שולחן ערוך אורח חיים תרצ ג

^הצריך לקרותה כולה, ^וומתוך הכתב. ואם קראה על פה, לא יצא. ^זוצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה. ^חאבל בדיעבד, אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, ^טאפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא.

הגה: ^י^*אבל אם השמיט תחילתה או סופה, ^יאאפילו מיעוטה, לא יצא (ר"ן). ואפילו באמצעה, ^יב^*דווקא דלא השמיט עניין שלם (ב"י בשם א"ח).

אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, ^*אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה.

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(ד) אם השמיט הסופר: ואם השמיט הקורא תיבות שאין מפסידין הקריא' יצא (ש"ג) עיין סי' קמ"ב ולקמן סי"ד דלא משמע כן:

(ה) אפי' מיעוט': ע' בכ"ה שהרבה להשיב ע"ז ולענ"ד אינו כלום דהרשב"א הוכיח דאי איתא דבדיעבד כשר מנ"ל להקשות דלמא אפי' השמיט רובה כשר וא"כ לא ה"ל לאתויי דרב חמא:

ביאור הגר"א

עריכה

אבל אם – ממ״ש ואפי׳ למ״ד מאיש יהודי כו׳ ומשמע דאפילו לעכב מדפרכינן מינה שם אלא דכת׳ פסוקא כו׳ ותי׳ הרשב״א דדוקא באמצעיתה דנראה כספר שיש בו טעות אבל כשחסר תחלה או סוף הוי כספר חסר:

ואפילו באמצעה – ג״כ מכח קושיא הנ״ל:

אבל ביותר כו׳ – מדאמרינן במקצתה:

משנה ברורה

עריכה

(ה) צריך לקרותה כולה: והוא לעיכובא. ודעת רוב הפוסקים שאפילו אם חיסר ממנה רק תיבה אחת לא יצא:

(ו) ומתוך הכתב: ומתבאר בש"ס דאפילו קורא כל פסוק במגילה אלא שלא היתה המגילה כשרה נמי מקרי בע"פ ולא יצא:

(ז) וצריך שתהא כתובה וכו': ר"ל דמה שאמרנו לא יצא היינו אם קרא בע"פ את כל המגילה או רובה אבל אם קרא מקצתה כשרה דיעבד ואפילו אם היתה סיבת קריאתו בע"פ מפני שהסופר השמיט בה איזה תיבות באמצעה עד חציה והוכרח הקורא לקרותם בע"פ אף שלכתחלה אינו נכון לקרות במגילה שחסרה תיבות מ"מ בדיעבד יצא:

(ח) אבל בדיעבד וכו': ואם אין לו מגילה אחרת קורא בה לכתחלה:

(ט) אפילו עד חציה: וחציה יש לעיין אם כשירה בדיעבד:

(י) אבל אם השמיט וכו': דבזה נראה כספר חסר משא"כ בנשמט בו פסוק באמצע אינו אלא כספר שלם שיש בו טעיות שאין מדקדקין במגילה בזה כ"ז שהטעיות אינם ברובה של מגילה הואיל ונקרית אגרת:

(יא) אפילו מיעוטה: ואפשר אפילו בחסר רק פסוק ראשון או אחרון נמי הדין כן:

(יב) דוקא דלא השמיט ענין שלם: דבהשמיט ענין שלם נראה כספר חסר:

ביאור הלכה

עריכה

(*) אבל אם השמיט תחלתה או סופה וכו' ואפילו באמצעה וכו': בענין זה יש מבוכה בין הפוסקים דמדברי הרא"ש בפ"ב סימן ד' משמע להקל בזה בדיעבד בכל גווני בין בחסר בראש הספר ובין בחסר ענין שלם כ"ז שלא חסר רוב הספר עי"ש והב"ח מצדד כדבריו ובדברי הרשב"א והאורחות חיים ג"כ יש לעיין אם לא פליגי אהדדי דאפשר להרשב"א דוקא בתחלת הספר יש קפידא אמנם באמצע אפילו ענין שלם לא חיישינן בדיעבד וכמו שנטה כן באמת הפר"ח וכן משמע לכאורה ברשב"א ור"ן עי"ש ואפשר עוד לומר דהרשב"א גופא אינו מחמיר אף בראש הספר כ"א בשחסר פרשה שלמה ויש משמעות כן בדבריו ע"ש בחידושיו ובר"ן ולפ"ז ברור דפליג אאורחות חיים ואפילו אם נימא דלהרשב"א בראש הספר אפילו בפסוק אחד פסול אם חיסר וכמו שכתב בעל מטה יהודא בדעתו וגם מודה להאורחות חיים דבענין שלם אפילו באמצע פסול וכמו שנראה לכאורה כן דעת הג"ה [דאל"כ יאמר וי"א עוד דאפילו באמצעה וכו'] עכ"פ אינו מוכח אם האו"ח מודה להרשב"א דאפשר דס"ל דוקא בשחיסר ענין שלם יצא מתורת מגילה אבל לא בחיסר פסוק אפילו פסוק ראשון או אחרון. ובאמת במאירי פ"ב ממגילה מביא רק סברא זו דענין שלם וז"ל יש מי שאומר שלא הותר אף במקצתה כשחסר משם ענין שלם על הסדר שהרי אומר צריך שתהא כתובה כולה למעט אם חסרה פרשה או ענין שלם אף שהוא מועט עכ"ל וסברת הרשב"א לא הביא כלל. ומ"מ לדינא אין לנו לנטות מדעת ההג"ה וכפי שפירשנו במ"ב. ברם צריך לברר דלכל הסברות הנ"ל משמע לכאורה דאם לא חיסר בראש ובסוף וגם באמצע לא חיסר ענין שלם כשר כ"ז דלא חיסר רובה ולפ"ז משכחת בשחיסר בכל תיבה ותיבה שבמגילה מקצת אותיות עד שלא יהיה אפשר לקרות כלל המגילה בשביל זה ואיך ס"ד דיהיה כשר הלא אין זה ספר כלל ובע"כ דאין אנו חושבין כולה או מקצתה במספר האותיות אלא במספר התיבות ואפילו המיעוט של האותיות מטושטשות כל שיש בכל תיבה או ברובה איזה אות מטושטש פסול:

(*) דוקא דלא השמיט ענין שלם: עיין במ"ב דבכל זה הטעם דבעינן שיקרא מתוך ספר ואם חסר מתחלתו או שחסר באמצע ענין שלם אף שהוא רק מקצתו לא מקרי ספר ולפ"ז נראה פשוט דזה שייך דוקא לענין אם השמיט מתוך הספר ולאפוקי לענין קריאה בע"פ דיצא במקצתו אין לחלק בזה ובבגדי ישע ראיתי שהחמיר בזה ולא נהירא כלל וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים שכתבו דמקצתו כשר ולא חילקו בזה אח"כ מצאתי כדברי במטה יהודא:

(*) אלא שהן מטושטשות וכו': וה"ה אם היו נפסקין האותיות חשוב כחסר [ח"א]:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}