שולחן ערוך אורח חיים רג ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רג · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
על זנגביל חשמרקחים אותו כשהוא רטוב בורא פרי האדמה ונראה דהוא הדין אם מרקחים טאותו יבש כיון שעל ידי כך הוא יראוי לאכילה יאהזנגביל עיקר ומברך עליו בורא פרי האדמה:
מפרשים
מגן אברהם
(ד) הזנגביל: נ"ל דה"ה כשצולין זנגביל ואוכלים אותו לרפואה או ציטו"ר מברך בפה"א כיון דחזי לאכילה ע"י כך ואפשר דציטוא"ר מברך שהכל כיון דעביד לטעמיה נחתי' חד דרגא ועיין סי' ר"ד סס"א ועל פלפלין שמרקחין אותן מברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב סי"ח:
הב"ח כתב כאן דזנגביל שבשלו עכו"ם בדבש אסור משום בשולי עכו"ם וכ"כ רש"י ביומא וכ"כ הל"ח פכ"ה והזנגביל שמביאין מהירידים היא נעשה ע"י כבישה ושרי ע"כ אבל דעת הטור והתוס' משמע דשרי ובגמ' קאי הקושי' מברכ' ומשני הא ברטיבת' הא ביבשתא, וכ"כ תר"י אבל לענין בשולי עכו"ם אין חילוק דהא היבש ג"כ נאכל כמות שהוא חי עם לחם ומלח דאל"כ דג מליח נמי ליתסר משום בישולי עכו"ם וכן חומץ ושמן דאין נאכלין חי לבדן אלא ע"כ כל שנאכלין חיין ש"ד וכ"ה בת"ח כלל ס"א ד"ז וכ"כ בהג"ה סוף או"ה וז"ל דאפי' זנגביל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי:
באר היטב
(ג) הזנגבי"ל עיקר: וה"ה כשצולין זנגבי"ל ואוכלים אותו לרפואה מברך בפה"א. וכן על פלפלין שמרקחין אותם בפה"א אבל בציטוו"ר מברך שהכל עמ"א. זנגבי"ל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי. מ"א.
משנה ברורה
(ח) שמרקחים אותו - אשמעינן דע"י ריקוח שמרקחין אותו בדבש לא נשתנה ברכתו מאלו אכלו חי דברכתו בפה"א וכדלעיל בסי' ר"ב בסי"ח:
(ט) אותו יבש - ר"ל אף דזנגביל יבש אין מברכין עליו כלל וכבסימן ר"ב סט"ז הכא דע"י ריקוח נעשה ראוי לאכילה חוזר לברכתו הראויה [ואין להקשות מאגוז רך דאיתא שם בסי"ד דאף שנתקן ע"י בישול בדבש מ"מ ברכתו שהכל דהתם הפרי לא הגיע עדיין זמן בישולו משא"כ הכא דהפרי כבר נתבשל אלא שמחמת יבשותו לא היה ראוי לאכילה ולכן מהני כשמרקחו ועושהו ראוי] וה"ה כשמרקחין פלפלין יבשין ג"כ ברכתו בפה"א:
(י) ראוי לאכילה - וכן כשצולין זנגביל ואוכלין אותן לרפואה כיון דחזי לאכילה ע"י כך אבל ציטוו"ר מברך שהכל כיון דעביד לטעמא ולא לאכילה. מרקחת של חזרת (שקורין קריין) ברכתו שהכל אבל מרקחת של (רעטיך צנון) משמע מכמה אחרונים דברכתו בפה"א ואפילו אם עושה מקליפתן ג"כ לא נשתנית הברכה:
(יא) הזנגביל עיקר - ואפילו רקחו עו"ג אין בו משום בשול עו"ג שהרי נאכלין חיין ע"י תערובות צוקע"ר סוכר אבל שאר כל מיני פירות או ירקות וכן עלי ורדים כל שאינו ראוי לאכול אותו חי אם בשלן או רקחן נכרי אסורים משום בשול עו"ג:
ביאור הלכה
(*) על זנגביל שמרקחין אותו: עיין בשע"ת בשם עמק ברכה דדוקא כשמרקחין חתיכות ממנו אבל אם הוא מעוך וכתות עד שאינו ניכר מה הוא אע"פ שיודע שהוא זנגביל מברך שהכל ולא הבנתי דהלא מבואר לקמיה בס"ז דבשמים שחוקים וכו' והיינו אף כששחוקים לגמרי ואפילו למאן דמחמיר בתמרים שעשאן כעין עיסה שאבד ברכתו הקודמת וכמבואר בסימן ר"ב ס"ז בהג"ה אפ"ה לענין בשמים מודו דאף כשנימוח לגמרי אפ"ה מברך ברכתו הקודמת הואיל דאורחייהו בהכי לכתוש לגמרי וכמבואר בתה"ד סי' כ"ט שהביא מקור לזה מדברי רש"י שפירש על הימלתא בשמים כתושין המפטמין בדבש ע"ש והלא הימלתא קאי גם על זנגביל כדמוכח בגמרא א"כ מוכח דאף כשהוא שחוק וכתוש אפ"ה מברך ברכתו הראויה משום דאורחיה בהכי ואולי יש לומר דאף שהימלתא כולל גם זנגביל מ"מ לענין כתישה אפשר דיש לחלק בין זנגביל לשאר בשמים דזנגביל כשמרקחו בדבש אין דרך לכתשו כל כך וע"כ אבד ברכתו הקודמת אבל מדברי עטרת זקנים וכן מהט"ז משמע לכאורה כמו שכתבנו וצ"ע:.