שולחן ערוך אבן העזר קמא כט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · כט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
בשעת נתינת הגט ביד שליח קבלה, ישבו בית דין כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה, ונהגו לזהר גם כן שלא יהיה קרוב לשליח, ויכירו חתימות ההרשאה, ואחר כך יביא הבעל הגט, ויקראוהו ויחזירוהו לו, ויבטל כל מודעות ויפסל עדים שיעידו דבר שגורם בטול הגט, ויתנהו ליד השליח ויאמר לו: התקבל גט זה לפלונית אשתי והרי היא מגורשת ממני (מעכשיו) ומתרת לכל אדם. ויש מי שאומר, שלא יטיל בו שום תנאי. ויחזרו לקרותו אחר הנתינה, והדינים יכתבו עדותם ויהיו החתימות נכרות וידועות (טור), ויתננו ליד השליח.
- הגה: ונסח (הגט) [השטר] שנותנים לו, עיין בטור סימן זה. וכל זה הוא מדינא, אבל יש אומרים שנכון להחמיר שלא לגרש על ידי שליח קבלה כלל (טור בשם הר"פ), וכן נוהגין:
מפרשים
בית שמואל
(לט) שלא יטיל בו שום תנאי: כתב הב"י הטעם אפשר שידעו העדי' בקבלת הגט ולא ידעו מהתנאי ואזלו ומסהדי שיגיע הגט ליד שלוחה ונמצא הגט בטל, והב"ח כתב הטעם משום האשה יכולה לומר לא מניתי השליח אא"כ שיקבל בלי שום תנאי לפיכך אם אמרה שיקבל הגט אפילו על תנאי יכול להתנות תנאי וכן הסכים בט"ז:
(מ) אבל י"א שנכון להחמיר וכו': כתב בט"ז אם אי אפשר בלא ש"ק יכולה לעשות ש"ק אם יש עדות ברורה שמכירים חתימות השלשה דייני', וב"ח ג"כ התיר לעשות ש"ק ומעשה היה בא' שהיה עתי' שוטה ועתי' חלי' וחלימתו היה מעט והתיר שהאשה תעשה ש"ק במקו' שהוא בעת חלימתו והיא תחזור למקומה ובעת חלימתו ימסור הגט ליד ש"ק שלה:
ט"ז - טורי זהב
שלא יטיל בו שום תנאי תמה ב"י מאי שנא מאשה עצמה ותירץ דאפשר שידעו איזה עדים בקבלת הגט ולא ידעו בתנאי ואזלי ומסהדי שהגיע הגט ליד שלוח' ונמצא גט בטל וזה דחוק דמאן דידע בנתינת הגט ידע ג"כ בתנאי דהא באותו פעם נעשה התנאי ומו"ח ז"ל פי' דתוכל האשה לומר לא מניתי שליח זה אא"כ יקבל לי בלי שום תנאי ולפ"ז אם אמר בפי' לשליח שיקבל הגט אפילו אם יאמר תנאי יכול הבעל להתנות תנאי:
ויהיו החתימות ניכרות כו' בטור כתב בשם הרי"ף אבל נכון שלא תעשה האשה שליח לקבלה כי ברוב פעמים אינו מצוי שיהיו ג' בני אדם ידועים וחתימתן נכרת במקום כתיבת הגט בעדים שיכירו חתימת כל הג' דיינים וצריך הג' דיינים שהם בשע' נתינה שיכירו החתימות בשטר שעשתה אותו שליח קבלה ולא סגי בחתימו' שיקיימהו מעיר לעיר דשמא לא יכירו החתימ' מכולם וצריך לקיים כל ג' בגט דקיום שטרות בג' לכך נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה ע"כ כן הנוסחא בטור של ב"י ונראה פרושו דהעדים חותמין על שטר הרשא' שליח קבלה ושם מקיימין ג' אנשים את חתימות העדים וצריך באמת שבמקום כתיבת הגט שהב"ד דלשם יכירו כל הג' החתומים על הקיום של הב"ד שקיימו חתימות עידי הרשאה והיינו שהחתימו' של ג' המקיימי' יהיו ניכרות שלשתן לפני ב"ד שבמקום כתיבת הגט ולא יסמכו על מה שיקיימו את חתימת המקיימין דרך ההולכה מעיר של הרשא' לעיר של כתיבת הגט דהיינו שסמוך לעיר הרשאה יקיימו חתימות של ב"ד המקיימין ההרשאה ואח"כ יקיימו בעיר אחרת אותן שיקיימו קיום וכן בעיר אחרת עד עיר של כתיבת הגט דשמא ע"י גלגול זה לא יכירו החתימות של המקיימין כולן רק ב' מהם ואע"ג דבדיני ממונות סגי בזה מ"מ בגט ראוי להחמיר שצריך דוקא להכיר כל הג' דאי לא יכירו רק ב' מהם הוה השלישי כאלו אינו כלל ואנן בעינן קיום שטרות בג' וכאן לא הוי קיום רק בב' כיון שאין מכירין את השלישי ע"כ שמקום הגט יכירו כל הג' המקיימי' ההרשאה וזה אינו מצוי ברוב פעמים כן הוא פי' הדברים וב"י הקשה כאן קושיו' ולא תירץ כלום כי לא נחית לפ' הדברים ע"ד שזכרנו ובפרישה פי' הדברים דצריך שהג' דיינים של הגט שראו הנתינה יהיו חתימתן נכרת בכל המקומות כדי שיהיה לה ראיה כשתרצה להנשא וזה אינו מצוי ברוב פעמים ולא מסתבר לפ' כן דכל שהגט נכתב וניתן כראוי ודאי א"צ להכיר במקום שתרצה להנשא כל הג' שיהיו אצל הנתינה דאף בשנים מהם סגי שאין זה אלא לראיה שניתן הגט כדינו וכמ"ש בסי' קנ"ב סעיף א' דאפי' אין גיטה בידה תינשא ע"פ ב' עדים משא"כ לפירושנו דקאי על נותני הגט שצריך שהם יכירו בשעת הנתינה את כל ג' המקיימים עידי הרשאה שזהו עיקר בשעת נתינה ולא סגי בגלוי מלתא ותו קשה דאם באת לחוש במקום שתרצה להנשא הא ודאי שתקח האשה הגט מן השליח אפי' בינו לבינה ויהיה לראיה להינשא בו ואינה צריכה יותר להודיע לכל אם נתגרשה ע"י עצמה או ע"י שליח לקבלה אלא גיטה מוכיח עליה ואף אם אין גיטה בידה כגון עכשיו שנוהגין שהרב מקרע הגט אחר הנתינה ויש לה כתב משני עדים שנתגרשה א"צ יותר וכאן אין עסק מזה כלל אלא מיירי מדינים ששייכים בעיקר נתינת הגט:
שנכון להחמיר ז"ל הטור בשם הר"ר פרץ הנה פרשנו דין שליח לקבלה אבל (נכון) שלא תעשה אשה שליח לקבלה שאין אדם יכול לצאת חובתו נקי כי ברוב פעמים אינו מצוי שיהיו ג' בני אדם ידועים וחתימתן ניכר' במקום כתיבת עדים שיכירו חתימות כל הג' דייני' וצריך שהג' דיינים שהן בשעת נתינה שיכירו החתימות שחתמו בשטר שעשתה אותו שליח קבלה ולא סגי בחתימות שיקיימוהו מעיר לעיר דשמא לא יכירו החתימות מכולן וצריך לקיים כל ג' בגט דקיום שטרות בג' לכן נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבל' ע"כ עכ"ל וכ' מו"ח ז"ל בתשובה על א' שהיה עתים חלים ועתי' שוטה וחלומתו היה מעט והלך למרחוק בשטותו ונתעגנה אשתו אם יש לה תקנה לעשות שליח קבלה במושב ב"ד שהבעל רגיל להיות שם כשיבא שם בעת חלימתו יכתוב גט ויתנו ביד שליח קבלה ויודיעו אב"ד אח"כ שבשניהם קבל השלי' הגט להאשה והשיב דלא החמיר הר"ף הנ"ל בטור אלא בשהשליח הולך מעיר לעיר עד מקום הבעל דיש לחוש שמא לא יכירו כל ג' דייני הקיום אבל בזה דעושה שליח קבלה במקום כתיבת הגט וחוזרת למקומה דאין מקום לחשש זה אין להחמיר עכ"ל באמת אין יסוד לחלק כנ"ל אלא שבלא"ה נראי' הדברי' שלא נעשה חומר' זו של הר"ף דרך גזירה כמו תקנת רבינו גרשון בדברים אשר גזר כגון שלא לגרש בע"כ וכיוצא בזה דהחליט הדבר לאיסור גמור ולא יועיל שום ענין לבטל הגזיר' משא"כ כאן לא בא הר"ף אלא לתת עצה נכונ' כן משמעות לשונו שכ' לכך נכון להחמיר ולא אמר בכך (להחמיר אלא מכח שא"א למצוא כל אלה) ויקש' מאד (אבל) בנדון דידן שפיר דמי לעשות שליח לקבלה בכל הדינים הנזכרים בו ויש עדות ברורים על שמכירים חתימות הג' דיינים שהיו שם בשעת מעשה השליח וכתיבת הגט לנתינתו לידו של שליח קבלה אין עון אשר חט' בזה:
שלא לגרש ע"י שליח לקבלה כתבתי בסמוך לפני זה הטעם וגם רש"ל כ' שכן נוהגין:
באר היטב
(כד) לגרש וכו': כתב ט"ז אם אי אפשר בלא ש"ק יכולה לעשות ש"ק אם יש עדות ברורה שמכירים חתימות השלשה דיינים. וב"ח ג"כ התיר לעשות ש"ק ומעשה היה באחד שהיה עתים שוטה ועתים חלים וחלימתו היה מעט והתיר שהאשה תעשה ש"ק במקום שהוא בעת חלימתו והיא תחזור למקומה ובעת חלימתו ימסור הגט ליד ש"ק שלה.