שולחן ערוך אבן העזר כח ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כח · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אמר לה "התקדשי לי בחפץ זה", ואמרה לו "והרי אינו שוה פרוטה", ואמר: "התקדשי לי בד' זוזים שבתוכו", הרי זו ספק מקודשת:
- הגה: והוא הדין אם לא חזר ואמר "התקדשי לי", רק אמר לה: "הרי בתוכו שוה פרוטה", מקודשת מספק (הגהות אלפסי פ"ק דקדושין). אשה שחטפה מעות מאיש א', והוא ביקש ממנה שתחזירה לו, ולא רצתה, ואמר(ה) לה: הרי את מקודשת לי בהם, ושתקה והחזיקה המעות, לא הוי קידושין, דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא (תשו' מהר"ם פדואה סי' כ"ד):
מפרשים
חלקת מחוקק
(יג) אשה שחטפה מעות מאיש אחד: כאן פסק בפשיטות דלאו כלום הוא והמעיין בגוף התשובה סיים בסוף דבריו דחששה רחוקה היא מאד לחוש לקדושין ומ"מ לא באתי להקל כ"כ לומר שתהא מותרת בלא גט כי לכל הפחות עלינו להחמיר מחמת קלא עכ"ל ובאמת הדעת נותנת לדמות גזל לפקדון ואין כאן חשש קדושין:
בית שמואל
(יד) ה"ז ספק: אף על גב מ"ש לה תתקדש בד' זוזים היה אחר מתן מעו' מ"מ הוי ספק משום דאמרינן אי לא ניחא לה למה לא זרקה הקדושין אבל משום הספק שמא החפץ ש"פ בשאר מקומות אין לחוש דהא חזר ממה שרצה בתחלה לקדש בפחות מש"פ היינו בחפץ כ"כ הרא"ש והר"ן כתב דאין רצונו לקדשה בציפתא אלא בתחלה נמי היה כוונתו לקדש במעות שבו אלא היא לא הבינה ונ"מ מזה מ"ש בסמוך בשם הש"ג אם לא חזר ואמר תתקדש וכו' לפי' הרא"ש לא מהני דהא קדושין חדשים הם מה שרוצה לקדש במעות והט"ז השיג על הרב רמ"א שהביא דברי הש"ג ולרמב"ם חיישינן שמא דעתו היה על החפץ ואם בא לידה בתורת פקדון ואחר כך אמר תתקדש בו ושתקה לא אמרינן אם לא ניחא לה הוה זרקה הקדושין די"ל דסברה שתתחייב לשלם הואיל שבא לידה בתורת פקדון ולפוסקים הנ"ל בכה"ג ליכא חשש קידושין ואם היה בידה פקדון והתנו שאינה חייב' באחריות אז אפילו בפקדון אמרינן היה לה לזרוק כן כתב בתשובת מהר"מ פדואה סימן כ"ד מיהו בתשובת ריב"ש לא משמע כן:
(טו) וה"ה אם לא חזר וכו': כבר כתבתי לפירוש הרא"ש לא מהני אם לא חזר ואמר תתקדשי דהא חזר ומקדש אותה מחדש במעות וט"ז כתב אפי' להר"ן לא מהני אם לא חזר ואמר התקדשי לי:
(טז) ושתקה וכו': דמה לי אם בא לידה בתורת פקדון או בא לידה בתורת גזל לעולם שתיקה אחר מתנות מעות לא מהני אף על גב בתשו' מהר"מ פדוו' לא החליט לקולא מ"מ בתשו' ש"י סימן כ"ח פסק לקולא ולכאורה נרא' אפילו אם אמרה הן לא מהני כיון שאין בידו א"י לקדשה בו כשם דא"י להקדיש דבר שאין בידו כן א"י לקדש בו וכן משמע בתשו' ש"י מיהו מדכתב בהג"ה שתקה ש"מ דס"ל אם אמרה הן נעשה מיד פקדון אצלה ומקודשת ונעשה פקדון וקדושין כאחד לפ"ז מ"ש רבי יוחנן גזל ולא נתיאש שניהם א"י להקדיש היינו כ"א אינו יכול להקדיש אבל בריצוי שניהם נעשה הקדש, ועי' תשו' הנ"ל אפי' בפקדון אם תובע ממנה ואינה רצונה להחזיר לו א"י לקדש בו ולמ"ש אם אמרה הן מקודשת לא נ"מ מזה כלום:
ט"ז - טורי זהב
ספק מקודשת די"ל כיון דמעיקרא בתורת קידושין קבל' נהי דלית ביה בחפץ ש"פ כי הדר אמר תקדש בזוזי דאית בי' אי לא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייב' בשמירתה דהא לא היה בפקדון ביד' ומדלא זרקה ש"מ שנתרצית בקידושין וזהו סברת רב הונא ברי' דר' יהושע או איכא למימר דלאו כל הנשים דיני גמירי וסברה דאין לזרוק אותם שמא יאבדו ותצטרך לשלם ולעולם לא נתרצית לקידושין וזהו סברת ר' אחא ורבא וע"כ אמר רבא בזה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא ולענין הלכה קי"ל דספק קידושין יש כאן אבל א"ל דיש כאן ספק מכח ההי' דאמרי' בסי' ל"א סעיף נ' דאף אם אינו ש"פ כאן חיישי' שמא ש"פ במקום אחר שאני הכא דחזר ממה שרצה לקדשו בפחות מש"פ כ"כ הרא"ש והר"ן תירץ דגם מעיקרא לא נתכוין הוא אלא לקדש' במה שבתוך החפץ אלא שלא ידעה מזה עד שגילה האומר תתקדש במעות שבתוכו אמינא מעיקרא ממילא לא הי' החפץ בתורת קידושין מעיקרא וע"כ אין לחוש בשווי':
וה"ה אם לא חזר כו' תיוהא רבה קחזינ' כאן דהא אמר רבא בזה דהוה שתיקה דלאחר מתן מעות משמע שאם היתה אומרת הן הוי קידושי ודאי והיינו בשביל לשון הקידושין שאומר לה באותו הפעם והי' מתרצית לזה וא"כ כאן שלא חזר לומר פעם שני' לשון קידושין והלשון שאמר תחילה אינו כלום שהרי חזר ממנו לדע' הרא"ש שזכרנו וגם לדעת הר"ן היה בטעות כיון שלא ידעו שהוא מקדש במעות שבתוכו ממילא בטל לשון הראשון וא"כ במה תתקדש פעם שנית כיון שלא אמר לשון קידושין שנית ואע"ג דאמרי' סי' כ"ז דאם הי' מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין נתן לה אח"כ ושתקה דדי בזה מ"מ לא דמי להכ' דהכ' בשעת שאינו אומר ל' קידושין שנית כבר הוא החפץ ביד' והוי לאחר מתן מעות לכ"ע כבר נתבטל לשון הראשון שאמר תחלה קודם הנתינה משא"כ לעיל דבשע' הנתינה שהוא עיקר הוא סומך על מה שאמר מתחלה מענין עסקי הקידושין וכן מבואר בגמ' שאמרו בזה תקדש בד' זוזי דהיינו שקדש' שנית וכן לשון הטור והרמב"ם זכרו כן ובודאי דוקא היא:
אשה שחטפ' כו מהר"ם פאדוו' סי' כ"ד כ' דשתיקה דאחר מתן מעות לא מהני וכ' דלהרי"ף שכ' כמ"ד חושו לה וה"ל ספק (וצריכה) גט היינו כיון דשידכו תחלה דהיינו שאמר תחלה לשון קידושין משא"כ כאן שלא הי' לשם קידושין לכתחילה קודם שחטפה ותמוה לי דבריו במאד דאם תחשוב הקידושין הראשונים לשידוך אמאי הוי קידושי ספק הא קי"ל בשידך תחלה אפי' אם לא אמר אח"כ כלום מקודשת ודאי וא"כ אפי' אם לא אמר אחר קידושין הראשונים כלום מקודש' ודאי עוד כ' להבי' ראיה מדברי הטור שכ' בד"א שבא לידה בתורת הפקדון אבל אם בא לידה בתורת קידושין כו' דק' דה"ל לקצר ולכתוב אבל אם בא ליד' שלא בתורת פקדון שאינה חייבת בשמיר' וא"ל התקדשי ושתק' הוי ספק אלא ודאי דקמ"ל אם (לא) שידך תחיל' לא הוי קידושין כלל וקידושין ראשונים הוי כמו שידך ע"כ ואיני רואה כאן דקדק כלל (לדייק מכאן דקידושין ראשוני' הוי כמו שידך ממאי דלא כ' אבל אם בא ליד' שלא בתורת פקדון וכו' כי הוא בלתי אפשר לומר כן) דהאיך יאמר הטור דאם קבלה שלא בתורת פקדון דהוי ספק דכל שלא בתור' פקדון הוי בדרך חטיפה כמעשה שנזכר שם בזה ודאי ג"כ אין קידושין כלל דאם היתה כוונתו להחזיק לעצמה דרך גזילה פשיטה שזה גרוע מחוב שהיא חייבת לו מה שהלוה לה ואין כאן קידושין כנלע"ד ודברי הרב בזה תמוהים מאוד בעיני וראיותיו שם ומסיק דעכ"פ צריכה גט וזהו חומר' בלא טעם גם רמ"א כ' כאן דל הוי קידושין כלל:
באר היטב
(יח) ואמר התקדשי לי בד' זוזים שבתוכו ושתקה כצ"ל: הרי זו ספק מקודשת. דאי לא ניחא לה היה לה לזרוק. ואם בא לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר התקדש בו ושתקה לא אמרינן אי לא ניחא לה היה לה לזרוק די"ל דסברה שתתחייב לשלם הואיל ובא לידה בתורת פקדון. ואם היה בידה פקדון והתנו שאינה חייבת באחריות אז אפי' בפקדון. אמרי' היה לה לזרוק. מהר"ם פדוואה סי' כ"ד. מיהו בתשובת הריב"ש לא משמע כן עיין ב"ש.
(יט) התקדשי לי כו': ב"ש כתב דלהרא"ש לא מהני אם לא חזר ואמר התקדשי. וט"ז כתב אפי' להר"ן לא מהני עיין ב"ש. אבל כנה"ג דף נ"ז ע"ב כתב דלענין מעשה יש להחמיר עיין שם.
(כ) כלום הוא: ולדינא צריך לגרש אותה בגט מחמת חומרת הקול שיצא כצ"ל בה"י ע"ש. אבל ב"ש כתב בשם תשובת שארית יוסף דפסק לקולא ע"ש וכ"כ הח"מ ע"ש. אע"ג דשתיקה לאחר מתן מעות לא מהני אם היו עסוקין באותו ענין מהני רשד"ם חא"ה סי' כ"ד.