שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/כה
ענין כה:
ועל הששית והיא במ"ש שאם יגרש האלמנה ההיא שתהיה אסור' עליו אשתו האחרת כע"ז וכג"ע וש"ד ועתה אם יגרשנה אם תהי' אשתו זאת אסורה עליו אם לא בזה אני משיב דמן הדין אין איסור זה חל לפי שלא התפיסו על דבר הנדור ואנן בעינן שידור בדבר הנדור כלומר שיהא אותו דבר שאמר שיהא זה כמוהו דבר הנאסר מחמת נדר כגון עולה או מנחה וכיוצא בזה שע"י דבורו נאסרת העולה והמנח' אבל אם התפיס בדבר האסור כגון בשר חזיר וכיוצא בזה אין זה נדר וכדתנן בפ"ב דנדרים (י"ג ע"ב) חולין שאוכל לך כבשר חזיר כע"ז כעורות לבובין כנבלו' כטרפו' כשקצים כרמשים כחלת אהרן וכתרומתו מותר ופי' עורות לבובין העורות שהם נקובין כנגד הלב שהוציאו משם הלב לע"ז ואסורין בהנא' משום תקרובת ע"ז ואמרינן עלה בגמ' (י"ד ע"א) מנה"מ אמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' נדרים וזה האיש שאסר אשתו עליו כע"ז וכג"ע וש"ד לא נדר בדבר הנדור אלא בדבר האסור דע"ז וג"ע וש"ד לאו מחמת דבורו הן אסורין ומש"ה לא חל עליה נדר מן התור' אלא מיהו היכא דאסר עליה אתתיה בדבר האסור מפלגי בגמ' (שם) בין ת"ח לעם הארץ מדתנן בסופה דההיא מתני' (י"ג ע"ב) האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר שלא יקל את ראשו לכך ורמיא עליה בגמרא (י"ד ע"א) מברייתא דתניא הרי את עלי כבשר אימא כבשר אחותא כערלה ככלאים לא אמר כלום ושני רבא דל"ק הא בת"ח הא בעם הארץ כלומר דבת"ח דידע דבעיא דבר הנדור ולא אתי למטעי ולהקל בנדרי' מותר אבל בע"ה דלא ידע אי בעי' דבר הנדור אם לא אי שרית לי' הכא דנדר בדבר האסור אתי למטעי בדבר הנדור למימר דלא חל נדרא וקא עבר אאיסורא דאוריית' ומש"ה פותחין לו פתח ממקום אחר מדרבנן והיינו דתנן במתני' כדי שלא יקל ראשו לכך משמע דמדינא שרי אלא דמחמירין עליה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות נדרים ובנדון הזה באיש הזה שאסר אשתו כע"ז וג"ע וש"ד צריך שאלה ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו נדרו כדין ע"ה דרובא דעלמ' להא מילת' ע"ה נינהו שאין הכל בקיאין בדקדוקי נדרים לידע אם המתפיס בדבר האסור הוא מותר אם לא וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שהאומר פתו פת כותי ויינו יין נסך שנאסר פתו ויינו וצריך היתר ואע"פ שאינו דבר הנדור וכתב דכ"ע להא מילתא ע"ה נינהו השת' שאינן בני תורה וגם אני אומר בזה שדינו כע"ה שזה הדין שאין הנדר נתפס בדבר אסור מועטין הן בדור שבקיאין בו ודינן כע"ה בזה ונדרו של האיש הזה מוכיח שאינו בקי בדין זה שהוא חשב להחמיר באיסור זה כשאמר שתהיה כע"ז וג"ע וש"ד לפי ששקל אותו כשלש עבירות חמורו' שבתור' שאין לנו כיוצא בהן לענין יהרג ואל יעבור לפי ההלכ' עם כל החומר הזה אינו נדר כלל וא"כ מי שנודר וחושב להחמיר בנדרו ולפי ההלכה אינו נדר כלל אין זה ת"ח לענין זה וצריך היתר כשאר נדרים אלא שאפשר שאין זה צריך היתר מטעם אחר שנראה כונתו לומר שתהי' אסורה עליו כמו שאסורה עבירת ע"ז וג"ע וש"ד שזו אינה התפסה אפי' על דבר שאינו נדור שכיון שהשוה ע"ז לג"ע וש"ד לא היתה כונתו על ע"ז עצמה שהיא אסור' אלא על העבירה כמו הגלוי וש"ד וא"כ אין כאן התפסה כלל בשום דבר ולא אשכחן בשום דוכת' שהחמירו חז"ל בע"ה אלא כשמתפיס על איזה דבר כעין דאוריית' אבל בלא התפסה לא החמירו כלל שאפי' אמר כן בדבר הנדור לא אמר כלום כגון שאמר הרי את עלי כאכילת עולה או מנחה אין כאן נדר כלל ואין להחמיר בע"ה בדבר שאינו נדור אלא כיוצא בו בדבר הנדור הוי נדר ומ"מ יש לעיין עוד בזה דאפשר שאפי' בת"ח צריך היתר לפי שהזכיר שם איסור דכלהו התפסו' לא אשכחן אלא הרי את עלי בכך וכך אבל אם אמר הרי את אסור' נראה דחל עליו הנדר אפי' מדאוריית' וזה צריך עיון ונתפרשה השאלה הששית: