שולחן ערוך אורח חיים רא ב

לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום אבל כהן תלמיד חכם מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון

(ועיין לעיל סימן קס"ז סעיף י"ד):

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(ג) לא יקדים: ואמרי' בגמ' דחייב מיתה שמבזה התורה:

(ד) לפתוח ראשון: בקריאת התורה (רש"י ור"ן) והרא"ש כ' להיות ראש המדברים בכל קבוץ עם לדבר ולדרוש תחלה וה"ה בישיבה ידבר בראש (רש"י גיטין) וכ' בטור יורה דעה סי' כ"ח בהג"ה דאם עלה ישראל ראשון אין מחייבין אותו י' זהו' דקר' אסמכתא הוא וכ"כ התו' בחולין דף פ"ז וצ"ע דבגיטין דף נ"ט אמרי' בהדיא דאוריי' היא וגם הרמב"ם מנאה במנין המצות סי' ל"ב ועיין פ"ד מהל' כלי המקדש ועיין בחושן משפט סי' שפ"ב וכ"כ הריב"ש סי' צ"ד בשם סמ"ג בפשיטות דאוריית' היא וכ"כ בתשובות מהר"מ סי' ק"ז ובירושלמי פ"ה דגיטין מייתי פלוגתא דאמוראי בזה ועיין במהרי"ק ש"י אמרי':

בגמ' וליטול מנה יפה ראשון הכהן קודם ופי' התו' והרא"ש דדוקא במעשר עני המתחלק בתוך הבית או בצדקה בחברי' המסובין בסעודה אבל במידי דשותפות לא דאמרי' הנותן עיניו בחלק יפה אינו רואה סי' ברכה לעולם, וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם, ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה וכמ"ש סוף סימן תנ"ז, ומיהו אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר רשאי (סמ"ג), כתב הטור י"א שצריך להקדים הלוי לישראל שהרי ריב"ל אמר מימי לא בירך ישראל לפני ואין נראה דהתם מצד גדולתו קאמר שריב"ל היה גדול, והב"ח כ' דזה אינו דא"א שריב"ל לא סעד מימיו אצל מי שגדול ממנו ואפ"ה בירך הוא ועוד הביא ראיות ע"ש, וכן יסד בחרוז נוד' לשמך כו' ברשות הכהנים והלוים, ויש גורסין הכהנים הלוים כלו' דהכהנים איקרו לוים ובמתני' סוף הוריות אמרי' לוי קודם לישראל, וכ"פ ביורה דעה סי' רנ"א ס"ט וכיון דחזינן דליטול צדקה ולקרות בתורה קודם א"כ ה"ה לשאר דברים דאין לימוד למחצה וצ"ע למה מייתי בגיטין מקראות אחרים ובהוריות גם כן ועיין במ"ר פרשת נשא ובירושלמי דהוריות:

אח"כ ראיתי בירושלמי סוף הוריות דאיתא התם שלוי וישראל שוין רק בזמן הדוכן היה לוי קודם אבל בי"ד פסקו דלא כוותיה וכמ"ש הרב"י שם וצ"ע למה דהא רש"י פרשת ראה כתב גם כן כן וכ"ה בספרי שם:

באר היטב

עריכה

(ה) לכהן ע"ה: ואמרינן בגמרא דחייב מיתה שמבזה התורה.

(ו) ראשון: בקריאת התורה רש"י ור"ן והרא"ש כתב להיות (ראש) מדברים בכל קבוץ עם לדבר ולדרוש תחלה. וה"ה בישיבה ידבר בראש. כתב המ"א וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי מאחר שמדאורייתא הם. ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה. ומיהו אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר רשאי. סמ"ג וע"ל סוף סימן קכ"ח ס"ק פ"ב מש"ש. ואם צריך להקדים לוי לישראל מחלוקת בין הפוסקים י"א שצריך להקדים וכן יסד בחרוז נודה לשמך ברשות הכהנים והלוים. וי"א שא"צ וגורסין הכהנים הלוים דכהנים איקרי לוים עמ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דכשאין כהן יש ללוי הקדימה לפני ישראל בהמוציא ובבהמ"ז וכן משמעות ב"ח ופרישה).

משנה ברורה

עריכה

(ח) לא יקדים וכו' - ואמרינן בגמרא דהוא בכלל משניאי אהבו מות שמשניא את התורה בפני ההמון שיאמרו שאינה חשובה כ"כ בראותם שהחכם שפל לפני ע"ה דאף שהוא כהן מעלת התורה גדולה ממעלת הכהונה:

(ט) דרך חק וכו' - ר"ל שמקדימו מפני משפט הכהונה:

(י) רשות - ר"ל אין בזה פחיתות ערך לת"ח מדאינו מברך בלתי רשותו ואפילו אם הוא אינו כהן יכול ליתן לו רשות לברך:

(יא) אבל כהן ת"ח וכו' - וה"ה כששניהם אינם חכמים:

(יב) מצוה להקדימו וכו' - ואפילו אם הת"ח הוא גדול ממנו דאין עליו חיוב לכבדו מחמת מצות וקדשתו מ"מ טוב שיקדים הכהן לפניו כיון שהוא ג"כ חכם והעושה כן הוא מאריך ימים:

(יג) לפתוח ראשון - בקריאת התורה ולברך ראשון בסעודה בברכת המוציא ובבהמ"ז וכן להוציא בקידוש דוקדשתו הוא לכל דבר שבקדושה וכתבו הפוסקים דבכלל לפתוח ראשון הוא להיות ראש המדברים בכל קבוץ עם ולדרוש תחלה וה"ה בישיבה ידבר בראש ועיין במ"א שמצדד דהלימוד מוקדשתו הוא דאורייתא (ולא אסמכתא בעלמא) ומ"מ אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר בכל זה רשאי ורק בקריאת התורה אינו יכול למחול וכדלעיל בסימן קל"ה במ"ב סק"ט אמרי' בגמרא דהכהן יטול מנה יפה ראשון [ור"ל שישראל צריך ליתן לכהן מנה יפה ראשון לכל המסובין] והיינו דוקא בחברים המסובין בסעודה או בצדקה אבל כשהכהן חולק איזה שותפות עם חבירו ישראל לא דאדרבה אמרינן בגמרא כל הנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים לכהן לכל הנך מילי [מ"א וע"ש שמצדד למצוא קצת טעם למנהג ומ"מ לכתחלה בודאי יש ליזהר בזה]. טוב להקדים הלוי ג"כ לישראל אם הם שוין בחכמה בבהמ"ז ובהמוציא וכן בנתינת הצדקה דהא מקדימין אותו בקריאה ג"כ לפני ישראל:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}