שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/צט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה צט:

והראן:

שאלת אשה שהכניסה קרקע לבעל' בנדוניתה בסך ידוע והוא הוסיף על נדוניתה ומת והניח קרקע ומטלטלין מהו דינא בגבייתה אם יכול' לכוף היורשים ליתן לה מעות או אם היורשים יכולים לגבו' בנדונית' הקרקע שהכניס' בשומא והשאר במטלטלין:

תשובה: אין על היורשים חיוב לפרוע חובות אביהם בין מלוה בין כתוב' אלא ממה שהניח אביהם ואפי' היה אביהם קיים אינו חייב לטרוח ולמכור אלא בית דין ישומו לו מהקרקע כדי לפרוע חובו והמלו' טורח ומוכר אם ירצה וכן אמרו בפ' הכותב (פ"ו ע"א) אלא אם כן היה הלוה תול' מעותיו בעכו"ם שכיון שעשה שלא כהוגן עושין לו שלא כהוגן אבל אם הדבר ידוע שאין לו מעות אין מחייבין אותו לטרוח ולמכור אלא מגבין אותו בין מלוה בין כתוב' מהקרקעו' שלו או מהמטלטלין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכו' מלוה ולוה ואין מטריחין למכור ולפרוע אלא לשכיר כדאי' בפרק הבית ועליה (קי"ח ע"א) וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו בפרק המוכר פירות בשם ר"ת ז"ל וכן הרא"ה ז"ל בחדושיו בפ' ראשון דקמא ובודאי שבעל חוב דינו על המטלטלין ואין הלוה יכול לדחותו על הקרקע וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהל' מלוה ולוה וכן כתב הרי"אף ז"ל בפרק בית כור. אבל זאת האש' דינה הוא על הקרקע שהכניסה בנדונית' באותה שומא שהכניס' אותו אם משתמשים בו כמו שהיו משתמשין בעת השומא ואפי' היו מטלטלין ואע"ג דנכסי צאן ברזל אם פיחתו או הותירו לבעל הוא מ"מ מנהגן של ישראל הוא שהאש' נוטלתן בשומא שהכניסתן וה"ה לקרקע. וכ"כ הרי"ף ז"ל בפרק אלמנה לכ"ג והרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' אישות וכן כתוב בספר אבן העזר (סי' פ"ח). ולענין המטלטליץ יכולין היתומים להגבותה מהם כפי מה שהם שוים בעת הגביה ע"פ שומת ב"ד ואח"כ מוכרין אותם בלא הכרזה ומגבין את האשה והכי איתא בפ' אלמנ' ניזונת (ק' ע"ב) וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' מלוה ולוה וכן כתוב בספר חשן המשפט בסי' ק' וז"ל וכל מה שיתן לו ישומו לו כפי מה שיכול למכרו מיד אפי' בביתו לפי השע' ולפי הזמן ולא שיצטרך לחזור ולמכור בעיירות ובשוקים או לעכבו עד שימצא קונים או יתיקר וכו' ע"כ. ולענין הקדש שנינו בפ' שום היתומים (כ"ד ע"א) אע"פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאטליס משבחת היא וכן מרגלית אם מעלים אותה לכרך משבחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' וכן גם כן כתב ששומת ב"ד שאם מצאו קונה באותה שומא או ביתר מאותה שומא יגבו למלוה הדמים ואם לא מצאו קונה יתנו המטלטלין למלוה באותה שומא שאם לא כן למה שמים אותם ב"ד ימכרום בלא שומא: