שולחן ערוך אבן העזר פח ו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פח · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הכניסה לו קרקע, וכשיצאה יש בו פירות מחוברים, נוטלתו עם פרותיו, אפלו הגיע זמנן לקצור. תלשן הבעל קדם הגרושין, הרי הם שלו אפילו לא הגיע זמנם לקצור:
מפרשים
חלקת מחוקק
(ט) נטלתו עם פירותיו: הקרקע שהכניס' לו בשומא פשיטא דשייך בה משום שבח בית אביה ואפי' הקרקע שיחד לה הבעל כנגד השום שהכניסה לו ועיין בריב"ש סי' כ"א אלא אפילו הפירות המחוברין לקרקע בשעת יציאה נוטלתן ולא נתבאר כאן אם נוטלת הפירות בחנם בלא שומא דלא תקנו לו שום זכיה בפירות מאחר שלא נלקטו תחתיו או ששמין לה הקרקע עם הפירות וקמ"ל דלא תימא הקרקע צריך להחזיר לה משום שבח אביה אבל הפירות הם שלו וא"צ ליתן לה הפירות אפילו בשומא והנה במשנה שם בדף ע"ט מחלוקת ר"ש ות"ק הוא בפירות של נ"מ ושם ודאי הפירות הם לגמרי שלה דלא תקנו לבעל פירות רק הנלקחים תחתיו וכמ"ש הרא"ש אבל בקרקע שהכניסה לו בשומא ואם הוקרה הוקרה לו ולמה יחזיר לה בחנם מה שהוא שלו ולא ידעתי למה כתב דין זה בהכניסה לו קרקע דמשמע דמיירי בצ"ב ולא בנ"מ כפשט המשנה:
בית שמואל
(ח) הכניסה לו קרקע וכו': בדין זה פליגי ר"ש ורבנן ואיירי המתני' בנ"מ אז הפירות שייכים לה בחנם ובח"מ הבין דאיירי הדין כאן בנצ"ב וכ' ולא ידעתי למה כ' המחבר דין זה בנצ"ב ולא כ' הדין בנ"מ כמ"ש במתני' גם מסופק אם היא נוטלת הפירות בחנם או ששמין לה קרקע עם הפירות וראיה שלו דאיירי בנצ"ב משום דקאמר לשון להכניסה לו ומשמע ליה לשון הכניסה ל"ש בנ"מ ואין מוכרח כמ"ש בסי' צ"א דלשון הכניסה מצינו בש"ס בנ"מ ועיין ברמב"ם ר"פ ט"ז לכן מסתבר דאיירי כאן בנ"מ כדין דמתני' ואז שפיר דנוטל עם הפירות:
(ט) ואפי' הגיע זמנן לקצור: אף על גב דקי"ל כל העומד לקצור כקציר דמי הכא תקנות חז"ל הוא דפירות שלח /שלא/ לקט שלה הם:
באר היטב
(ו) פירותיו: ואיירי בנ"מ ואז הפירות שייכים לה בחנם ב"ש. וח"מ לא כ"כ ע"ש.