שולחן ערוך חושן משפט תיח יח

הניח לחבירו גחלת על לבו ונשרף פטור אפילו התרו בו שלא היה סבור שלא יסלקנה שאין דרך שיניח אדם עצמו לשרוף כדי שיהרוג חבירו אבל אם הניח גחלת על בגדו של חבירו ונשרף חייב שאינו חושש לסלקו כיון שזה חייב לשלם לו ועבדו כגופו ושורו כבגדו:

הגה: וי"א דעבד קטן דינו כשור (נ"י ס"פ כיצד) וי"א דוקא בשור כפות אבל בשור שאינו כפות פטור (טור סי"ד בשם רשב"א והרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שאינו חושש לסלק כו': ונראה דה"ה אם ראובן אמר לשליח שאינו בר חיובא כגון חש"ו קרע בגד שמעון והחש"ו קרעו לפני שמעון ושותק דחייב ראובן המשלח מה"ט שלא חשש שמעון למחות בידו:

דעבד קטן דינו כשור: עד"ר שם כתבתי דלא כתב הנ"י כן אלא לשטת פירש"י דס"ל דבהניח על השור אף שאינו כפות חייב דלא אמרינן גבי בהמה דאין לה דעת דה"ל לברוח ע"ז כתב הנ"י בס"פ כיצד הרגל דה"ה עבד קטן דאין בו דעת אבל לדעת התוס' והרא"ש דכתבו דדוקא בשור כפות הוא דחייב אבל באינו כפות פטור משום דדרכו לברוח מהאש אף שאינו בר דעת ובהניח על לב עבד פטור אם רבו הוא שם אפי' בכפות משום דסבר המניח שרבו יסירנ' מעליו כיון שעבד הוא בן חורין (חיוב) וחייב במצות מה"ט גם בעבד קטן שאינו כפות פטור דהוי לו לברוח דומיא דשור. ובכפות ורבו עומד בצדו (אינו) דומה לעבד גדול ואין יכול המניח גחלת על לבו להתנצל ולומר סברתי שרבו יסירנה מלבו כדין עבד: וע"פ מ"ש יתבאר לך דמור"ם דסתם וכ' די"א עבד קטן הוא כשור הוא ע"פ מה שסתם המחבר וכ' דין שור ועבד ולא הזכיר בדבריו כפות כ"כ אבל לפי מה שמסיק מור"ם וכ' די"א דוקא שור כפות ע"פ אותו דעה אין דין עבד קטן כשור וכמ"ש וזה ברור אלא שק' הא צ"ל דהמחבר אף שלא הזכיר כפות ע"כ צריכין לפ' דמיירי בכפות שהרי כ' בר"ס שפ"ג אעבד ושור דין זה כשהיו כפותין וצ"ל שקיצר כאן יסמך אמ"ש שם וכמ"ש בסמ"ע שם בסי' שפ"ג וצריכין לדחוק ולומר דאעפ"כ מ"מ כיון דלא הזכיר המחבר כאן כפות כ' מור"ם עליו כן:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ט) שאינו חושש לסלקו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק כ"ז וה"ה דאמר לשליח שאינו בר חיובא כגון חש"ו כו' דבריו תמוהין דהא תנן השולח את הבערה ביד חש"ו פטור ועיין בפ"ק דמציעא (דף י') ובתוס' שם (הג"ה ר"ל שהרגישו בקושיא זו דהא לאו בר חיובא הוא ותירצו ע"ש) ובנ"י שם ועמש"ל ר"ס קפ"ב ורצ"ב (הג"ה ושמ"ח):

באר היטב

עריכה

(יד) חושש: ונראה דה"ה אם ראובן אמר לשליח שאינו בר חיובא כגון חש"ו קרע בגד שמעון והחש"ו קרעו לפני שמעון ושתק דחייב ראובן המשלח מה"ט שלא חשש שמעון למחות בידו עכ"ל הסמ"ע ודבריו תמוהין דהא תנן השולח את הבעירה ביד חש"ו פטור ועיין בפ"ק דב"מ דף י' בתוספות שם ועיין מה שכתבתי בריש סימן קפ"ב ורצ"ב ושמ"ח. ש"ך.

(טו) כפות: עמ"ש בזה הסמ"ע כאן ובריש סימן שפ"ג ע"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}