שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/מו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מו[עריכה]
שאלה מו:
עוד שאלת אשה שיש לה מכות ופצעים שהמים הקרים מזיקין לה ואינה יכולה לטבול במקוה אם תוכל לרחוץ גופה במים חמין ותטהר לבעלה:
תשובה: ח"ו אין טבילה בשאובין כלל ואמרינן בפ' מי שמתו (כ"ב ע"א) וכי יש טבילה בחמין בתמיה והיינו משום שאיבה וה"נ אמרי' בפ"ק דתעניות (י"ג ע"א) ומשניות מפורשו' הן במקואו' ואפילו שאובה שהמשיכוה כלה פסולה דקי"ל כראב"י דבעי רבייה והמשכה כדאי' בפ"ק דתמורה (י"ב ע"א) וכמו שהסכימו האחרונים ז"ל ואם המים הקרי' הם קשי' לה יעשו לה תקנה כמו שהיו עושין לכה"ג ביום הכיפורים להחם לו עששיות של ברזל וליתנם במקוה כדאיתא במס' יומא (ל"ד ע"ב). ואם א"א בתקנה זו תצא מתחת בעלה כדי שלא יבטל מפריה ורביה כדין אשה שרואה דם מחמת תשמיש שכתבו המפרשים ז"ל שצריך לגרשה אא"כ יש לו אשה אחרת.
ולענין כתובתה ששאלת אם יש לה אם אירע לה דבר זה אחר שנשאה יש לה כתוב' תוספת מפני שנסתחפה שדהו ואם קודם שנשאה אירע לה ככה ולא ידע בה אין לך מום גדול מזה ואין לה כתובה ולא תוספת. ואם הכיר בה יגרש ויתן כתובה לפי שרצה לחזוק בנכסיה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות אישות: