שולחן ערוך חושן משפט ר ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ר · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה אא"כ פסק תחלה המדה בכך וכך אבל כ"ז שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ואם המקח דבר שדמיו קצובים אע"פ שלא פסק קנה וכן אם א"ל הריני מוכר לך כפי מה שישמוהו ג' קנה אפילו אין דמיו קצובים היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפילו היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר קבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של מוכר אם א"ל כור בשלשים סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו ולא גמר כל המדה וכליו של מוכר אינן קונים ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח:
- הגה: וי"א דכל שגילה דעתו שאינו רוצה למכור רק הכור ביחד אפילו היה ברשות לוקח ובכליו של לוקח או שמשך או שהגביה לא קנה אא"כ מדדו (טור בשם הרא"ש וכשיטת הרשב"ם)
ואם א"ל כור בל' סאה בסלע ראשון ראשון קנה כיון שפסקו דמים על [כל סאה וסאה] כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הרבים ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר כיון שהם ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמו שנתבאר בס"ג:
- הגה: וי"א דלא קנה ראשון ראשון אלא מטעם שהוא מוחזק ולכן אם לא נתן המעות הלוקח יכול לחזור (טור בשם הרמ"ה) פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר והמוכר אומר שהמותר יחמיץ צריך הלוקח ליקח כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שוה בשעה שקנאו (טור בשם הרא"ש כלל ק"ב סי"א) וי"א דכל זה כשמדר המוכר אבל אם מדד הלוקח קנה בכל ענין דמדידתו הוי כמשיכה (טור) ויש חולקין (טור בשם הראב"ד) כל שנקנה המקח אין אחד מהם יכול לחזור אע"פ שנפלו חילוקים ביניהם ומיאן המוכר לתת לו מקחו אלא ידונו אח"כ על מה שביניהם (ריב"ש סי' רכ"ב):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
דבר שדמיו קצובים כו': ופי' הרשב"ם פ' המוכר הספינה כגון כלים שיש להם קצבה לתנם לעולם בכך וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ד דמכירה ולאפוקי המ"מ שם בשם הרשב"א דפי' דמיו קצובים מפי המוכר או שאמר עכשיו בפי' זה כך וכך כו' ע"ש שהאריך ובד"מ שהביאו ע"ש:
כפי מה שישומו ג': לאו דוקא ג' אלא ה"ה אם אמר כפי מה שישום א' לדעת הרשב"א שהביא הב"י בס"ס ר"ו ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהן: פי' אפי' היו בכליו של לוקח מ"מ כיון שדקדק לומר כור בשלשים אני מוכר לך ולא אמר סאה בסלע גילה דעתו שיהיה הכל קנין א' ולא יקנה זה בלא זה מ"ה יכולין לחזור בו קודם שיגמור למדוד כל הכור דהיינו ל' סאין אבל אם הי' המוכר מודד לתוך כליו של לוקח העומד ברשות הלוקח כיון דאיכא תרתי לטיבותא רשות וכלי הכל של לוקח ס"ל להרי"ף והרמב"ם והרמ"ה דאינן יכולין לחזור שום א' מהן ממה שכבר מדד לתוך כליו של לוקח אף שלא גמר המדידה דבכה"ג אמרינן דגמרו דעתן לקנות ראשון ראשון כל מה שנמדד ומ"ה כ' ג"כ המחבר ואפי' היה ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר דוקא בכה"ג שהן בכליו של מוכר ואמר כור בל' לא קנה עד שימדד כל הכור משא"כ אם מדד לכליו של הלוקח ועפ"ר:
וכליו של מוכר אינם קונים כו': זהו נתינת טעם אמ"ש לפני זה הואיל ועדיין הפירות בכליו של מוכר אפי' אחר המדידה וע"ז כתב וכליו של מוכר אינם קונים ללוקח משא"כ אם מדד לכליו של לוקח וכמ"ש וק"ל:
וי"א דכל שגילה דעתו שאינו כו': והיינו דא"ל כור בל' סלע אני מוכר לך והוא דעת רש"י והרא"ש וכתב הטעם דאמרינן ודאי היה צריך לקנות מקח או לשלם חוב מסך ל' סלעין ופחות מזה לא יעלה המעות בידו לכלום וכל שלא יהיה במכר כדי ל' סלעין לא ימכור כלל ועפ"ר:
אא"כ מדדו: פירש מדד לו כל הל' סלעין (סאין) דאז סמכה דעתו כשרואה שיהיה בידו דמים כדי צרכו:
ואם אמר ליה כור בל' סאה בסלע כו': ה"ה איפכא סאה בסלע כור בל' נמי הוה מספיקא דינא הכי עפ"ר:
ה"ג כיון שפסקו דמים על כל סאה וסאה כל סאה שיגביה כו':
כיון שהם ברשות לוקח כו': גם בסימטא ובחצר של שניהן מיקרי ברשות לוקח כיון שיש להלוקח רשות להניח כליו שם וכעין שכ' המחבר בריש סעיף ג' דשם השוה ג"כ סימטא לרשות לוקח וזהו שמסיק וכתב ז"ל אע"פ שלא מדד כמו שנתבאר ור"ל שם בס"ג דכ' המחבר כן וע"ש דכ' מור"ם דעת המחלקין בזה וס"ל דכשהוא בסימטא או ברשות שניהן בעינן שמדדו המוכר ג"כ:
אלא מטעם שהוא מוחזק כו': טעמייהו דמספקא לן אי נלך אחר ל' ראשון דאמר כור בל' דמשמע שידקדק שלא יהא מכר עד שימדדו לו כל הכור או נלך אחר ל' אחרון דאמר סאה בסלע דאז אמרי' ראשון ראשון קנה ומספיק' אמרינן המוחזק ידו על העליונה:
אם לא נתן לו מעות כו': פי' אף ע"פ שכבר מדד לכליו של לוקח העומדים ברשותו דלוקח אפ"ה יכול לחזור בו הלוקח משום דהוא מוחזק במעות דהמע"ה:
או לקבל אחריות על המותר כו': בטור ובתשובת הרא"ש כתב עוד ז"ל ויקבלנו המוכר בדמיו בשימת ב"ד כו' ושם פירשתי דנ"ל דר"ל דהב"ד ישומו מה שהוא שוה זה שנשאר בחביות ויש עליו חשש חימוץ וכפי אותו שומא צריך לנכות לו המוכר כשיבא לשלם לו כל החביות כמו שמכר לו וכן הוא כוונת מור"ם אלא שקיצר:
ויש חולקין: דברים אלו כתבן הד"מ בס"ו וכ' ע"ז דכ"כ רבי' בסי"ג והן הן הדברים שכתבן "המחב' "בסעיף שאחר זה אלא שמור"ם העתיק כאן לשון הגמ' אגב שיטפא:
ש"ך - שפתי כהן
(י) כפי מה שישמוהו כו' וקנה בא' מדרכי הקנאה:
(יא) אא"כ מדדו וכ' הב"ח וכיון דפלוגתא דרבוותא היא היכא דקיימו זוזא תיקום:
באר היטב
(יג) ג': לאו דוקא ג' אלא ה"ה אם אמר כפי מה שישום א' לדעת הרשב"א שהביא הב"י בסוף סימן ר"ו. סמ"ע.
(יד) מוכר: אבל אם מדד המוכר לתוך כליו של לוקח העומד ברשות הלוקח כיון דאיכא תרתי לטיבותא רשות וכלי הכל של לוקח א"י לחזור שום אחד מהן ממה שכבר מדד לתוך כליו של לוקח אף שלא גמר המדידה דבכה"ג אמרינן דעתן לקנות ראשון ראשון כל מה שנמדד שם.
(טו) ביחד: והיינו דא"ל כור בל' סלע אני מוכר לך והוא דעת רש"י והרא"ש וכתבו הטעם דאמרינן ודאי היה צריך לקנות מקח או לשלם חוב בסך ל' סלעין ופחות מזה לא יעלה המעות בידו לכלום וכל שלא יהי' במכר כדי ל' סלעין לא ימכור כלל. שם.
(טז) מדדו: וכת' הב"ח וכיון דפלוגתא דרבוותא היא היכא דקיימי זוזי תיקום. ש"ך.
(יז) בסלע: ה"ה איפכא סאה בסלע כור בל' נמי מספיקא דינא הכי. סמ"ע.
(יח) המעות: פירוש אע"פ שכבר מדד לכליו של לוקח העומדים ברשות הלוקח אפ"ה הלוקח יכול לחזור בו משום דהוא מוחזק במעות והמע"ה. שם.
(יט) אחריות: (צ"ע לכאורה דכיון שלא משך הלוקח רק שחייב מצד שנקרא מזיק במה שיחמיץ אח"כ וכמו דאמרינן בס"פ המפקיד דאם הנפקד שלח יד והחמיצה משלם את כולה אפילו לא נטל אלא רביעית א"כ אפילו אדם דעלמא שעשה כן מתחייב ואי אדם דעלמא פטור דלא ברי היזקא גם זה יהי' פטור. ט"ז).