שולחן ערוך אבן העזר יז לד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · לד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
וכן האשה שהעיד לה אחר שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה ואבד זכרו ונשתכח שמו, הרי זו לא תנשא על עדות זו כמו שנתבאר (ואפילו התירוה בית דין ולא נישאת לא תינשא) (ריב"ש סי' שע"ט), ואם נישאת לא תצא:
- הגה: ודוקא שנישאת על פי חכם, או בטעות שסברה שהיא מותרת, אבל אם נישאת בעבריינות תצא (תשובת מהר"ם הביא מרדכי סוף יבמות). וכל זה דוקא במי שהעידו עליו שטבע ממש במים שאין להם סוף, אבל מי שהעידו עליו שהיה בספינה שנשברה בים או כדומה לזה, או אפילו שטבע, רק לא העידו ששהה במים כדי שתצא נפשו, תצא. ואפילו העיד סתמא שטבע, חוששין שמא קרא לדברים כאלו טביעה, שכן דרך העולם לקרוא לדברים אלו טביעה, ותצא, אלא אם כן העיד בפירוש שנטבע ממש ושהה כדי שתצא נפשו (ב"י בשם תשובת הרמב"ן סימן קכ"ח).
ואפילו היה הכותי שהסיח לפי תומו ואמר: טבע פלוני, ונישאת על פיו, הרי זו לא תצא. וחכם שהורה להשיאה לכתחילה (במים שאין להם סוף) מנדין אותו:
מפרשים
חלקת מחוקק
(סג) אבל אם נשאת בעבריינות תצא: לכאורה משמע דה"ה בכל מקום שאנו פוסקים אם נשאת לא תצא כגון בכל מה שנשאר בגמרא בתיקו לא אמרינן לא תצא אלא שנשאת בטעות לא במרד אבל המעיין בגוף התשובה יראה כי יש לחלק:
(סד) מנדין אותו: דוקא במזיד אבל אם טעה כגון רב שילא (יבמות דף קכ"א ע"א) לא בר נידון הוא דהא קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און:
בית שמואל
(קא) ה"ז לא תנשא: ואין חילוק בין אם הוא ת"ח ובין שהוא אינו ת"ח ואפילו אם נאבד כמה שנים אסורה ועיין ב"י:
(קב) לא תצא: ל"ד בנטבע במים שאל"ס אלא ה"ה בכל מקו' שע"פ הרוב הוא מת לא תצא אם נשאת ע"פ חכם או בטעו' אבל אלו דתנא במתני' אין מעידים אם נשאת תצא וכן אותן ג' דברים של ר"א בן פרטא תצא וכן אם נפל לגוב אריות תצא ריב"ש סי' שע"ט והב"י כתב בשם רי"ו שכתב כל הני דתנא אין מעידים המור' בהם היתר מנדין אותו אפילו היכא דהיא לא תצא משמע לא כהריב"ש דהא לריב"ש כל הני תצא:
(קג) ע"פ חכם: כתב בתשובת צ"צ סי' מ' דוקא אם הוא חכם מפורסם בהוראה:
(קד) בעבריינו' תצא: כתב בח"מ לכאורה משמע ה"ה בכל מקום שאנו פוסקים לא תצא אלא כשנשאת בטעות ולא במרד אבל המעיין בגוף התשובה יראה כי יש לחלק עכ"ל:
(קה) אא"כ העיד בפירוש: כ' בט"ז בזה לא מהני עד מפי עד אם לא אמר בפי' איך נטבע אף על גב לכמה דברים מקילין בעד מפי עד היינו דוקא בדברי' שלפי משמעות הלשון של העד הוא מורה על יותר קרוב למיתה מן החיים אבל אם אומר נטבע סתם יש יותר סברא דנטבע במים שאל"ס כי רוב הנטבעים במים שאל"ס אבל אם אומר בפי' במים שיל"ס רק שאומר סתם ואינו אומר שנטבע ממש ואפשר שלא שהה עד שתצא נפשו בזה הולכים לקולא בעד מפי עד, ואם העיד שראה שנטבע פלוני ושהה שם כדי שתצא נפשו רק שיש ספק אם היה מים שיל"ס או מים שאל"ס נראה דאזלינן לקולא דהא אפי' במים דאל"ס אם נשאת לא תצא ע"כ לא הוי אלא ספק דרבנן עכ"ל:
(קו) במים שאל"ס מנדין אותו: לכאורה קשה מה הוסיף בהג"ה זו דהא רי"ו כתב בשם הרמ"ה בכל מקום מנדין אותו אפי' היכא דלא תצא והריב"ש ס"ל בכל מקום תצא וס"ל דמנדין אותו ולמה כתב במי' שאל"ס משמע בשאר מקומות אין מנדין אותו ולא מצינו מי שס"ל כן /אין/ מנדין אותו ואם טעה בהורא' ואמר שטעה וחזר אין מנדין אותו כמ"ש בש"ס בעובדא דרב שילא וכ"כ בח"מ:
ט"ז - טורי זהב
אא"כ העיד בפי' ע"א דבזה לא מהני עד מפי עד אם לא אמר בפי' האיך נטבע ואפילו למה שזכרנו כמה פעמים דמהני לענין וקברתיו וכיוצ' בו היינו בדברים שלפי משמעות הלשון של העד הוא מורה על יותר קרוב למיתה מן החיים כההי' וקברתיו וכעין שזכר הרמב"ם לענין שנזכר בסעיף ה' האיך ראיתם ובמה ידעתם כו' ובזה כתב הרמב"ם באם אין העד השני לפנינו סגי וכן לענין מל"ת הוה מסתמ' מל"ת כל שלא זכר מזה כלום ע"כ מהני בעד מפי עד כמ"ש בסעיף ה' אבל באומר נטבע סתם יש יותר סברה דנטבע במים שאין להם סוף כי רוב הנטבעים הם במים שאין להם סוף אבל אם אומר בפי' במים שיש להם סוף רק שאומר סתם ואינו אומר בפירוש שנטבע ממש ואפשר שלא שהה עד שתצא נפשו או שמא נשברה הספינה בזה הולכים לקול' בעד מפי עד שאדרב' רוב הנטבעים הם שלא בדרך זה אבל בעד א' עצמו או גוי מסל"ת בפנינו ודאי אין מועיל עד שיאמר בפי' כיצד יודע שנטבע כנלע"ד אם העיד העד שראה שנטבע פלוני ושהה שם כדי שתצ' נפשו רק שיש ספק אם המים יש להם סוף או לא נלע"ד דאזלי' לקול' כיון דאפילו באין ל"ס אם ניסת לא תצא ע"כ לא הוה ספיק' דאוריית' רק ספיק' דרבנן:
באר היטב
(קד) שמו: ואין חילוק בין ת"ח או לא עיין ב"י.
(קה) תצא: ואם מת הבעל השני או גירשה מותרת לינשא לאחר הרדב"ז ח"א סי' ק"ט. ל"ד בנטבע במים שאל"ס אלא ה"ה בכל מקום שע"פ הרוב הוא מת לא תצא אם נשאת ע"פ חכם או בטעות. אבל אלו דתני במתני' אין מעידים וכו' ואם נשאת תצא. וכן אותן ג' דברים של ר"א בן פרטא תצח וכן אם נפל לגוב אריות תצא ריב"ש סי' שע"ט עיין ב"ש.
(קו) חכם: דוקא חכם מפורסם בהוראה צ"צ סי' מ'.
(קז) תצא: עיין ח"מ ב"ש וכנה"ג דף מ"ז ע"ב.
(קח) ממש: כתב ט"ז בזה לא מהני עד מפי עד אם לא אמר בפירוש איך נטבע אע"ג לכמה דברים מקילין בעד מפי עד היינו דוקא בדברים שלפי משמעות הלשון של העד הוא מורה על יותר קרוב למיתה מן החיים אבל אם אומר נטבע סתם יש יותר סברא דנטבע במים שאל"ס כי רוב הנטבעים במים שאל"ס. אבל אם אומר בפירוש במים שיל"ס רק שאומר סתם ואינו אומר שנטבע ממש ואפשר שלא שהה עד שתצא נפשו בזה הולכים לקולא בעד מפי עד. ואם העיד שראה שנטבע פלוני ושהה שם כדי שתצא נפשו רק שיש ספק אם היה מים שיל"ס או מים שאל"ס אזלינן נמי לקולא בעד מפי עד עכ"ל ט"ז ב"ש. וע"ל ס"ק ק"א מש"ש.
(קט) אותו: ואם טעה בהוראה ואמר שטעה וחזר. אין מנדין אותו כמ"ש בש"ס בעובדא דרב שילא.