שולחן ערוך חושן משפט סה טו

שנים שהם אוחזין בשטר המלוה אומר שלי הוא והוצאתיו להפרע בו ממך והלוה אומר פרעתיו וממני נפל אם היה השטר שיכול לקיימו זה ישבע שאין לו בדמים אלו פחות מחציין וזה ישבע שאין לו בדמים אלו פחות מחציין וישלם הלוה מחצה (שוויו של חוב שבשטר) (ר"י נ"ו ח"ה בשם הר"ר יונה וכ"ה בתוס') ואם אינו יכול לקיימו ישבע הלוה היסת שפרעו וילך לו ויש אומרים שאם הוא מקויים ואוחזין בו שניהם בשוה בתופס או בתורף או ששניהם אוחזים בגליון ואפילו כל התורף קרוב לאחד יותר מלחבירו זה ישבע שאין לו בו פחות מחציו וזה ישבע שאין לו בו פחות מחציו ויפרע לו חציו אפי' אם יש בו נאמנות ואם אחד אוחז בתורף ואחד בטופס האוחז בתורף נוטל יתרון הממון ששוה התורף על הטופס והשאר יחלוקו בשוה בשבועה:

הערה: * ונאמן לומר ממני נפל במגו דאי בעי הוה אמר שהוא מזויף סמ"ע

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שאין לו בדמים אלו פחות מחציין: כדין שנים אוחזין בטלית שיתבאר דינו לק' בסי' קל"ח ע"ש:

שויו של החוב: דיש שטר דאין יכול להוצי' בו מיד הלוה כל סך הנכתב בשטר מכח עניותו או אלמותו:

ישבע הלוה כו': דנאמן לו' ממני נפל במיגו דאי בעי הוה אמר שהו' מזוייף:

בטופס או בתורף: תורף הוא עליונו של שטר שנזכר בו הזמן ושם הלוה והמלו' וסך המעות ותופס הוא נוסח כל שאר השטר כך פירש"י ולאפוקי המ"מ. פי"ד ממלוה ועד"ר מ"ש מזה:

נוטל יתרון הממון ששוה התורף כו': ז"ל הטור לא תורף ולא טופס ראויין לגבות זה בלא זה לפיכך בעיקר השטר הן שוין אלא שהתורף שוה יותר בשביל הזמן שבו ששטר שיש בו זמן טורפין מן הלקוחות משא"כ כשאין בו זמן (וכמ"ש לעיל ריש סי' מ"ג) לכך נוטל תחלה מי שהחזיק בו עכ"ל:

והשאר יחלוקו בשוה: הטור הוסיף עוד וכתב ז"ל דאם יש כאן עידי מסירה נמצא דבין בטופס בין בתורף שניהן כשרין לגבות בו בלא עידי חתימ' אלא שהטופס שוה יותר בשביל העדים החתומים בו שמא ימותו עידי מסיר' או ילכו למ"ההלכך שמין עילוי של הטופס בשביל עידיו ועילוי של התורף בשביל הזמן ומאי דביני ביני מנכין מעיקר המלוה והשאר חולקין בשבוע' עכ"ל הטור ופירושו כתבתי בפריש' ובהגד"מ כתבתי ג"כ למה השמיטו הפוסקי' והמחבר דין דעידי מסיר' גם דין עלוי דתורף בשביל הזמן השמיטו קצת ע"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(מ) זה ישבע כו' וישלם כו'. זה היא סברת הרמב"ם שאין מחלק בין אדוקים בתורף או בטופס וה' המגיד וגם הב"י נתקשו בזה וכתבו שאולי ה"ל להרמב"ם גירסא אחרת ולפענ"ד אדרב' ה"ל גירסת הספרים שלפנינו אלא דלא ס"ל כפרש"י משום דלפירש"י קשה טובא חדא דלישנא דר"י אמר משמע דפליגי ועוד דלפירש"י צ"ל דהאי ואפי' אחד אדוק בטופס כו' המקשה קאמר ליה וזה דוחק ועוד דא"כ לא הל"ל כלום רק הל"ל והתניא זה נוטל כו' ועוד דעיקר התירוץ דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי חסר מן הספר ועוד דלישנא דלעולם חולקין דוחק לפרש דקאי דוקא אתורף בי מצעי ועוד דמשמע דהאי לא צריכא דקאי תורף בי מצעי אברייתא קאי ועוד דקאמר בתר הכי בש"ס לר"א דאמר זה נוטל תופס וזה נוטל תורף כו' מדקאמר לר"א דאמר כו' משמע דר' יוחנן פליג לכך נראה דר' יוחנן ס"ל דוקא בטלית אמרי' זה נוטל עד מקום שידו מגעת כו' כיון שזה לבדו מה שתפוס בידו שוה שום דבר. אבל בשטר כיון שאינו שוה כלום אלו היה כל א' נוטל מה שבידו דהא שטר קרוע אינו שוה כלום וגם גופו של שטר אינו אלא לראיה ואין גופו ממון הלכך אין תפיסתו כלום ולעולם חולקין ואפי' אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתירף והתניא גבי שטר נמי זה נוטל עד מקום שידו מגעת כו' וקס"ד דברייתא מיירי בכל גווני ואפי' כשאחד אדוק בטופס וא' בתורף זה נוטל הטופס וזה נוטל התורף וק' לר' יוחנן ומשני לא צריכ' הא דקתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היינו היכא דקאי תורף בי מצעי ונוטל כל א' הנייר לצור ע"פ צלוחיתו עד מקום שידו מגעת ושאר השטר דהיינו התורף חולקין ופריך אי הכי מאי למימרא פשיטא דנוטל עד מקום שידו מגעת ואמאי קתני בברייתא זה נוטל עד מקום שידו מגעת ומשני דלכך קתני נוטל עד מקום שידו מגעת לאפוקי דלא נימא דהיכא דקריב תורף לגבי חד מנייהו חולקין באמצע ויהבינן להאי התורף לכך קאמר דאין לו שום מעלה יותר בשביל דקרוב התורף גביה רק שנוטל עד מקום שידו מגעת ואע"ג דאפי' אדוק בתורף לא יהבינן ליה התורף מ"מ אשמעי' היכא דקאי תורף בי מצעי דסד"א דדוקא אדוק לא מהני דכיון דשטר אין גופו ממון לא מהני תפיסתו אבל הבית דין עצמם חולקים על פי שיווי השטר וה"א דהיכא דקרוב תורף לחד מנייהו יתנו לו התורף על פי שומת ב"ד קמ"ל. ולפ"ז לעולם אין חילוק אלא לעולם חולקין ולכך לא חילקו הרי"ף והרמב"ם ובעל העיטור דף כ' ע"ד וכן הסמ"ג דף קע"ז ריש ע"ב בדבר:

(מא) וי"א כו'. כן הוא בטור וכתב ב"י והתימה על הטור שדרכו לימשך לדעת הרא"ש וכאן נראה שהוא חולק עליו עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דאפילו תימא דהרא"ש ס"ל דפליגי ופסק כר"א מ"מ היאך נראה שהטור חולק עליו דהא הטור כתב ממש כדברי ר"א ועוד דאין הכרע בדברי הרא"ש ואדרבה יותר נראה דס"ל כפירש"י דלא פליגי ולכך לא הביא רק דברי ר"א כיון דר' יוחנן לא פליג עליו ודברי ר' יוחנן לא הוצרך להביא שהרי ר' יוחנן לא חידש כלום דמה דס"ל לרבי יוחנן דחולקים היכא דקאי תורף בי מצעי הוא בכלל דברי ר' אליעזר אבל אי הוה ס"ל להרא"ש דפליגי קשה אמאי לא פסק כרבי יוחנן דהא קי"ל בכל דוכתי הלכה כר' יוחנן לגבי ר"א. גם מ"ש הב"ח בכאן ליישב קושיות ב"י דבריו תמוהים וכמדומה שלא ידע מה היה קשה לב"י וגם לא עיין בש"ס כלל שהרי לא הוזכר בש"ס כלל בדברי ר"א או ר' יוחנן מאוחזין בגליון והוא פשוט מעצמו דאוחזין בגליון דינו שוה לשניהם אדוקי' בטופס או בתורף וק"ל:

(מב) זה ישבע וכו'. וי"א שחולקין בלא שבועה שלא נתקנה שבועה זו אלא כדי שלא יהא כל א' תוקף בטלית של חבירו לפיכך לא תקנוהו אלא בדבר דשכיח אבל לא בשטרות דלא שכיח עכ"ל טור והמחבר השמיט דעת י"א אלו ומשמע שנראה לו עיקר כסברא הראשונה ואפשר משום שלא מצא המחבר סברת י"א אלו גם בב"י רשם דין זה ולא הראה מקומו ואישתמיטתיה דברי בעה"ת שער פ"ג שכתב סברת י"א אלו או אפשר שנראה לו דלא כי"א משום שבש"ס ופוסקים לא חילקו בכך וגם הרמב"ם וכן הסמ"ג דף קע"ז ריש ע"ב כתבו בפירוש בדין זה זה ישבע כו' והעתיק המחבר דבריו לעיל בסמוך וכן עיקר:

(מג) נוטל יתרון הממון ששוה התורף יותר בשביל הזמן שבו וכך נוטל תחלה מי שהוחזק בו ואם יש כאן עידי מסירה נמצא שבין תורף ובין טופס שניהם כשרים לגבות בלא עדי חתימה אלא שהטופם שוה יותר בשביל העדים החתומים בו דשמא ילכו עדי מסירה למדינת הים או ימותו הלכך שמין עילוי של טופס בשביל עדיו ועילוי של תורף בשביל הזמן ומאי דביני ביני מנכין ליה והשאר חולקין עכ"ל טור והיינו למ"ד עידי מסירה כרתי אף בשטרות. וכבר כתבתי לעיל ס"ם נ"א ס"ק ז' דרבים חולקין דלא קי"ל עדי מסירה כרתי בשטרות ע"ש:

(מד) ששוה התורף. בשביל הזמן שהרי השטר כשר אף בלא זמן כן הוא בתוס' ואשר"י ועיין בעיר שושן שהאריך בפירוש דברי הטור ולפע"ד אין דברי נכונים שהבין דכשאין עדי מסירה נמי שמין הטופס בשביל העדים רק ששמין מה ששוה התורף יותר משום הזמן דומה לטלית שמוזהבת משני הקצוות וצד אחר יש בו זהב הרבה והוא בידו של א' מהם ובצד השני יש בו זהב מעט והוא בידו של השני שצריך לנכות שיווי זהב המעט מן הזהב הרבה כו' וליתא אלא דכשאין עדי מסירה אין שמין הטופס בשביל העדים. דאע"ג דאדוק בעדים אין תפיסתו כלום דכיון שהיה השטר פסיל בלא עדים אין שמין העדים אבל כשישעידי מסירה אז שמין ג"כ עילוי הטופס בשביל העדים ומ"ש הטור הלכך שמין עילוי הטופס כו' קאי איש כאן עידי מסירה וכך מוכח להדיא בתוס' פ"ק דמציעא סוף דף ז' וכן משמע באשר"י ע"ש ודו"ק (ע' בתשו' ר"י לבית לוי סי' מ'):

(מה) והשאר יחלוקו בשוה בשבועה. כ"כ הטור ומשמע דמה שאוחז בידו נוטל בלא שבועה וכ"כ בעיר שושן וכתב אלא דמ"מ יכול לגלגל עליו וכדלקמן סי' קל"ח סעיף ג' ותימה לי על הטור דהיינו דוקא לדעת הרמב"ם אבל הרא"ש פ"ק דמציעא והטור הא פסקו לקמן סי' קל"ח דאף על מה שתפוס בידו צריך לישבע וי"ל דס"ל להטור דהיינו דוקא בטלית אבל בשטר כ"ע מודו ואף לסברא הראשונה דאף בשטר תקנו כן משום דלא פלוג היינו כשנוטלים בשוה אבל כולי האי לא שכיח שיהא אדוק בשטר ובתורף דוקא ואפשר גם שאר הפוסקים שכתבו גם בשטר שבועה ולא חילקו היינו לשטתם שאין מחלקים בין אדוק בתורף או בטופס אלא לעולם חולקים בשוה אבל דזה שאוחז בתורף נוטל שווי התורף אה"נ דנוטל בלא שבועה רק מצד גלגול צריך לישבע או אפש' דהטור קצר בלשונו וסמך אמ"ש לקמן סי' קל"ח וצ"ע:

באר היטב

עריכה

(לח) שוויו: דיש שטר שאין יכול להוציא בו מהלו' כל סך הנכתב בו מכח עניותו או אלמותו. סמ"ע.

(לט) בתורף: כתב הטור דאם יש כאן עידי מסיר' נמצא דבין בטופס בין בתורף שניהם כשרים לגבות בו בלא עידי חתימ' אלא שהטופס שוה יותר בשביל העדים החתומים בו שמא ימותו עידי מסיר' או ילכו למד"ה הלכך שמין עילוי של הטופס בשביל עידיו ועילוי של התורף בשביל הזמן ומאי דביני ביני מנכין מעיקר המלו' והשאר חולקין בשבוע'. עכ"ל.

(מ) בשבועה: צ"ע אם מה שבידו נוטל בלא שבועה או דוקא בשבועה כמ"ש בסימן קל"ח ס"ג ואפשר לומר דבשטר שאני וצ"ע. ש"ך.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}