שולחן ערוך אורח חיים קסח ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קסח · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
פת הבאה כגבכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור כדשאחרים רגילים יגלקבוע עליו אף על פי שהוא לא שבע ממנו מברך עליו כההמוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרים קובעים עליו ידכויברך עליו ברכת המזון אף על פי שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו *אף על פי שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
אין
מגן אברהם
(יג) לקבוע עליו - נ"ל דאם הוא קבע סעודתו עליו אף על פי שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואלו אכלו לבדו לא היה שבע ממנו אפ"ה מברך המוציא וג' ברכות וכ"מ הל' בגמ' כל (o)שאחרים קובעין עליו וכ"מ קצת בתוספות שכתבו גבי לחמניות אם קבע עלייהו כמו בפורים עכ"ל, ובסמ"ק כתוב בליל פורים ובליל ברית מילה, ומסתמא בפורים אין קובעין לבדם ואם אכלו לבדו בעינן שיאכלו כל כך שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו דאם נשער שיעור שאוכלים עם דברים אחרים נתת דבריך לשיעורין ועפ"ח דערובין דאפשר לשער וצ"ע, ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו (o)כשמלפתין עמו דבר אפילו אכלו לבדו מברך המוציא כיון ששבע ממנו כנ"ל:
(יד) יברך עליו ב"ה - משמע אף על גב דנמלך באמצע לאכול יותר א"צ לברך המוציא דהא לית ביה שיעורא בנותר וכ"כ רש"ך ח"א קס"ג ופשוט דאם לאחר שאכל מעט נמלך לאכול עוד כשיעור קביעות צריך ליטול ולברך המוציא:
באר היטב
(ח) עליו: נ"ל דאם הוא קבע סעודתו עליו אעפ"י שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואלו אכלו לבדו לא הי' שבע ממנו אפ"ה מברך המוציא וג' ברכות ואם אכלו לבדו בעי' שיאכל כ"כ שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין עמו דבר אפי' אכלו לבדו מברך המוציא כיון ששבע ממנו מ"א ועי' בס' פרח שושן חא"ח כלל א' סי' ג' מ"ש עליו ועי' ביד אהרן.
(ט) תחלה: משמע אע"ג דנמלך באמצע לאכול יותר א"צ לברך המוציא דהא לית ביה שיעורא בנותר. וכ"כ מהרש"ך ח"א קס"ג. ופשוט דאם לאחר שאכל מעט נמלך לאכול עוד כשיעור קביעות צריך ליטול ולברך המוציא. מ"א.
משנה ברורה
(כג) בכיסנין וכו' - בסעיף שאח"ז מתבאר מה הוא. ואף דבסתם פת מברכין עליו המוציא בכל שהוא ועל כזית מברכין בהמ"ז שאני אלו דאין דרך בני אדם לקבוע סעודתן עליהם ורק אוכלין אותן מעט דרך עראי לפיכך ברכתן רק במ"מ ולאחריו ברכה מעין שלש אא"כ אכל כשיעור קביעת סעודה דאז מברך המוציא ובהמ"ז דעכ"פ פת הוא:
(כד) שאחרים רגילין לקבוע - כתבו האחרונים דאם אכלו לבדו צריך שיאכל שיעור שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו ואם אכלו עם בשר או דברים אחרים שמלפתים בו הפת סגי כשאוכל שיעור שאחרים רגילין לשבוע ממנו כשאוכלין ג"כ עם דברים אחרים אך אם אכלו לבדו ושבע ממנו אף שאחרים לא היו שבעין ממנו לבדו אבל כיון שאם אכלו אותו עם דברים אחרים היו שבעין ממנו ג"כ לא אמרינן בטלה דעתו וצריך לברך עליו המוציא ובהמ"ז. והנה לענין עירובי תחומין בסימן שס"ה איתא דשיעור סעודה הוא ג' או ד' ביצים וכתבו כמה אחרונים דה"ה כאן חשיב בזה שיעור קביעת סעודה אבל כמה אחרונים והגר"א מכללם חולקים וס"ל דאין לברך המוציא ובהמ"ז אלא כשיעור סעודה קבוע שהוא של ערב ובקר וכמש"כ בב"י בשם שיבולי לקט וכן מצאתי באשכול דמוכח שהוא סובר כן וכן נוטה יותר לשון השו"ע. ומ"מ לכתחלה טוב לחוש לדעת המחמירים שלא לאכול ד' ביצים וכ"ש אם הוא דבר שיש להסתפק בו מדינא אם הוא פת הבאה בכיסנין אף דמבואר בס"ז דהולכין בזה להקל עכ"פ בודאי יש לחוש לדעת המחמירים הנ"ל:
(כה) המוציא ובהמ"ז - וגם נט"י וכמו בפת גמור וכמבואר לעיל בסימן קנ"ח ס"א ע"ש:
(כו) יברך עליו בהמ"ז - כיון שהשלים לשיעור קביעת סעודה אבל המוציא אין צריך לברך על מה שנמלך לאכול כיון דאין במה שמונח לפניו אחר שנמלך שיעור קביעת סעודה אלא ביחד עם מה שאכל כבר ואם באמת יש שיעור קביעת סעודה במה שלא אכל עדיין צריך ליטול ידיו ולברך המוציא וענט"י וברכת המזון:
ביאור הלכה
(*) אע"פ שהוא קובע וכו': הוא דעת הרא"ש שחולק על הראב"ד שלדידיה אפילו במועט סגי כיון דהוא קובע ע"ז בתר דידיה אזלינן עי"ש ברא"ש. ומ"מ נראה ברור דאם הוא זקן או נער שאכילתן מועט בטבע חייבין בהמוציא ובהמ"ז אם אכלו שיעור שדרכן תמיד לקבוע ע"ז כיון דכל בני מינם מסתפקין בשיעור אכילה כזו וכעין שכתבתי לקמן בסימן קפ"ד בבה"ל בשם הרדב"ז עי"ש:
כף החיים
(מג) פת הבאה בכסנין מברך עליו בורא מיני - ואם טעה ובירך עליו המוציא יצא אבן העוזר אות ה' וכ"כ ח"א כלל נ"ח אות ב' קיצור ש"ע סימן נ"ו אות א' כר"ש אות ה' וכ"כ המאמ"ר אות ח"י דבדיעבד יצא ודלא כהא"ר אות ך' כתב דלא יצא יעו"ש ואעפ"י שטעה ובירך המוציא לפניו לאחריו מברך מעין ג' ולא ג' ברכות מאמ"ר שם.
(מד) ולאחריו ברכה מעין - כ"פ מרן ז"ל בב"י להלכה וכ"ה הסכמת הפוסקים וכן עמא דבר. מיהו הרי"פ בפ' כ"מ כתב היכא דאכיל לה בתורת כסנין בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום והביאו ב"י וכתב שי"מ דכי אכיל לה שלא בקביעות אינו מברך לאחריה כלום וי"מ שמברך בורא נפשות ע"כ. וכ"כ שה"ג אשר סביב הרי"פ שם יעו"ש. ואע"ג דלא ק"ל הכי כנז"ל מ"מ נראה דנ"מ אם אחד טעה ובירך אחר פת הבאה בכסנין בורא נ"ר דיצא כיון דאיכא דס"ל הכי וק"ל סב"ל:
(מד) ואם אכל ממנו שיעור שאחרים - הנה השיעור של קביעות סעודה לא פירש ודוחק גדול לומר שתלוי הדבר בהבחנת האדם כפי מה שהוא רואה באחרים ויש ללמדו מדין עירוב דהתם אמרינן דמזון סעודה אחת לבנוני הוא שיעור ג' ביצים של פת לדעת הרמב"ם וד' ביצים לדעת הטור כמ"ש סי' רס"ח סעיף ג' ובמשקל הם נ"ד דראהם למ"ד ג' ביצים וע"ב דראה"ם למ"ד ד' ביצים לפי חשבון י"ח דראה"ם הביצה ולפ"ז יש ליזהר שלא לאכול מפת הבאה בכסנין וכיוצא אלא או פחות מנ"ד דראה"ם שלכ"ע א"צ לברך המוציא אלא מיני מזונות או ע"ב שלימות דלכ"ע צריך לברך המוציא אבל מנ"ד דראה"ם עד ע"א לא יאכל שלא יכנס בספק ברכה ואם כבר אכל נ"ד דראה"ם או יותר ואינו יכול להשלים ע"ב נראה שיברך בהמ"ז לפי שסברת האומר ג' ביצים הביא הש"ע בסימן שס"ח בסתם וכן סתם בסי' ת"ט סעיף ז' וכן בס' תרי"ב הביא ס' ג' ביצים באחרונה וכל י"א וי"א הלכה כי"א אחרון. ב"ד סי' פ"ב. וכ"כ הרב כפות תמרים בתו' יוה"כ על מס' יומא דע"ט ע"ב דפחות מג' ביצים קבע לא הוי וסגי ליה בברכה מעין ג' יעו"ש. וכ"כ מהר"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בחי' לפ' יוה"כ דף יו"ד ע"ד וכן הסכים פרח שושן חא"ח כלל א' סי' י"ד. והב"ד י"א בהגה"ט וכן הסכים י"א מה"ב בהגה"ט אות ב' לס' ב"ד יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ד' ובספרו שו"ת חיים שאל סי' ע"ה. מחב"ר אות ו' וכתב שכן מנהג העולם. וכ"פ בספרו מו"ב סי' ג' אות צ"ה וכחב הגם דיש חולקים סברה זו עיקר וכן הסכימו כמה אחרונים עכ"ל. ומ"ש הבי"מ אות ט"ז דגם לכתחלה יכול לברך המוציא וברהמ"ז על נ"ד דראה"ם אין נראה כן מדברי הפו' הנז' דכיון די"א שיעור הסעודה הוא ע"ב כיצד לכתחלה יכניס עצמו לבית הספק ולא התירו אלא דוקא אם כבר אכל נ"ד וגם יש עוד סניף אחר שלא יכול להשלים שכבר שבע זהו שמברך ברהמ"ז אבל לכתחלה לא יאכל כ"א פחות מנ"ד ויברך מעין ג' או ע"ב ויברך ענט"י והמוציא ובהמ"ז. וכ"פ בן א"ח פ' פנחס אות י"ט וכן עמא דבר:
(מו) ומ"ש הב"ד דמשערינן שיעור ביצה במשקל כל ביצה י"ח דראה"ם הוא ממ"ש הרמב"ם במס' עדיות והבאנו דבריו לעיל סי' פ"א אות ג' יעו"ש. וכ"כ הרב מט"י סי' ח' דשיעור כזית לברכה אחרונה הוא במשקל ולא בכמות יעיש"ב. וכ"ה דעת החיד"א דמשערין במשקל כמ"ש באות הקודם. וכ"כ הפסה"ד בסי' ק"ל בשם כמה פוסקים דסברי לשער במשקל וכן הסכים לדינא יעוש"ב, וכן המנהג עכשיו פשוט אצל בעלי היראה לשער כל השיעורים דהיינו כזית מצה בפסח וכזית מרור וכזית לשיעור ברכה אחרונה ואתרוג כביצה וששה ביצים של עירובי חצירות וכדומה כולם במשקל לפי חשבון ביצה ח"י דראה"ם וכזית חצי ביצה תשעה דראה"ם ואין לשנות ועיין עוד לקמן סי' ק"ץ אות טז ודבר שלא היה בו שיעור ונשרה במים והיה בו שיעור עיין דינו לקמן סימן קפ"ד אוח ל"ח:
(מז) שאחרים רגילים לקבוע עליו . . .
פירושים נוספים
ביאור הלכה
(*) אע"פ שהוא קובע וכו': הוא דעת הרא"ש שחולק על הראב"ד שלדידיה אפילו במועט סגי כיון דהוא קובע ע"ז בתר דידיה אזלינן עי"ש ברא"ש. ומ"מ נראה ברור דאם הוא זקן או נער שאכילתן מועט בטבע חייבין בהמוציא ובהמ"ז אם אכלו שיעור שדרכן תמיד לקבוע ע"ז כיון דכל בני מינם מסתפקין בשיעור אכילה כזו וכעין שכתבתי לקמן בסימן קפ"ד בבה"ל בשם הרדב"ז עי"ש:
הגהות רעק"א
ואם אכל ממנו שיעור שאחרים - מהר"ם בן חביב בספרו תוס' יוה"כ דע"ט ע"ב בתוספות ד"ה מיני תרגימא וכו' כתב דהוא שיעור פרס שהוא שיעור סעודה לענין עירוב ג' או ד' ביצים לקמן סי' שס"ח ס"ג. וכ"כ בשו"ת פרח שושן סי' ג'. ובגן המלך סי' ל"ו לא סבירא ליה כן.
לבושי שרד
(מג"א יג) שאחרים קובעים עליו. דמשמע כעין שקובעים סעודה על פת ואוכלין בסעודה גם בשר ודברים אחרים.
כשמלפתין עמו. שאין רגילים אחרים לאכול ממנו כדי שביעה אלא אם כן מלפתן, לא אמרינן בהא בטלה דעתו כיון שגם אחרים שביעין ממנו ע"י לפת, משום הכי אם הוא שבע באכילתו בלי לפת מברך המוציא.