שולחן ערוך אורח חיים תרמח כא

הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול, אא"כ חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

אא"כ חוזר למרא' כו'. נראה פי' אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיוכל לחזור למרא' אתרוג דא"ל שאינו כשר אלא אחר שנעש' כמרא' אתרוג דזה פשיטא דכשר ומאי קמ"ל והלא כל האתרוגים שבעולם הם ירוקים תחל' וכ"מ לשון התו' שכתבו וז"ל ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי אפי' לר"י כשחוזרי' למרא' שאר אתרוגים אפי' בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרוב' דודאי נגמר פריים עכ"ל ואי ס"ד דאין כשר אלא אחר שחזר למרא' הכשר מאי רבותא דזמן מרוב' כיון דהדר הדר אלא ודאי דהכשר הוא תכף אפי' בעודו ירוק כיון שסופם לחזור למרא' אתרוג אפי' לזמן ארוך ובגמרא פרכי' ולא בעי ר"י הדר והתנן הירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור"י פוסל לאו משום דבעי הדר לא משום דלא גמר פירא ולכאורה הי' לנו לומר כיון דבגמ' לא פריך אלא לר"י דלא בעי הדר וע"ז מפורש הטעם משום דלא גמר פירא ממילא לדידן דקי"ל בעי' הדר פסול משום דלית בהו הדר ולפ"ז אפי' אם אח"כ חוזר למרא' אתרוג פסול משום דהשת' לאו הדר הוא אא"כ כבר חוזר זה אינו דכבר כ' הר"ן במתניתא ריש פירקין דהכתוב לא פרט כלום אלא סתם ואמר שתהא מצוה זו מהודרת ומסר' לחכמים כו' עכ"ל מ"ה לפי סברת המקשן כאן שהטעם בירוק דפסול לר"י משום הדר היינו תופסים שירוק אינו הדר אבל לפי התרצן דהטעם משום גמר פירא אז אין לנו ראי' לומר שירוק אינו הדר ממיל' אין לנו לפוסלו כל זמן שיש לנו גמר פירא וראי' לזה שהתוספות סיימו דודאי גמר פריי' ולא הזכירו שזה הדר אלא ודאי דעכשיו אין אנו חוששים לגוון ירוק משום הדר כלל דכיון דלא מצינו שחששו חכמים בזה משום הדר אלא משום גמר פירא וע"כ מותר אפי' בעודו ירוק כיון שיש גמר פירא ובזה ניחא לי לשון הטור שכת' אבל אם כשמשהי' אותו כו' וכתב ב"י שלשון זה אינו מדוקדק אלא כך ה"ל לכתוב והא דפסול היינו אפי' כשמשהים אותו כו' ואני אומר שיפה דקדק דאילו כתב כלשון הב"י ה"א דאינו כשר אלא אחר שחזר ע"כ כתב אבל אם הוא ירוק דהיינו אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיכול לחזור אח"כ ולא פסלו אא"כ הוא כעשבי השדה שנשאר לעולם ירוק כ"ז נרא' בעיני ברור ופשוט וראיתי למו"ח ז"ל שפירש הדברים דאין הכשר אלא אחר שנעש' כולו מראה אתרוג ולא דק בזה ובמהרי"ל כתב שאסור לקנות הירוקים אא"כ דכבר התחיל במקצת למרא' אתרוג דשמא יהי' נשאר ירוק:

מגן אברהם

עריכה

(כג) הירוק: ומהרי"ל הי' פוסל הירוק דשמא ישאר באותו צבע אא"כ התחיל להיות מוריק ככרכום עכ"ל מזה משמע דס"ל דהטעם משום דלא נגמר פריו ולכן כשמוריק קצת ככרכום כשר אבל הב"ח כת' דפסול גם משום הדר ולכן בעינן שיחזור כולו למראה אתרוג דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו עכ"ל, ואפשר שלא עיין במהרי"ל וגם בתוס' ורא"ש משמע שהטעם משום שלא נגמר פריו אבל מ"מ הדר הוא כמסקנא דגמ' וגם י"ל דס"ל למהרי"ל דהתוספות והרא"ש ס"ל דאפי' ירוק ככרתי כשר אי ידעינן שדרכו להוריק וכ"מ מל' התוס' אלא שאין אנו סומכין ע"ז אא"כ התחיל וכ"מ לשון הש"ע שכת' שמשהין אותו ולכן אין לסתור המנהג: אתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג פסול, ויש בו ג' סימנים הא' המורכב חלק ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונ' קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפ' רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלנו אבל ממחוז פוליי"א באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' והמורכב פסול אפי' בשעת הדחק עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו:

ובע"ש כתב עוד סימן שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ולבוש כת' אותו שקורין גרסק"י פסול משום שנעבד' בו עביר' כמו בהמת כלאים שפסול' להקרב' עכ"ל וק' דאם כן עז של כלאים יפסל קרנו לשופר וע"ק ל"ל קרא דכלאים פסול לקרבן ת"ל דנעבד' בו עביר' ועיין בב"ק דף ע"ז ע"ב ובחולין דף קט"ו עמ"ש סימן תקפ"ו ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוס' ריש דף ל"ג:

באר היטב

עריכה

(כו) למראה: כ' הט"ז נראה פירושו אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיוכל לחזור למראה אתרוג דאין לומר שאינו כשר אלא אחר שנעשה כמראה אתרוג דזהו פשיטא דכשר ע"ש. ובמהרי"ל כתב שאסור לקנות הירוקים אא"כ דכבר התחיל במקצת למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר ירוק ע"ש. והב"ח כתב דאין הכשר אלא אחר שנעשה כולו מרא' אתרוג משום הידור דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו ע"ש. ומ"א וט"ז חלקו על הב"ח ודעת' כדעת מהרי"ל ולכן אין לסתור המנהג ע"ש.

משנה ברורה

עריכה

(סד) שדומה לעשבי השדה - משום שבזה ניכר שלא נגמר הפרי עדיין ומשמע דאם לא היה ירוק כ"כ כשר דמסתמא נגמר פריו:

(סה) אלא א"כ חוזר וכו' - ר"ל היכא דידעינן טבע האתרוגים שבאותו מקום שדרכן לחזור אח"כ למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה אז אפילו בעודו ירוק כשר דכיון שחוזר למראהו ע"כ נגמר פריו ומ"מ הסכימו האחרונים דאין לסמוך ע"ז למעשה ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל במקצת לשוב למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר ירוק. אתרוג המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול דלא מקרי אתרוג כלל. ומורכב היינו מאתרוג ולומונ"י או פאמראנ"ץ או שום פרי אחרת אפילו אם הבריך ענף מאילן אתרוג לתוך לומונ"י וכ"ש אם הבריך ענף מאילן לומונ"י תוך אילן אתרוג [אבל אם הרכיב משני אילני אתרוג ביחד כגון ענף אילן שפירותיו דקים וקטנים לתוך אילן שפירותיו גסים כשר. א"ר בשם ב"ח].

ויש ג' סימנים שנוכל להכיר אם הוא מורכב או לא

א) כי המורכב חלק ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופה וגובה להם
ב) המורכב העוקץ בולט ובאתרוג העוקץ שוקע
ג) כי תוך המורכב רחב והמוהל שלו הוא רב והקליפה הממוצעת (דהיינו בין קליפה עליונה שהיא דקה כגליד ובין התוך שהן חדרי הזרע עם קליפתן) דקה ובאתרוג הוא להיפך כי הקליפה עבה והתוך קצר והוא כמעט יבש

[ובעולת שבת כתב עוד סימן שבאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ובבכורי יעקב כתב שבדק באתרוגים הרגילים אצלנו ושיש להם כל סימני אתרוג כשר שלפעמים הגרעינים שוכבים באורך ולפעמים ברוחב ע"ש וע"כ ע"י סימן זה א"א להבחין כלל]

וכתב בתשובת חתם סופר חא"ח סימן קפ"ג אתרוגים שיש להם סימנים שמבחוץ דהיינו העוקץ שקוע ובליטות הרבה אין לחוש שמא ימצא בסימנים הפנימים היפך מזה ומשמע מזה דאם יש לו רק סימן אחד שמורה שהוא אתרוג והסימן השני מורה שהוא מורכב כגון שהוא חלק והעוקץ שלו שוקע יש להחמיר מספיקא וכ"כ במור וקציעה אמנם בסימן ר"ז מפקפק הח"ס מאוד בענין הסימנים אחרי שלא נזכרו בש"ס ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל להקל ודינן של אתרוגים כדין עוף טהור דנאכל במסורת דהיינו שאותו המקום יהיה מוחזק מימים קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים ומסיים שם העולה מזה כל האתרוגים שאינם מייעניווע [וה"ה מקום אחר המוחזק בכשרות מימים קדמונים] אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על הסימנים עכ"ל וכעין זה כתב ג"כ בספר שנות חיים בסי' ע"ר ע"ש אך ביו"ט שני שהוא דרבנן יש לסמוך על הסימנים אף למאן דס"ל דגם ביו"ט ב' פסול מורכב ע"ש.

אכן באמת אודות כתב ההכשר יש ג"כ הרבה לדקדק

א) שצריך למצוא אנשים שיכירו היטב חתימת המעיד או עכ"פ שהסוחר עצמו יכיר כתב ההכשר והוא יהיה מוחזק לנו בכשרות
ב) על האתרוגים שאינם מוחזקים מכבר בכשרות להעיד שאינם מורכבים לזה אין להאמין להמעיד רק אם הוא מוחזק בכשרות וצריך שיהיה ירא שמים לדקדק דאולי מטעי קטעי ובפרט במלאכת הנטיעה.

גם מצוי עוד כמה רמיות בענין זה שהוא מניח כתב ההכשר על תיבה אחת והסוחר כשמוכר אותו קעסטיל מניח הכתב על קעסטיל אחר וע"כ יש לדקדק לקנות מאיש נאמן ואם מוצא לקנות אתרוג מאיזה מקומות הידועים מעולם ומוחזקים שאינם מורכבים יותר טוב לקנות מהם ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הבכורי יעקב ולפי המבואר שם נראה דבדיעבד כשכבר קנה או שאין לו מקומות הידועים למוחזקים נראה דיוכל לסמוך על שתי סימנים שמבחוץ ולברך ג"כ וכמ"ש למעלה.

ודע שהסכימו האחרונים דיש להחמיר לענין אתרוג המורכב אפילו בשאר ימים. ואם אין לו אחר בעיר יש ליטלו כל שבעה בלא ברכה ויש מחמירין דאפילו ליטלו בלא ברכה ג"כ אין כדאי דילמא אתי למסרך לצאת בו תמיד.

ולענין הדסים אם יודע שהם מורכבים אין ליטול אותם דפסולים הם כמו אתרוגים אך בסתמא משמע מאחרונים שאין לחוש דסתמא אינן מורכבים (עיין בפמ"ג בסי' תרמ"ט אות י"א) ומה שרצה השבות יעקב לפסול אותן הגדלים בגנות השרים מפני חשש מורכבים חלקו עליו החכם צבי והפנים מאירות ועיין בבכורי יעקב שכתב שכן פשט המנהג להכשירם:

ביאור הלכה

עריכה

(*) שדומה וכו': עיין במ"ב מה שכתבנו לענין אתרוגים המורכבים וזה לשון הבכורי יעקב זה פשוט שהאתרוגים הגדלים אצלנו במדינת אשכנז בגנות של שרים כולם מורכבים הם אבל אותם שבאים מאיטליא והם ספק מורכבים לכאורה יהיו כשרים אם א"א להכריע דניזל בתר רובא ורוב האתרוגים שבעולם ידוע שאינם מורכבים אכן לדינא צ"ע ועכ"פ ספק מורכב אם אין לו אחר יטלו בלא ברכה עכ"ל. ולענ"ד אפשר לומר דלהכי סמכו כמה פוסקים על הסימנים אף דאין ראיה כ"כ כמו שכתבו הפוסקים האחרונים משום דבצירוף רובא יש לסמוך ע"ז וע"כ אין למחות במי שסומך ע"ז ומברך כנלענ"ד:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}