שולחן ערוך אבן העזר קמא כד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · כד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
מה שכתוב בתקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום, אין צריך, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפילו לא יחלה ולא יאנס.
- הגה: ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסל, והוא שעת הדחק, נותנין הגט בלא הרשאה (מהרי"ק שרש כ"ו). והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים, כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ג'. אבל לכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק, ונזהרין שלא לכתב בה ראשי תיבות (בתקון מהר"י מינץ בשם מהרא"י). גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט, כגון אם כתוב בגט שם זנביל בב', לא יכתב בהרשאה בוי"ו (ג"ז שם), וכל כיוצא בזה. ונסח הרשאה, עיין בא"ה סימן קמ"א ולמטה סעיף ל'. ושאר דינים וסדר השליחות, עיין לקמן בסדר הגט. עדי הרשאה לא יהיו קרובים זה לזה, ולא לאיש ולא לאשה, ולא לעדי הגט (סדר גטין סי' ע"ג). ואם נמצאו עדי הרשאה פסולים, נתבטל כל השליחות, שהרי הם מעידים על עיקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח, ולא דמי לשאר פסולי הרשאה, כן נראה לי. ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה. ויש אומרים דיש לקיימה בשלשה; מיהו, אם אינו נכר רק חתימה אחת, סגי (גם זה בסדר). ויש נוהגין לכתב כתב (של) [אל] מקום הנתינה, להודיע אם יש שנוי באיזה דבר בהרשאה (שם בשם מהר"ר ז"ך):
מפרשים
בית שמואל
(לא) ממקום למקום: כבר כתבתי דוקא ממקום למקום א"צ הרשאה ע"פ הדין אבל בעיר אחר צריך הרשאה ע"פ הדין ועיין בתשובת רש"ך פ"א סי' קמ"ב:
(לב) א"צ: אבל בש"ק צריך ומחמירים בקיום דידי' כמ"ש בסמוך משום ש"ה שאני הואיל האמינוהו חז"ל לומר ב"נ וב"נ נאמן לומר שעשאו לש"ה משא"כ ש"ק:
(לג) גם שלא לשנות: משמע אם שינה דינו כמו בר"ת וכשר:
(לד) ולא לעידי הגט: כתב בתשובת מהר"מ מינץ סי' כ"א בדיעבד אין לפסול אם עידי הרשאה קרובים לעידי הגט משום עידי הגט מעידים על הגט ועידי הרשאה מעידים על שליחות של זה:
(לה) נתבטל כל השליחות: אף על גב כשאין בידו הרשאה נאמן לומר שהוא ש"ה מ"מ בכה"ג שנעשה לפני פסולים גרע טפי והוי כאלו מכחישים אותו כי כל דבר הנעשה לפני פסולים נתבטל אותו דבר, ולכאורה נראה דלא נתבטל אלא השליחות ואם חזר והביא הרשאה אחרת כשר הגט, אלא בד"מ כתב בשם סדר הגט דהגט פסול ואפשר משום דמוכח דמסדרי גט היו ע"ה מ"ה פוסל הגט כמ"ש לקמן:
(לו) רק חתימה אחד: כשר ועיין בטור שם משמע מדברי הרי"ף אפי' אינן מכירים שום חתימה כשר ובתשובת רש"ך הקשה בממ"נ אם צריך קיום א"כ צריכין לקיים כל החתימות ואם א"צ קיום למה לי הרשאה ובדרישה וב"ח בק"א כתבו באמת ע"פ הדין א"צ הרשאה כי הוא נאמן לומר דהוא ש"ה אלא הואיל בכל שליחות צריך הרשאה צריך כאן ג"כ הרשאה מיהו אפי' אין מכירים החתימות סמכינן אהא דקי"ל עידי החתומים הוי כאלו נחקרו עידותן בב"ד, נשמע מכל זה אפילו אם אין ניכר שום חתימה או אפילו אין מקוים כשר:
ט"ז - טורי זהב
אין צריך אלא כו' פי' כיון שאומר בפני נכתב כו' נאמן על השליחות ולפי מה שבארנו לעיל דעת הטור הולכה הוה כקבלה וצריך דוקא עדים וכ"כ ב"י לדעת הרא"ש ולהלכה קי"ל להקל:
או נפסד והיא שעת הדחק כו' בתשובת ר"מ מינץ סימן קי"ד כתב שפעם אחת היה חסר בהרשאה ופיך כפי והיה כתוב בה ותהא ידך בידי ועשייתך כעשייתי וחשש שהבעל לא צוה להשליח לדבר לדבר מאומה רק לעשות המעשה ליתן הגט לידה ונתינה בלא דיבור לאו כלום הוא כמו בבעל עצמו ושאל את השליח האיך הי' דבור הבעל אליו ואמר דלא ידע מזה ולא רמי אנפשי' היאך היה הדיבור הבעל ע"כ פסק שם להחזיר השליח ריקם ולא ליתן הגט עכ"ל והנה כאן פסק רמ"א להקל בשביל פיסול של הרשא' ולי נראה תמוה מאוד על חשש דזכרנו בשם מהר"מ מינץ חדא לפי דבריו לא מהני מידי אף אם נכתב ופיך כפי דשמא על דברים אחרים אמר כן דהא לא נזכר תחלה שיאמר השליח לאשה ה"ז גיטך שתשלח לך בעלך ולא הוצרכו להזכיר זה בהרשאה אלא במה שיאמר הולך גט זה לאשתי כו' סגי דהשליח יאמר מעצמו דבריו להאשה שהוא השליח מבעלה דודאי בהלשון תן גט זה לאשתי נכלל זה דהיינו שיתן אותו לה כדינו של שליח והאי לשנא דפיך כפי אינו הכרח כלל אלא לרווחא דמלתא מוידיך כידי ועשייתך כו' ג"כ אינו הכרח לעיכוב אם לא נכתב דהכל נכלל בלשון שעשאו שליח ותו הרבה דינים יש לשליח כשנותן הגט להאשה אטו צריך הבעל להזכיר אותן הדינים כולן בשעת מסירה לשליח אלא הבעל סומך עצמו שיעשה הוא כל המוטל על השליח ותו דבודאי ט"ס בהרשאה הך חסרון דפיך כפי כמו שמצינו בשטרי חוב דאמרינן אחריות ט"ס הוא מטעם דלא שרי אינש זוזי בכדי ה"נ כאן דודאי לא שלחו בענין שלא יהא גט אלא סמך עצמו שיכתבו כל לשון הצריך לרשאה כמו בכל יפוי של שטרי חובות שאין המלוה מזכיר בפי' כל הלשונות השייכי' אלא סומך שהסופר יכתיב כל היפוים כ"ש בכאן שיהיו ב"ד אצל מסירת הגט מן הבעל לשליח והסופ' טעה ודילג לשון זה והוא אינו הכרח ועיכוב ע"כ נלע"ד שחומרא יתירה נהג זה הרב בזה וגם רמ"א שכתב כאן אם נפסל והוא שעת הדחק דוקא היינו במידי שיש בו פסול ממש כי כן מורה ל' נפסל משא"כ בהאי חסרון דפיך כפי דאינו אלא שופרא דלשנא בשעת הדחק אין חשש לעכב נתינת הגט כנלע"ד פשוט:
ויש נוהגין לכתוב כתב למקום הנתינה כצ"ל ופירושו שהרב המסדר יכתוב לאותו מקום שהגט ינתן שם באם יש איזה שינוי אם נהגו בדברים אחרים באותו מקום כגון ימחא באלף או כיוצא בזה כדי שלא יהא נדחה נתינ' הגט כ"ה בסדר גיטין:
באר היטב
(טז) למקום: דוקא ממקום למקום א"צ הרשאה ע"פ הדין. אבל בעיר א' צריך הרשאה ע"פ הדין ועיין רש"ך ח"א סימן קמ"ב.
(יז) אלא לפי וכו': אבל בש"ק צריך ומחמירין בקיום דידיה כמ"ש בסמוך.
(יח) בה וכו': ואם שינה דינו כמו בר"ת וכשר. ב"ש.
(יט) הגט: בתשו' מהר"ם מינץ סי' כ"א כתב בדיעבד אין לפסול אם עידי הרשאה קרובים לעידי הגט משום דעידי הגט מעידים על הגט ועידי הרשאה מעידים על שליחות של זה ב"ש. ומ"מ כמה רבנים לא רצו להורות להתיר כנה"ג דף קס"ג ע"א.
(כ) השליחות: והגט פסול ד"מ ועיין ב"ש.
(כא) סגי: ב"ש העלה אפי' אם אין ניכר שום חתימה או אפי' אין מקוים כשר.