שולחן ערוך אורח חיים תרצ יח

מגילה ^סאבי"ד ובט"ו, ^*צריך ^סבלחזור אחר עשרה. ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד.

הגה: ויש להסתפק ^סגאם נשים מצטרפות לעשרה (הגהות אשירי פרק קמא; טור סימן תרפ"ד).

ואם קראו אותה בציבור, ואיזה יחיד לא שמעה, יכול לקרות אפילו ^סדלכתחילה ביחיד, הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה (ב"י בשם א"ח). ^סהוכשהיחיד קורא אותה ^סובזמנה, צריך לברך עליה (ב"י).

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(כג) צריך לחזור כו': אף על גב שיש לו ק' אנשים מצוה לקרות' בצבור משום ברוב עם וכו' (ר"ן ב"ח) עיין סי' תרפ"ז ס"ב:

(כד) ויש להסתפק: באמת בהג"א מסתפק בקטנים ונשים ופלוגתא היא בטור סי' תרפ"ט:

(כה) לכתחלה ביחיד: דמשום ברוב עם לא מטרחי' ליה למכנף עשרה והא דמבטלים כל המצות מפני מ"מ בצבור היינו למצוה מן המובחר:

ביאור הגר"א

עריכה

מגילה כו׳ – כרב אסי מדחש רב לדר״א:

לחזור כו׳ ואם כו׳ – רש״י שם ור׳ יוחנן שם י״ט הקורא כו׳ דמשמע שאף ביחיד יוצא אתי ככ״ע. והרי״ף וש״פ חולקין ע״ז. וע׳ תוס׳ שם וברפ״ב דקדושין מ״ה ב׳ ד״ה הוה כו׳ וע׳ רא״ש שם ושם ורש״י שם אבל הרשב״א הכריח כדברי הרי״ף ממ״ש בירושלמי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בי׳ מ׳ לעיכובא וכ״מ דהלכה כרב וע׳ מ״מ:

ויש להסתפק – אע״ג דחייבין במגילה דבבה״מ ג״כ חייבין ומספקא בפ״ג דברכות אם חייבין מדאורייתא ואפ״ה אמרו שם בפ״ז דאין מצטרפין עם אנשים וער״ן וטור:

ואם קראת אותה בצבור כו׳ – כל בו בשם הראב״ד דאמרינן בירושל׳ על המקדימין ובלבד בעשרה וצ״ל דבזמנה א״צ והטעם משום דכולן קוראים כמ״ש כאן וע׳ ירושלמי פ״א הלכה ה׳. ובס״פ כיצד צולין אמר רב וכן לתפלה כו׳ ועתוס׳ שם וש״מ שפי׳ שאם יש בכה״ג עשרה שהיחיד השומע בחוץ אם יכול לענות קדוש וקדושה והקשה הר״ן בספ״ג דר״ה היאך מוקים רב למתניתין דשם וכן מי שהיה עובר אחורי בכה״נ ושמע כו׳ ואמרי׳ בפ״ק דמגילה שרב חש לדר״א כנ״ל והצריך י׳ אפי׳ בזמנה וע״ש בר״ן שדחק בזה אבל לפ״ז ניחא אבל כ״ז הוא לדעת האומרים מ״ש בעשרה הוא לעיכובא אבל ר״ע חולק ע״ז וכנ״ל:

וכשהיחיד – תוס׳ שם לאפוקי ממ״ש המרדכי בשם ר״ג דלא יברך משום דר״א וס״ל דאף בדיעבד לא יצא דקי״ל דרב אסי לא אמר אלא לכתחלה כנ״ל:

באר היטב

עריכה

(טז) עשרה: אע"פ שיש לו מאה אנשים מצוה לקרותה בצבור משום ברוב עם הדרת מלך ר"ן ב"ח. ועיין הלק"ט חלק א' סי' רפ"ז דאפילו ביתו סמוך לבה"כ וחלונותיו פתוחות לב"ה אפ"ה ילך לבה"כ משום פרסומי ניסא ע"ש.

משנה ברורה

עריכה

(סא) בי"ד ובט"ו: היינו בי"ד לעיירות וט"ו למוקפין ור"ל אף שהוא בזמנה ואיכא פרסומי ניסא בלא"ה שהכל קורין באותו זמן אפ"ה צריך לטרוח ולקבץ עשרה שיהיו בעת הקריאה משום פרסומי ניסא וכ"ש אם הוא שלא בזמנה כגון המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו דמותר להקדים ולקרותה קודם שיוצא כנ"ל בסימן תרפ"ח ס"ז או דמתרמי יום ט"ו בשבת דצריכין המוקפין להקדים ולקרותו בע"ש כדאיתא שם בס"ו בודאי צריך לקבץ עשרה לקריאתו ובזה עוד חמיר יותר דאי ליכא עשרה לא יברכו המוקפין עליה:

(סב) לחזור אחר עשרה: ואם בעת ההוא קורין אותה בצבור בבהכ"נ אז אפילו יש לו ק' אנשים בביתו מצוה לילך לשם משום ברוב עם הדרת מלך וכן מי שהיה ביתו סמוך לביהכ"נ וחלונותיו פתוחות לביהכ"נ אפ"ה צריך לילך לבהכ"נ לכו"ע משום ברוב עם ועיין בבה"ל:

(סג) אם נשים וכו': דאפשר דכיון דהוא רק משום פרסומי ניסא סגי אף בנשים ועיין בפמ"ג דמדלא הזכיר הרב קטנים משמע דס"ל דקטנים בודאי אין מצטרפין לעשרה דלאו בני חיובא נינהו וחיובן הוא רק מטעם חינוך:

(סד) לכתחלה ביחיד: דהנס כבר נתפרסם וליכא רק משום ברוב עם לא מטרחינן ליה למכנף עשרה והא דקי"ל דאף אם יש לו מנין בביתו אפ"ה מבטלין ת"ת ועבודה לילך ולקרות בצבור משום ברוב עם התם הלא הצבור מזומן לפניו משא"כ הכא לעשות צבור אינו מחוייב ועיין ביד אפרים שכתב דדין זה שהביא הרמ"א בשם או"ח אינו מוסכם לשארי פוסקים ולכן אף בכה"ג יהדר אחר עשרה אנשים:

(סה) וכשהיחיד קורא אותה: היינו במקום דאי אפשר לו לקבץ עשרה או בגוונא דצייר הרמ"א מקודם:

(סו) בזמנה: לאפוקי אם קורא היחיד אותה שלא בזמנה כגון כרכין המוקפין חומה דמתרמי יום ט"ו שלהן בשבת דקורין אותה בע"ש והוא קורא אותה ביחיד לא יברך עליה בכל גווני וכנ"ל בס"ק ס"א:

ביאור הלכה

עריכה

(*) צריך לחזור אחר עשרה: עיין מ"ב מש"כ במי שהיה ביתו סמוך לביהכ"נ וכו' כן הביא הבה"ט בשם הלכות קטנות והנה ראיתי בלבוש שהעתיק לדינא היפוך מזה דיוצא בזה ואף לכתחלה יכול לעשות כן ומ"מ נראה דהדין עם הלק"ט דצריך לילך לשם דאף שדברי הלבוש [שכתב דכיון דבמקום הקריאה יש שם עשרה ושם הוי פרסומי ניסא והוא שומע לה מאותו המקום יוצא בה אף לכתחלה דקריאת המגילה הלא במקום עשרה היא] נובעים מדברי הר"ן המובא בב"י ע"ש מ"מ פשוט דגם הר"ן מודה דצריך לילך לשם עכ"פ משום ברוב עם הדרת מלך דהרי הר"ן גופא הקשה לדברי רב דבזמנה קורין ביחיד אף לכתחלה אמאי אמרו בגמרא דבית רבי היו מבטלין ת"ת לילך לשמוע מקרא מגילה ותירץ דלמצוה מן המובחר משום ברוב עם הדרת מלך גם רב מודה דאפילו היה לו בביתו ק' אנשים צריך לילך לביהכ"נ לשמוע הקריאה בצבור ורק לענין לחזור אחר עשרה לקבצם סבר רב דלא הטריחוהו חכמים ע"ש וא"כ ה"נ בענינינו אף אם נימא דמשום פרסומי ניסא אין מחויב לילך לביהכ"נ כסברת הלבוש עכ"פ משום ברוב עם צריך לילך ואפשר דגם הלבוש מודה לזה. ומלבד כ"ז הר"ן שדחק עצמו בסברא זו הוא לתרץ קושית התוספות על מה דקאמרה המשנה היה עובר אחורי בהכ"נ ושמע קול מגילה אם כיון לבו יצא הא בעינן עשרה אפילו בזמנה לדברי רב אסי והנה זה הקושיא הוא רק אם אנו סוברין כהפוסקים דלרב אסי הוא לעיכובא משא"כ אם נסבור דרב אסי קאמר רק למצוה וכפסק השו"ע וכמו שכתב הגר"א ממילא אין כאן קושיא כלל ואין אנו צריכין לעיקר סברתו ולפ"ז גם משום פרסומי ניסא מחויב לילך לשם. אח"כ מצאתי בביאור הגר"א שרמז לדברינו אלה האחרונים במלותיו הקצרות וגם הוא ס"ל סברת הר"ן לדוחק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}