שולחן ערוך אבן העזר כב ו

נשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין ליחוד. היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים, או אנשים מבפנים והנשים מבחוץ, ופירשה אשה לבין האנשים או איש אחד לבין הנשים, אסורים משום ייחוד:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ט) נשים הרבה עם אנשים הרבה וכו': המ"מ פכ"ב מהא"ב דין ח' כתב שדין זה יוצא מהא דאמרינן גבי חתן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים משמע דשני אנשים לבד החתן ושתי נשים לבד הכלה ומשמע דבבית א' קאמר ובאמת כי ראיה זאת חלושה היא דהא איכ' לפרש דהאנשים והנשים לאו נשים דעלמ' רק נשי האנשים ועוד החתן והכלה הם איש ואשתו והם שמירה לאחרים ואף דיש לחלק בין הכלה לאשה אחרת מ"מ מנ"ל לחלק וללמוד מזה קולא ועוד הא הרא"ש מפרש דהוא ישן בין האנשים או היא ישינה בין הנשים כמבואר ביורה דעה סי' קצ"ב עוד יש לדקדק לדברי הפוסקים דס"ל דסתם אנשים כשרים הם ואפי' אשה אחת עם שני אנשים שרי ובפרוצים אפי' עשרה אסור (כדבסמוך בהג' לפני זה) אם נשים הרבה שרי עם הרבה פרוצים או נימ' כיון דפרוצים הם אסור אפי' עם הרבה נשים וכן הסבר' נותנת וא"כ אין נפקות' לדין זה רק לדעת הרמב"ם:

(י) ופירשה אשה אחת לבין האנשים: לדעת רש"י אסור אף בלא פירשה דחיישינן שמא תכנס ולא ירגישו:

בית שמואל

עריכה

(יא) ופירשה אשה אחת לבין האנשים: היינו להרמב"ם איירי בסתם אנשים או בכשרים ולהרא"ש איירי בפרוצים ורש"י דמתיר איש אחד עם נשים הרבה צ"ל דאיירי כאן באנשים דעסקיהם עם נשים וב"ח כ' כשהם יושבים בשני חדרים אסור משום דחיישינן שמא ילך אחד מהם בהחבא לחדר שיושבים הנשים אבל כשמתייחד ויודעים דהוא ביניהן אז משמרים זא"ז. וחילוק זה י"ל לשיטת רש"י אבל הרמב"ם והטור והמחבר כתבו ופירשה אשה אחת משמע אפילו אם ידוע דפירש א' בין הנשים מ"מ אסור צ"ל כמ"ש והרבה פרוצים עם נשים הרבה כתב בח"מ אפשר דאסור לפ"ז צ"ל סעיף זה לא איירי בפרוצים והא דלא הגיה כלום הרב רמ"א משום דסמיך למ"ש בסעיף הקודם:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(ה) היו אנשים כו' בגמ' איתא ב' סברות בזה סברא קמא דאנשים מבחוץ עדי וסברא שני' דנשים מבחוץ עדיף וקי"ל לאיסור היחוד בתרווייהו והקשה בדרישה דמשמע דאשה א' בין הרבה אנשים דחוששין משם יחוד והא סבר הרא"ש דאשה בין הרבה אנשים מותר בכשרים ורש"ל תירץ דדהיתר הוא בכשרים כרב חנינא ולדידן לית לן כשרים כאלו וקשה דהיינו להרמב"ם כמו שזכרתי בסמך לעיל אבל לשאר פוסקים דהיינו הרא"ש דמותר קשה ותירץ בדרישה דכאן מיירי בפריצים וע"ז האריך ומו"ח ז"ל תירץ שיש חילוק בין בתים לההיא דלעיל ביחוד עם אנשים הרבה ואיני מכיר בחילוק זה כלל ולי נראה לתרץ בדר זה דבגמ' איתא בלשון זה א"ר כהנ' אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין ליחוד אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום יחוד במתני' תנא איפכא אמר אביי אנן נעבד לחומרא ויש לפרש מימרא זו בדרך זה דודאי כל זמן שיש נשים הרבה או אנישם הרבה אין איסור יחוד כמו בעלמא אלא דהכא קאמר בענין אחר קודם המסקנא דחד לישנא ס"ל דאם יש אנשים בחוץ ונשים בפנים יש בזה מעליות' דהיינו אף אם יפרוש איש א' ויבא לפנים יש עליו מורא לעשות עבירה אף אם יבא לפעמים שיהיה פעמים רק אשה אחת ויש בזה איסור יחוד בעלמא כאן אין איסור כיון דמרתת שירגישו בזה שהולך לבית הפנימי כי מה יש לו שם לעשות וילכו אחריו לאפרושי מאיסורא משא"כ באם הנשים בבית החיצון לא ירגישו אחריו כיון שמהלך הוא שם וכן אם יפריש א' מן הנשים בבית החיצון ולא יהיה שם באותו פעם רק איש א' מרתת לקלקל שמא תבא עוד אשה מבית הפנימי כיון שהמהלך הוא שם בשתי נשים יש איסור וללשון אחר הוה גריעותא באנשים בחוץ ונשים בפנים אם יבא שם א' מבית החיצון ולא תהי' שם רק אשה א' באותו פעם לא יהיה עליו מורא לקלקל כיון שבני החיצון אין להם מהלך לבית הפנימי ונן קי"ל כתרווייהו לחומרא דגם בכה"ג אוסר היחוד כמו שאוסר בשאר מקומות הן באנשים מבחוץ הן בנשים לחוץ ועפ"ז נבאר ג"כ דעת רש"י שכתב על אנשים מבחוץ שאין חוששין שהחיצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד איש אד עם הנשים זה לחד לישנא ולאידך לישנא איפכ' אנשים בחוץ חוששין שמא יכנוס א' לפנים ולא ירגישו בו חביריו אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין שמא תכנס הוא לפנים דלא איכפת לן דאשה מתייחדת עם ב' אנשים ואם א' מהם יוצא בין הנשים אין זה יחוד דמסתפי שמא יצא א' מהן אחריו שדרך הפנימית על החיצונה והקשו התו' במשנה דמי שעסקיו עם הנשים פי' רש"י דאחר שאין עסקיו כו' מותר עם נשים הרבה ובשני בתים אמרינן באנשים בפנים ונשים מבחוץ חוששים משום (שמא) יתיחד עם נשים הרבה ונ"ל דלק"מ על רש"י דמ"ש כאן באנשים מבפנים כו' דחוששין שמא יצא ומתייחד עם הנשים ללישנ' קמא אין פרושו עם נשים הרבה אלא יתייחד עם מי שאסור להתייחד דהיינו ב' נשים שאסורים להתיחד לרש"י באיש אחד כדין איסור יחוד בעלמא אלא דקמ"ל שיזהרו שלא יעשו הדירה בענין זה דשמ' יבאו לידי איסור יחוד באיזה פעם דהיינו שלא יהיה רק ב' אנישם ויצא א' שם וכן לישנא בתרא באנשים בחוץ חוששין שמא יכנוס א' באותו פעם שלא יהיה רק ב' נים שם נמצא דבין לרש"י ובין להרא"ש מיירי באם פי' אחד מהם דיש איסור בפרישתו ולפעמים אין איסור כי חילוק הלשונות ואע"ג דהרא"ש לא זכר כלום מן פי' א' מהם הטור זכר זה והוא אזיל לשיטת הרא"ש והכל ניחא בס"ד:

דברי המגיה ביאור פירושו נ"ל כך הא דאמר אנשים כו' או להיפך מיירי בנשים הרבה וללשון הא' דהיינו הנשים בפנים בין אם יבא איש א' אצלם ולא ימצא רק אשה אחת וה"ה ב' דהוה נמי כלל איסור יחוד בעלמא כאן אין איסור דמרתת שמא ירגישו בו כו' וכן אם יפרוש אש בחוץ ולא ימצא שם רק א' נמי מרתת שמא יבא עוד אשה מבפנים ור"ל אחר שיבא עוד אחד לא הוה גם כן איסור יחוד כמו בעלמא דאסור להתיחד עם ב' נשים דכאן מרתת שמא יב עוד אש דהיינו שלישית מבפנים לזה כתב ובשני נשים יש איסור ר"ל אם אין שם רק שתי נשים לא יותר אף בנשים בפני' יש איסור שמא לא ימצא רק איש א' ואז אסור דאינו מרתת שמא יבא עוד שניה דהא גם אם יבא שניה יש חשד גם עם שניה ולזה כתב ואנן קי"ל בתרווייהו לחומרא דגם בכה"ג כולי ר"ל גם בזה דאיכא למימר שמ ירגישו כו' או דמרתת כו' וליכא יחוד אסרינן ובזה תבין כל הסעיף קטן הנ"ל ע"כ ד"ה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}