שולחן ערוך יורה דעה א ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · א · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מי שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה: אפילו שחט לפנינו ארבע או חמש פעמים שחיטה הגונה וראויה, ושחט אח"כ בינו לבין עצמו – יאשחיטתו יגפסולה, ואפילו שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי – אין לסמוך עליו יבואפילו אמר ברי לי ששחטתי ידיפה.
- הגה: ומי שדרכו להתעלף, ואנו יודעים שאינו מוחזק, ושחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי – יגנאמן, מאחר שיודע הלכות טושחיטה (בית יוסף לדעת הרמב"ם).
מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה – יכולים ליתן לו לשחוט אם אחר עומד על גביו, ובלבד שיראה אותו ידמתחילת שחיטה עד טזסופה.
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יא) שחיטתו פסולה דכיון שאינו יודע הלכות שחיטה שמא פעמים שהה ודרס ולא ידע פי' ואינו מרגיש דכיון שאינו בקי בהלכותיה אינו יודע אם נזדמן לידו. הרא"ש.
(יב) ואפילו אמר ברי כו' פי' דכששואלים אותו ומתוך תשובתו נראה לנו ששוחט כראוי פשיטא שאינו כלום אלא אפילו אמר ברי לי שעשיתי כל מה שאתם שואלים מ"מ מאחר שבשעת שחיטה לא ידע לאו אדעתיה וסובר שעשה מה ששואלים ובב"ח פירש דה"ק אפי' אחר שלמדוהו הלכות שחיטה אמר ברי לי כו' וא"צ מיהו דינו אמת שכ"כ הר"ן בשם התוס' והכ"מ רפ"ד בשם הפוסקים.
(יג) נאמן כו' כיון שהוא יודע הלכות שחיטה ודאי אלו שהה או דרס לא היה מאכילה לנו (ב"י) ולפ"ז ה"ה אפילו שותק ולא אומר כלום דמאחר שיודע הלכות שחיטה ודאי אלו שהה או דרס לא היה שותק ולא היה מאכילה לנו והיה אומר לנו ששהה או דרס.
(יד) מתחילת שחיטה עד סופה פי' אפילו ראה ששחט סימן א' יפה לא אמרינן כיון ששחט זה הסימן יפה שחט הסימן השני ג"כ יפה אלא חיישי' שמא שהה או דרס בסימן הב'.
(טו) ויש מחמירין כו' וכן משמע בש"ס (דף ג:) גבי הא דמשני דליתיה קמן דליבדקיה וכן דעת הב"ח מיהו מן הסתם שאינו ידוע אם יודע הלכות שחיטה או לאו נראה דמותר ליתן לו לכתחלה כשאחרים עומדים על גביו וכ"פ מהרש"ל פ"ק דחולין סי' ה' אלא דס"ל דהר"ר ברוך בהגהת אשר"י לא ס"ל הכי ולע"ד גם הר"ר ברוך מודה לזה ע"ש.
ט"ז - טורי זהב
מי שיודעין בו כו'. הוכחה לזה מדתנן לשון דיעבד במתני' בחרש שוטה וקטן ואחרים רואין ש"מ בגדול מותר אפי' לכתחלה באחרים רואין ויש מחמירין ס"ל דלגופה אצטריך דאפילו בחש"ו יש היתר בדיעבד באחרים רואין וה"ה גדול דוקא בדיעבד וטעם לזה משום גזירה:
באר היטב
(יג) פסולה: דכיון דלא ידע הלכות שחיטה שמא פעמים שהה ודרס ואינו מרגיש. דכיון שאינו בקי בה"ש לא ידע אם נזדמן לידו טרפות. הרא"ש.
(יד) יפה: פירוש כגון אחר שלמד ומתוך תשובתו נראה ששחט כהוגן אפילו הכי אין לסמוך עליו מאחר שבשעת שחיטה לא ידע לאו אדעתיה.
(טו) שחיטה: ופי' הש"ך דאי שהה או דרס לא היה מאכילה לנו. ב"י ולפ"ז ה"ה אם שותק נמי.
(טז) סופה: ופי' הש"ך אפילו ראה ששחט סימן א' יפה לא אמרינן כיון ששחט זה הסי' יפה הב' נמי שחט יפה.
(יז) ויש: שוחט שמיקל בדין א' המוזכר בפוסקים להחמיר לפי שכך נראה בדעתו אם מותר ליתן לו לשחוט כשאחרים עע"ג עיין בית יעקב סימן צ"ז וסי' קכ"א.
(יח) נהוג: וכתב הש"ך מיהו מן הסתם שאינו יודע אם יודע ה"ש או לאו נראה דמותר ליתן לו לכתחילה כשאחרים עומדים ע"ג וכ"פ רש"ל.
פתחי תשובה
(ח) ויש מחמירין ואוסרין. עש"ך ס"ק ט"ו ועי' בתשובת גבעת שאול סימן פ"ז פירוש לדבריו ועי' בספר נחלת עזריאל בחולין דף ג' ע"ב: