שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קכה
תנס אל ה"ר שמואל חכים יצ"ו
שאלה קכה:
שאלת מי שמת וצוה קוד' מיתתו בפני אחד או בפני קרוב ובשעת מיתתו אמר בפני עדים עשו כל מה שיעיד פלוני שצויתי בפניו אם יהיה נאמן אותו אדם בכל מה שיעיד אפילו הוא קרוב לפי שכבר האמינו המצוה או לאו:
תשובה: דבר פשוט הוא שהוא נאמן כיון דבשעת מיתה האמינו עליו אפי' בבריא שאמר נאמן עלי אבא נאמן אבא עליך אינו יכול לחזור בו אם קנו מידו כדאיתא בפ' זה בורר (כ"ד ע"ב) כ"ש:
בשכיב מרע דלא בעי קנין דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו כדאיתא בפ' מי שמת (קנ"א ע"א) ואין אדם עשוי לשקר בשעת מיתה כדאיתא בירושלמי בפ' הגוזל עצי' (ה"ז) דאמר התם הדא איתתא דרב הונא בר חנא מדימנא אמרה אהן קדישא דברתי כלו' אלו הנזמי' הם של בתי ואיהו אמר לית הוא אלא דידי אתא עובדא קמיה דרב אמר אין אדם עשוי לשקר בשעת מיתה ואע"פ שבחייה לא היתה נאמנת בשעת מיתה נאמנת ובכל מקו' שאדם מאמין על עצמו קרוב או עד א' או אפילו בעל דין בעצמו אינו יכול לחזור בו ודבריו קיימין כדאמרינן בפ' הגוזל קמא (צ"ח ע"ב) בענין שורף שטרותיו של חברו תהא במאמינו כלו' שאם אמר לו נאמן אתה עלי כמה היה כתוב בו כותבין עדי' שטר על פיו. ובפ' יש נוחלין (קל"ד ע"א) אמרינן האומר זה בני נאמן ואמרו בגמרא למאי הלכתא אמר רב יהודה אמר רב שמואל ליורשו ואקשינן פשיטא לא יהא אלא אחר אי בעי למיהב ליה במתנה מי לא יהיב ליה והכי איתא נמי בפ' עשרה יוחסין (ע"ח ע"ב) וכן בנדון הזה זה שאמר בשעת מיתתו יהא נאמן פלוני על צוואתו אלו אמר נכסי יהיו לו מי לא יהבינן ליה. כ"ש שאם אמר יהא נאמן לומר למי נתתי נכסי שהוא נאמן. ובפ' יש נוחלין (קל"ה ע"ב) אמרי' מי שמת ונמצאת לו דאתיקי פי' מתנת שכיב מרע קשורה לו על יריכו אינה כלום שאני אומר כתובי' היו ונמלך עליה' וכתבו שם המפרשי' שכיון שלא אמר בשעת מיתה עשו מה שכתוב בה אינה כלו' אבל אם אמר בשעת מיתה עשו מה שכתוב בה עושין מה שכתוב בה ובנדון הזה ג"כ כיון שאמר עשו מה שכת' פלו' במצותי עושין כל מה שמרא' אותו פלוני במצותו: