכ"ל ומביאו ד"מ וע"ל סימן קכ"ו סעיף ב':

ט"ז - טורי זהב

עריכה

כל היין שמראש ההבית. כי כל הנעצר שם מחמת העובד כוכבים שהיה יוצא לולא אחיזתו ה"ל כאלו נגע באותו חלק כולו כיון שהוא מונעו מלצאת ומה שלמטה מן הנקב אסור בשתייה והוא מחמת חבורו אל העליון האסור וזה גרע טפי מניצוק חבור כי איך יתכן שהעליון אסור ומה ששוכב תחתיו יהיה מותר כן כתב מרדכי ושאר פוסקים:

הוא עוסק והכל מותר. בשתייה הוא ט"ס וצ"ל בהנאה דהא לא עדיף ממדדו בסעיף י"ט וסברא דהצלת היין מיקרי טירדא היא דעת הראב"ד שזכרתי בסעיף י"ט והרשב"א הסכים אליה וראיתי בלבוש שכתב ודוקא בכה"ג גבי נקב שאין אומנות להניח יד על הנקב והישראל יכול לעשות גם כן אבל לעיל גבי חבית שנסדקה שיש בו אומנות אפילו יש ישראל וקדם העובד כוכבים לא אסרו כו' ולא דק כלל ונמשך לו הטעות מחמת שראה שסידר רמ"א חילוק זה כאן ולא בסעיף כ"ב אבל באמת קאי על הכל כמו שכתב ב"י בשם הרשב"א לחלק וכן גם גבי חבית ולא עיין אפילו בב"י וכתב עוד שהעובד כוכבים עשה כן למצוא חן כו' גם בזה לא דק דסברא זו לא ס"ל לא להראב"ד ולא להרא"ש כמבואר ברא"ש שאזכיר בסמוך בתשובה. נשאלתי בעובד כוכבים שתיקן חבית של יין לחזקו ומתוך הכאתו בחבית נפתח סדק אחד והיה יין מקלח דרך שם וסתם אותו בידו ואשה הישראלית היתה עומדת שם ונר בידה להאיר לו לתקן ובתוך כך בא בעלה ומיחה בו וסתם הוא הסדק מה דין יין הזה. תשובה אע"ג דלכאורה י"ל דאסור כיון שהיתה כאן ישראלית וקדם הוא וסתם אבל אחר העיון נראה דשרי דהא כ"פ ר"י בעובדא דניטל הברזא מהחבית וקפץ עובד כוכבים ואנח ידיה עלויה דאסרינן התם בהנאה וכתב הרא"ש אמאי אסרינן בהנאה והלא היה טרוד בהצלת היין ותירץ הראב"ד שהיו שם יהודים עומדים ואי לאו דכיון לנסך אמאי קדם איהו ולא נהירא לי דאימור למצוא חן עשה כו' אלא נראה דהאי לאו טירדא היא כו' עכ"ל משמע שכל שיש סברא להקל ולומר דלא נתכוין לנסך אנו מקילין ומשום הכי הקשה הרא"ש דלפי סברתו דחשיב הצלת יין לטירדא היה לו להקל אפי' ביש מצילין דשמא עשה כן למצוא חן והראב"ד לא סבר הך סברא דלמצוא חן מכל מקום לא פליג בזה אהרא"ש דיש לתלות לקולא היכא שיש לתלות ולא אסר הראב"ד ביש מצילין אלא מטעם דהעובד כוכבים לא היה לו שום שייכות בחבית יין ואז יש הוכחה שכיון לנסך דמי שם אותו לאיש גומל חסד להציל יין ישראל במקום שיוכל להנצל זולתו ולזה הכוונה עצמה אמרו שם בתלמוד בעובדא דרב פפא דאסר היין דאדרי העובד כוכבים פירוש שקפץ וסתם דקשה למה הוצרך להזכיר זה ואף שמעשה היה כך מ"מ היה לומר בא עובד כוכבים וסתמה. ותו דאמר כפל ל' אתא עובד כוכבים אדרי דכיון דאמר אתא למה ליה אדרי והוכחה גדולה ממה שמצינו בעובדא דחבית שנסדק דמותר אמר בגמרא אידרי ולא אמר אתא עובד כוכבים אידרא כמו שאמר אצל מעשה דרב פפא שהוא לאיסור אלא ברור הוא שזה עיקר ההוכחה שכוון העובד כוכבים לנסך ולא משום הצלה דהא היה שלא במקום החבית ונעקר ממקומו לסתום הנקב מה שהוא נגד הסברא וכן מוכח לשון הטור בזה שכתב וקדם העובד כוכבים והציל ודאי כוון לנסך עכ"ל משמע שהקדימה גורמת אבל בעובדא דחבית שנסדק דמותר לא מיירי כך אלא שהעובד כוכבים היה קרוב ליין בשעת הקפיצה וכ"ש לקצת ספרים שלא הוזכר כלל אידרי בהך חבית שנסדק כו' והיה ראוי ללמוד מזה דאם העובד כוכבים עומד אצל החבית והישראל רחוק קצת ממנו דמיקרי העובד כוכבים טרוד אבל אין נראה להקל כ"כ אא"כ רחוק כשיעור שיש הפסד קודם שיבוא הישראל ושוב ראיתי כן בת"ה הארוך דף קל"ה וז"ל והכא בא"א להציל מהרה ע"י ישראל כו' עכ"ל אבל מ"מ נ"ל ברור אם היה לעובד כוכבים יין כשר שעשאו ישראל וניקב החבית וסתם העובד כוכבים בידו הנקב אף שיש ישראל שם דהוא בהול על ממונו ועל כן נזדרז הוא ביותר להציל יינו וכיון שאין כאן הוכחה תלינן להקל ע"כ גם בנדון דידן שהעובד כוכבים שעסק בתיקון החבית ומכח מעשיו נתקלקל ונעשה נקב ובדיניהם חייב לשלם וגם בדינינו הוא כן כדאיתא פרק הבית והעלייה הבנאי שסתר כותל ועשה היזק באבנים מחמת הכאתו דחייב לשלם ע"כ אין לנו הוכחה דכוון לנסך אלא היה בהול שלא יצטרך לשלם ההיזק על כן קדם והציל ושפיר קרינן ביה טירדא ומותר לדידן דקי"ל בזמן הזה מגע עובדי כוכבים שלא בכוונה מותר כמ"ש רמ"א בסעיף כ"ד כן נלע"ד איברא דהאי מילתא חדתא היא ולא הוזכרה בפירוש בפוסקים אבל ברורה היא ולית בה ספיקא בס"ד:

אם הניח העובד כוכבים אצבעו כו'. נראה דוקא שמניח ידו על פי המינקת שעל היין ממש הוה כנוגע בכל היין שבחבית כיון שהכל נגרר אחר זה לולי אחיזתו אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומחמת זה מנע היין לצאת עוד כדרך שעושים אם רוצים להפסיק הקילוח אז אין איסור אלא מחמת שהריק מן המינקת לחבית כדין עובד כוכבים המערה מכלי אל כלי דיש איסור במה שיוצא לחוץ וזהו בטל בחבית לדידן:

שהכל היה יוצא ונגרר. היינו אם המינקת מגיע עד שולי החבית כן פרש"י להדיא ולא כר"ת כן הסכימו התוספות שם ובגמרא היה בעי רב פפא לאסור הכל מכח ניצוק חיבור בלא הך סברא ורצה לפשוט מזה דניצוק חיבור וא"ל רבא דלא תפשוט אלא הטעם שהכל נגרר אחריו והוי כנוגע בכולו ולפי זה למאי דקי"ל בסימן קכ"ו דניצוק חיבור אסור בלאו האי טעמא ונפקא מיניה מזה אם המינקת אינה מגעת רק עד חצי חבית אין איסור בתחתון רק מכח ניצוק חיבור וממילא אם הוא הפסד מרובה מותר התחתון כמ"ש סי' קכ"ו דבהפסד מרובה לא אמרינן ניצוק חיבור משא"כ אם מגיע עד השולים אסור אפילו בהפסד מרובה:

בקילוח היין שעומד במרזב. פי' שקנה חלול תחב בנקב החבית והקילוח יורד מתוך הקנה על היין שבחבית הוי ניצוק בר ניצוק אבל אם הקילוח יורד מהחבית עצמה הוי מה שבחבית ניצוק ולא בר ניצוק ואסור כמ"ש ב"י ס"ס קכ"ו בשם רבינו ירוחם והיינו אם אין הפסד מרובה כמ"ש סי' קכ"ו וכן פירש ב"י דברים אלו שהביא בשם כל בו אלא דקשה לי לפי זה על מה שכתב ב"י על מה שכתב הטור אבל אם לא נגע אלא בקילוח היוצא היין מותר כתב ב"י בחד תירוץ דהוי ליה ניצוק בר ניצוק דהיינו מה שלמטה מן הנקב וא"כ אמאי היתה כל היין שבפנים דהיינו אפילו העליון אסור ע"כ האמת ודאי כמו שכתב ב"י בתירוץ הראשון דאזיל הקילוח לאיבוד משום הכי אין כאן ניצוק לגמרי ובהא ניחא מה שכתב הטור והראב"ד אוסר כי הוא ס"ל דאע"ג דאזיל לאיבוד יש בו דין ניצוק למה שלמעלה ממנו כמ"ש הטור בשמו סי' קכ"ו באם ישראל המערה לאשפה כו' ולא כב"י דפירש מה שכתב הטור בשם הראב"ד הוא ממ"ש לאסור מה שלמטה מן הנקב דהוא מידי אחרינא אלא כדפרישית דבזה הדין עצמו כ"כ:

ומותר אפי' בשתייה.) זהו לדעת ר"ת בטור שחולק על רש"י דלרש"י אין חילוק בין מגע גופו למגע ע"י ד"א דבשניה' אסור בהנאה בכוונה ושלא בכוונה בשתיה אבל ר"א אומר דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה אין לו שם מגע כלל אלא שם כח וע"כ מותר לגמרי שלא בכוונה כמו בכח שמותר בכל גווני אם הוא שלא בכוונה הן אם אינו יודע שהוא יין הן אם אינו יודע מן הנגיעה אלא שהר"ן כ' דעה ג' של שיטת הגאונים דסברי כר"ת במגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אפי' בשתיה אלא דלא נתנו לו שם כח אלא חמיר מיניה לענין אם מתכוין למגע אע"פ שהוא סובר שהוא שכר דבזה אסור אפילו על ידי דבר אחר ולדידהו שפיר מקשה בפ' ר"י והא קא נגע בנטלא כיון דעכ"פ יש איסור במגע זה אע"פ שלא ידע שהוא יין אבל לר"ת דנותן לו שם כח צריך לדחוק ולומר דהכי פריך והא נגע ביין על ידי הנטלא דהיינו כיון שהוא מלא נוגע בבשרו ביין והב"י הקשה מנליה לר"ן לומר שהגאונים חולקים על ר"ת בזה ולא קשה מידי דכיון שאין הגאונים נתנו לו שם כח עובד כוכבים א"צ לדחוק כפירוש ר"ת במה שמקשה והא נגע בנטלא אלא ר"ת צריך על כרחך לומר כן:

באר היטב

עריכה

(מ) חוץ: אבל בהנאה בפ"ע א"א כיון דכמעורב חשבינן ליה הר"ן.

(מא) ישראל: כ' בתשובת ר"א מזרחי וה"ה אם יש ישראל שם ובשעה שנשמט הברזא היה עובד כוכבים יותר קרוב מהישראל ולא רצה העובד כוכבים להמתין על ישראל לסתום הנקב כדי שלא יהא היין נשפך ביני וביני או שהיה הישראל עוסק בענין אחר דינו כאין שם ישראל להציל וכתב עוד דלדידן דקי"ל דהאומות בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן ומגען שלא בכוונה מותר בשתיה ה"נ מותר בשתיה עכ"ל ומשמע מדבריו שם להדיא דה"ה ביש שם ישראל נחתינן חד דרגא ולדידן כולו שרי מיהו היינו דוקא במקום הפסד ש"ך וכתב הט"ז שנשאל בעובד כוכבים שתיקן חבית של יין לחזקו ומתוך הכאתו בחבית נפתח סדק א' והיה יין מקלח דרך שם וסתם אותו בידו ואשה היתה עומדת שם ונר בידה להאיר לו ולתקן ובתוך כך בא בעלה ומיחה בו וסתם הוא הסדק מה דין יין הזה והשיב באריכות ומסקנת דבריו להקל דכיון דהיה העובד כוכבי' בהול שלא יצטרך לשלם ההיזק קרינן ביה טרדא ומותר לדידן דקי"ל בזה"ז מגע עובד כוכבים שלא בכונה מותר כמ"ש רמ"א בסי' כ"ד כנלע"ד איברא דהאי מלתא חדתא היא ולא הוזכרה בפירוש בפוסקים אבל ברורה היא ולית בה ספיקא בס"ד עכ"ל.

(מב) בהנאה: כתב הש"ך ולדידן בהכניס אצבעו שרי בהנאה במקום הפסד ובהכניס ברזא ארוכה שרי אף בשתיה במקום הפסד כדלקמן סימן כ"ד אבל אם הוא בענין שאין יכול להציל אם לא ע"י שיכניס אצבעו ואין שם ישראל שיכול להציל שרי אף בשתיה במקום הפסד וכ"כ הב"ח הלכה למעשה להקל.

(מג) יוצא: כתב הש"ך אבל אם המינקת אינו מגיע עד שולי החבית אז אינו אסור בהנאה רק עד מקום שמגיע המינקת ומשם ואילך מותר בהנאה כמו בברזא דלעיל בסמוך ולדידן כולו שרי בהנאה במקום הפסד אפילו מגיע לשולי החביות וכתב הט"ז נראה דוקא שמניח ידו ע"פ המינקת שעל היין ממש הוה כנוגע בכל היין שבחביות אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומתמת זה מנע היין לצאת עוד כדרך שעושים אם רוצים להפסיק הקלוח אז אין איסור אלא כדין עובד כוכבים המערה מכלי אל כלי דיש איסור במה שיוצא לחוץ וזהו בטל בחבית לדידן.

(מד) האחר: כתב ב"י דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קלוח שעומד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב כולו אסור משום נצוק עכ"ל (ועי' לקמן סי' קכ"ו ס"ב).

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}