רש"י על הש"ס/תענית/פרק ג

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





מותרין בהספד ובתענית - בני ט"ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית:

בני חמיסר - דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה (דף יט.):

מי שרי - י"ד אפילו לבני ט"ו בהספד ותענית:

ואמר רבא לא נצרכה - לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו':

אלא לאסור את של זה בזה - כגון בני ט"ו (דקרו) בי"ד ובני י"ד בט"ו:

בני ארביסר - נינהו כפרים ועיירות:

וקא קרי בי"ג - כגון שחל י"ד בג' בשבת ומקדימין ליום הכניסה:

יום ניקנור הוא - לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית:

אלא בני י"ד וקרו בי"ב - שחל י"ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י"ב:

טוריינוס - בסמוך מפרשה:

בחדיסר - שחל להיות י"ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י"א ושמע מינה דאע"ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית:

שמעיה ואחיה - חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה:

איפרכי - דוכוס:

לוליינוס ופפוס אחיו - צדיקים גמורים היו:

בלודקי' - היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא (ב"ב דף י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד: אם מעמו כו':

נתחייבנו הריגה - על חטא חייבי מיתות בית דין:

דיופלין - שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים:

בגזירין - מקלות כמו גזירי עצים:

שלש - תעניות שני וחמישי ושני:

וכמה הויא התחלה - שאינו מפסיק לאחר מכאן:

רבי אחא ורבי יוסי - אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא:

זו דברי ר"מ - ואדברי ר"מ דמתני' קאי דקתני אין משלימין:

מתענה ומשלים - עד חשיכה: מתני'

פרק שלישי - סדר תעניות אלו


מתני' סדר תעניות אלו - האמור בפ' ראשון (דף י.) שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י"ג אם לא נענו:

ברביעה ראשונה - אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה:

אבל צמחים ששנו - שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן:

בין גשם לגשם - בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא:

ירדו לצמחים אבל לא לאילן - מפרש בגמ':

לבורות שיחין ומערות - בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה: שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו'. כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא:



ה"ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות - ולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב:

או מפולת - שחומותיה והבתים נופלין ברוח:

מתריעים בכ"מ - אם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

שדפון - בתבואות:

ירקון - חולי:

חיה רעה - משכלת בני אדם:

חרב - חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום:

מלא תנור - מפרש בגמרא:

לעריהם - בא"י:

באשקלון - בארץ פלשתים:

ועל שאכלו זאבים - שהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:

שנראו - ובאו בעיר:

מתריעין - בעננו:

המטורפת - מלשון טרף אבבא (ברכות דף כח.) ומלשון ביצה טרופה (עדיות פ"ב מ"ד) כו' כדמפרש בפרק שלמעלה (דף יד.):

שמעון התימני - מתמנה היה:

שלא תבא - לישנא מעליא נקט:

מרוב גשמים - לאו כגון שירדה על עיר אחת ועל עיר אחת לא ירדה ששם ודאי שתיהן לקללה כדאמר רב יהודה (לעיל ו:) תמטר מקום מטר שמקלקל תבואה אלא כבר ירדו וטורח הם לבני אדם אבל אינן מקלקלין תבואות וטעמא מפרש בגמרא למה אין מתריעין:

תנורי פסחים - שהם בחצרות ושל חרס הן ומטלטלין אותן שלא ימוקו בגשמים:

גשמי בורות - שיפוע גשמים למלאות בורות:

ונדבות - רצון ועין יפה:

אבן הטועין - אבן טועין היתה בירושלים וכל מי שאבדה לו אבידה כו' בבבא מציעא (דף כח:) לנדות. על כבוד הרב:

מתחטא - פורפיי"ש בלע"ז ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

גמ' רביעה ראשונה ושניה לשאול - שאף על פי שלא ירדו גשמים לא בראשונה ולא בשניה לא היו מתענין אלא שואלין וקשיין מתני' דקתני סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה וברייתא אהדדי:

הכי קאמר כו' - וכגון רביעה ראשונה שניה ושלישית דכולי יורה קרי ליה רביעה כך שמעתי:

דוקא נשתנו - דכי נשתנו ודאי הוא דמתריעין מיד דצריך להתפלל עליה שיחזיר ביופי כתקנן:

אבל יבשו - לא צריך דמכאן ואילך לא יועיל והוא תפלת שוא אפילו יבשו כשהן חטין עדיין דקין אפילו הכי לא מתריעין: הכי גרסינן פשיטא שנו תנן לא צריכא דאקון מהו דתימא כו':

דאקון - שעלו בקנה שנתקנו מעט לאחר שנתייבשו: מהו דתימא:

אקנתא מילתא היא - דהואיל ונתקנו מעט אם יתפלל מועיל להם קא משמע לן רב נחמן דאקנא לאו מילתא ל"א אבל יבשו לא דממילא חוזרין:

לא צריכא דאקון - שעלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא דכיון שעלו בקנה ועדיין לא בשלו כל צרכן ודאי אי לא מתריעין תו לא גדלי קמשמע לן דלאו מילתא היא דאף על גב דאקון אכתי גדלי טפי:

נהרא אנהרא בצורתא - בשאין תבואה בעיר אחת ויש בעיירות אחרות ואפשר להביא מזה לזה דרך נהר בספינה:



בצורתא - בצורת היא זו ולא רעב הואיל ויכולין לישא בספינות:

מדינתא אמדינתא - וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים:

כפנא - רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ"ר לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן בצורת הוא זה:

מדינתא אמדינתא - אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא:

סאה בסלע ושכיחא - כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת בצורתא:

מעות ביוקר - אין מעות מצויות להן:

נהירנא - אני זוכר:

מדלית איסר - מאין מעות:

דאתיא ניחא - ואמרינן בפירקא דלעיל (דף ג:) מיטרא ניחא לפירי ולתבואה ומיטרא רזיא לאילני דאתיא ניחא לפירי ואתיא רזא לאילנות:

בשפיכתא - בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן:

בפרוס הפסח - בימי הפסח על בורות שיחין ומערות אם לא ירדו להן גשמים:

אפילו בפרוס החג - להשקות זרעים ואת בהמתם:

אם אין להם לשתות מתריעין וכו' - אפילו בפרוס החג דימות החמה נינהו אפילו הכי מתריעין משום דכולן צריכות לשתות:

וכולן - כל אלו:

בהיפרכיא שלהן - באותו מלכות שכלו שם מי בורות שיחין ומערות:

ואסכרא - בוצמל"ע בלע"ז פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם ומת לשון כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג) והיא סרונכה מיתה משונה:

בזמן שיש בה מיתה - שהיא משולחת מהלכת ומתים בה:

על הגובאי - שמכלה את התבואה כל שהוא אפילו לא נראה אלא קצת בידוע שעתידין לבוא לרוב אבל חגב כל שהוא מצוי הוא ואינו מכלה כל כך כארבה:

בשאר שני שבוע - דשמיטה אבל בשמיטה לא דהפקר נינהו:

אפילו בשביעית - כל שעה צריכין לשתיה ואע"פ שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית:

רבן שמעון בן גמליאל אומר - מתריעין על האילנות ואף על הספיחין של שביעית שאינן חשובין כל כך:

צמוקין - שיורדין בקושי מלשון ושדיים צומקים (הושע ט):

למה הוא דומה - פרנסתו של כל השבת כולה:

נאפת כתקנה - שיש לו פנאי לאפותה:

פרנסתו בבת אחת - פרנסת כל השנה וטוחן אותה ביחד:

נמצאת רחיים במה שאוכלת מן הכור כו' - שכן דרך שמשתייר מן הקמח ברחיים וכן כשהגשמים יורדין מרובים ומרביעין את הארץ ומה שהיו טרשים בולעים מן הרוב בולעין מן המיעוט ומה שהרוח מנשבת ובולעת מן הרוב בולעת מן המיעוט:

נמצאת עיסה - עריבה שלשין בה את הבצק שמשתייר בשוליה מן העיסה אף גשמים כשיורדין מעט מעט נבלעין בטרשי' ואין מרביעין את הארץ: ה"ג מימיו מרובין אינן כלין וטיט מתגבל יפה מימיו מועטין הטיט אינו מתגבל יפה. מים אינן כלין ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה:

נקדימון בן גוריון - עשיר גדול היה:

ואני אתן לך י"ב מעיינות מים - כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים אותן מעיינות לא היו נובעין מים כל כך ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות:



ועכשיו ירדו גשמים - בתמיה: בוני שמו:

נקדרה - זרחה לשון מקדיר שהיתה חמה קודרת ברקיע וזורחת פירטוצ"ר בלע"ז:

הכי גרסינן - נקדימון בן גוריון הא דאמרן:

אתיא אחל אחל - כתיב במלחמת יהושע (יהושע ג) אחל גדלך ובמלחמת משה כתיב (דברים ב) אחל תת פחדך מה יהושע נקדמה לו חמה במלחמתו כדכתיב בהדיא אף משה כן שכן דרך הכתובין למד סתום מן המפורש ברמז בדיבור דומה לחבירו וגזירה שוה אחת מן י"ג מדות שניתנו לו למשה מסיני ובתחילת סיפרא מפורש:

שתיהן לקללה - אקרא קאי האי דכתיב על עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר שניהם לקללה אותה שימטיר עליה רוב גשמים שמקלקלין את התבואה ואת שלא ימטיר אין גשמים ואין תבואה גדילה אשר לא תמטיר עליה מוסב הדבר על העב שהעב בלשון נקיבה דכתיב (מלכים א ית) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים:

ולא אלמנה גמורה - דהא לא כתיב אלמנה אלא היתה כאלמנה כאשה העומדת באלמנות חיות על בעלה שהלך ועתיד לחזור:

דלא מוקמי מינן רישי נהרי - מוכסין:

גזיריפטי - סרדיוטין מרוב בזיון:

ונעתרות נשיקות שונא - נעתרות לשון הפך כדאמרינן במסכת סוכה (דף יד.) ויעתר לו מה עתר זה מהפך את התבואה פורקא בלע"ז אי נמי נעתרות לשון רבוי וייתור אינקרי"ש בלע"ז כמו העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה):

בירכן בארז - כארזים עלי מים (במדבר כד):

ארז זה אינו עומד - במקום מים כו'. ואע"ג דכתיב בקרא כארזים עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה דבלעם אמר כארזים והמלאך השיבו עלי מים וכן כולהו דבלעם אמר כנחלים דזימנין מתייבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבישין לעולם והיינו דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על ידי מלאך שהושיבו על ידי מלאך:

ואפילו כל הרוחות - שאינן קשות:

רוח דרומית - היא קשה כדאמרינן (ב"ב ד' כה:) אילמלא בן נץ שמעמידה אין כל בריה יכולה לעמוד מפניה שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן:

ומטייל - לשמוח:



נזדמן לו אדם - יש ספרים שכתוב בהן אליהו זכור לטוב והוא נתכוון להוכיחו שלא ירגיל בדבר:

ה"ג מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות ליפול הי ניהו בריאות והי ניהו שאינן ראויות ליפול הי ניהו רעועות והי ניהו ראויות ליפול לא צריכא דקיימן אגודא דנהרא - מפולת שיש שם רוח חזק שמפיל החומות מפולת שאמרו מתריעין עליהן בבריאות קאמרינן שיהו החומות בריאות ואף על פי כן נופלות מכח נשיבת הרוח אבל אם היו החומות הנופלות רעועות אין מתריעין עליהן וכשאינן ראויות ליפול מתריעין עליהן ולא בראויות ליפול:

לא צריכא - הא דקתני שאינן רעועות וראויות ליפול אלא כגון דקאי אגודא דנהרא על שפת הנהר שאע"פ שהיא בריאה ראויה היא ליפול שהמים מפילין אותה שמקלקלין את הקרקע ושוחקין את היסוד: כי ההיא אשיתא רעועה כו':

באתרה - במקומה אף על גב דאינה ראויה ליפול דהא קמה באתרה כולי האי אפילו הכי כיון דרעועה היא לא הוו חלפי תותה אלא היה מקיף סביבותיה:

מנכין - ממעטין:

ה"ג לא הקפדתי בתוך ביתי ולא הלכתי בלא תורה - דכל שעתא הוה גריס:

בהכינתו - שמכנים לו בני אדם כגון שם לווי:

חניכתו - כמו חניכת אבות בגיטין עד י' דורות (גיטין דף פח.):

ביומא דעיבא - יום המעונן דהוי רוח מנשבת ומסתפי דלא תפיל חומות:

בגוהרקא - תיבה תלויה בעגלה ושרות יושבות בהן:

וסייר - בודק תרגום פוקד (שמות לד) מסער כמו האי טבחא דלא סר סכינא קמיה חכם: כי הוה ליה מילתא דאסותא רמי ליה אכוזא דמיא כו' לא גרסינן:

זבין ליה ושדי ליה בנהרא - להכי זבין להו דאי הוה משתייר מידי לגננין אזלא לאיבוד דמכמשא בשבת ונמצא מכשילן לעתיד לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבת:

דסמכא דעתייהו - שנסמכין עניים לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין לקנות ושמא ישתייר שם כלום ואין להם מה לאכול בשבת:

אין מאכילין אותן לבהמה - משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל וזרק לנהר והולכין למקום אחר ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין אותן כך שמעתי:

מילתא דשיבתא - מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו נוטל ידיו דשיבתא כהך דגרסינן במסכת יומא (דף עז:) אמר אביי משום שיבתא והוה תלי ליה לההוא כוזא דמיא כי היכי דלימשו ידייהו מינה:

בר מהא - חוץ מזו דכל מאן דבעי הוה עייל ואכל:



משום דנפישי בני מחוזא - דאיכא עניי טפי וקא מיכלי קרנא:

דחיקא להו - עניות:

כי לא יהיה בך אביון - בך בעצמך:

חיי העולם הבא - תורה:

חיי שעה - עולם הזה זה סחורה:

קיימא ליה שעתא - עתיד להתגדל ואין זמנו למות:

שמע מינה - מדאנא שמעתיה איהדר איזיל לתורתי:

עד דאתא אילפא - ממקום שהלך שם לסחורה:

מלך רבי יוחנן - מינוהו ראש ישיבה עליהן מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו כדאמרינן לגבי כהן גדול בסיפרא וביומא (דף יח.) והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו:

אמרו לו - אנשי המקום לאילפא:

אי אתיב מר וגריס - אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך כמו שעשינו לר' יוחנן דאילפא הוי גמיר טפי מר' יוחנן:

תלא נפשיה באסקריא - כלונס עץ ארוך תקוע בלב הספינה שמניחין עליה מכסה וילו"ן בלע"ז:

דשאיל לי כו' - כלומר אף על גב דעבדי עיסקא גריסנא אנא טפי מיניה:

דבי ר' חייא ודבי ר' אושעיא - דהוו מסדרי מתניתא על פי רבינו הקדוש שהיה רבם:

ולא פשיטנא ליה ממתני' - דאשכחנא משנה כוותיה דההיא ברייתא:

תנא ליה - שנה לפניו כלומר בעא מיניה:

האומר תנו שקל לבניי - מי שמת והניח ממונו ביד איש נאמן ואמר תנו שקל חצי סלע לבניי להוצאה בשבוע:

וראויין לתת להן סלע - שיש לו בנים הרבה ואין מסתפקין לשבת בפחות מסלע:

נותנין להם סלע - דאי הוה בדעתיה דלא למיתן להו אלא שקל היה מצוה אל תתנו להן אלא שקל והאי דקאמר תנו להן שקל ולא אמר תנו סלע משום דבעי לזרוזינהו כדאמרן בכתובות (דף ע.) כדי לזרזן במשא ובמתן כדי שיטרחו וילמדו דרך ארץ וירויחו:

אם מתו ירשו אחרים תחתיהן - אע"ג דאמר תנו שקל ולא אמר אל תתנו אלא שקל גלי בדעתיה דלא בעי למיתב להו אלא שקל בשבת כי היכי דאי מתו ירשו אחרים תחתיהן:

אמר ליה - אילפא:

הא מני - דקתני אע"ג דלא ספקי בבציר מסלע לא יהבינן להו אלא שקל ר"מ היא דאמר במסכת כתובות במתני' (דף סט:) מצוה לקיים דברי המת דאי לאו מצוה מן הדין נותנין להן כל הראוי להן שהרי כל הממון שלהן הוא ואין בו לאותן אחרים כלום אלא לאחר מיתתן אם יש מותר יש להן ואם לאו לא יטלו ומתוך שרוצין אנו לקיים דבריו שירשו אחרים תחתיהם אנו מקמצין את הממון כדי שיהא שם מותר:

והיה מטתו מונחת כו' - רגלי המטה מונחין בספלים מלאים מים שלא יעלו אליו נמלים דרך רגלי המטה מפני שהיה גידם ואם היו עולים אינו יכול ליטלם בידיו ולזורקן:

דסלקי ליה - כל המאורע לו אפילו רעה:

בת בההיא דיורא - לן לילה אחת באותו המלון:

לסיפטיה - ארגז שלו:

לכולהו - שונאיהן של ישראל:

כחד מינייהו - כאחד משרי קיסר:

מעפרא דאברהם הוא - כשנלחם עם המלכים:

גילי - קשין:

ביתו - לנו במלון:

כפר עמיקו שלשה מתים בשלשה ימים - מת אחד בכל יום:



ביום אחד אין זה דבר - דאקראי בעלמא הוא: ה"ג עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי יצאו הימנה תשעה מתים וכו' אלף וחמש מאות איש דהיינו פי שלשה בעיר קטנה: כפר עכו דרוקרת נ"א דיוקרא עיר ששמה יו"ד והיא קטנה על שם שיו"ד קטנה באותיות: ה"ג יצאו הימנה ג' מתים בג' ימים:

ריחק נגיחותיו - בשור מועד קאי בבבא קמא בפרק כיצד הרגל מועדת אי זהו תם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כל שהעידו בו ג' פעמים ביום אחד ר' יהודה סבר כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום מתמול תרי שלשום תלת הרי ג' ימים ור"מ סבר ריחק נגיחותיו כשנגח בג' ימים זה אחר זה חייב קירב נגיחותיו שנגח ג' פעמים ביום אחד לא כל שכן:

ליקום מר להכא - דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי:

תנינא - תני אנא שונה אני ברייתא זו רבי יוסי אומר כו':

לא מקומו של אדם מכבדו - ואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני:

גם הצאן והבקר אל ירעו - דמשום שכינה היה הר סיני מכובד ומקודש:

אל מול ההר ההוא - מדכתיב ההוא משמע כל זמן שהוא בגדולתו שהשכינה עליו נסתלקה השכינה במשוך היובל וגו' ואע"ג דהאי קרא בלוחות הראשונות כתיב לא נסתלקה שכינה עד לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים ביום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן ונסעה וזזה שכינה מן ההר וישבה לה על הכפורת ושם באהל מועד נשנית התורה כללותיה ופרטותיה ועל אותה שעה היה מתיר להם בלוחות הראשונות לעלות כדאמרינן במסכת ביצה (דף ה.) כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ובראש קונטרס רומי אתה מוצא תשובת רבים בכך:

במשוך היובל - בסיום השופר כשתסתלק השכינה דרך הוא להאריך ולמשוך התקיעה בשעת סיום:

הוגללו הפרוכת - שהיו נגללין בשעת נסיעתן היו נוסעין כולן ובאין זבים ומצורעים ונכנסין במחנה:

פרס - חצי מנה ולשון פרוסה כמו פרס פריסת מלכותך (דניאל ה) שאביו של רב נחמן בר רב חסדא גדול מיצחק אביו של רב נחמן מדמיתקרי בר רב חסדא ואידך רב נחמן בר יצחק מכלל שלא נסמך:

דברתא - דבר:

בשיבבותיה - בשכונתו:

איתחזי להו בחילמא - להנך אינשי דסברי משום זכותיה דרב הוא:

הא זוטר ליה לרב - נס זה קטן הוא לפי גדולת רב:

מרא - פושיי"ר בלע"ז:

זבילי - פלי"א בלע"ז:

לקבורה - ומשום זכותיה דקבורה מדדו בו מדה כנגד מדה:

ומשיילא לשיבבותיה - ומשאילתו לשכנותיה לאחר שהסיקתו משלה לפיכך נמדדת השכר בה במדה:

קמצא - ארבה שמכלה את התבואה:

לא קא מפסדא - לא בעינן למיגזר תעניתא:

זוודא אייתו בהדייהו - בתמיה וכי צידה הביאו עמם שלא יפסידו את התבואה:

מעייהו - בני מעיין שלהן שאין להן כרס הפנימי כשאר בהמה וסימן רע הוא:

בי חוזאי - מקום במלכות בבל:

גזר תעניתא - בעירו:

הא מרחק - ואין לחוש שמא יבא עד כאן:

אמר להו וכי מעברא פסיק להו - וכי מעברות ושאר מחיצות מפסיקין לפני הדבר שלא יבא: שפחה לא כל שכן ויש לחוש שמא ישתלח עד כאן:

הא שפחה ושפחה - שתי עיירות של חוצה לארץ כגון בי חוזאי ונהרדעא דאתריה דשמואל:

שיירתא - דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא:

דלווי - מתלוה ובא עמהן:

שלמא מרקיעא - בת קול אומרת לו שלום עליך:

אבא אומנא - מקיז דם:

כי הוה עביד מילתא - כשהיה מקיז דם לבני אדם:

ודנשים לחודייהו - לצניעותא:

דאית ביה קרנא - וינטוש"א שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה:

ולא מכסיף - דלאחר שהכה לא הוה ידע מאן רמי (בכסילתיה) פשיטי להתם ומאן דלא רמי:

בריא נפשך - תבריא עצמך. למיבדקיה. לבדקו במעשיו:

ומך להו בסתרקי - קיפל תחתיהן תכשיטי צמר טפיד"ו בלע"ז לישן בהן:



לצפרא כרכינהו - רבנן לביסתרקי דאבא אומנא ואייתינהו לשוקא לזבנינהו:

אמרו ליה - לאבא אומנא לשיימינהו מר והב לן דמייהו והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנין או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהם:

במאי חשדתינן - כשלקחנום:

וכסיפא - לכו מילתא למימר לי לאלתר ליתן אותם ואהכי אתו למיגני גבאי למיעבד כולי האי:

לשקלינהו מר - שלא היינו רוצין אלא לנסותך:

חלשא דעתיה דרבא אדאביי - דלרבא לא אתי שלמא אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי ולאביי כל מעלי שבתא:

אכולא כרכא - על כל בני עירך:

רב ברוקא חוזאה - שהיה מבי חוזאי:

דבי לפט - מקום:

א"ל - רב ברוקא לאליהו מי איכא' בהאי שוקא כו':

מסאני אוכמי - מנעלים שחורים שלא כמנהג היהודים:

ולא רמי חוטא - לא הטיל ציצית בטליתו:

אמר ליה - אליהו לרב ברוקא האי בר עלמא דאתי הוא:

קרא ליה - רב ברוקא לההוא גברא:

זנדוקנא - שומר בית האסורין:

רמינא פורייאי כו' - מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים:

דיהבי נכרים עינייהו עלה - בעלי בית האסורים:

איתרמי נערה כו' - דהויא בבית הסוהר:

דורדיא דחמרא - שמרים של יין האדומים כדם:

בשיפולה - בשולי בגדיה:

דיסתנא - דרך נשים לה ומאוסה היא והוא לשון פרסי:

אמר ליה - אליהו לרב ברוקא הני נמי בני עלמא דאתי נינהו:

בדוחי - שמחים ומשמחים בני אדם:

טרחינן - במילי דבדיחותא בינייהו:

עד דעבדי שלמא - שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו' הבאת שלום בין אדם לחבירו:

שדפון וירקון - כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתניתין להתענות אי נמי מעשה היה כך:

כנף אחד - עוף אחד של אותו מין כעין צפור כל כנף (בראשית ז):

משולחת - מן השמים:

בשדה אינה משולחת - דהיינו אורחה:

טרפה שני בני אדם - ולא אכלה אלא אחד מהם ודאי משולחת דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד מאי טעמא קטלה ליה לאידך:

שניהן אינה משולחת - שמפני הרעב אכלתם:

עלתה לגג - רגילין היו להשתמש כל תשמישיהן בגגות שלא היו משופעים אלא חלקים ושוין והוא הדין לבית שתחתיו:

עריסה - ברצו"ל בלע"ז:

הכי קאמר - האי דקתני נראתה בעיר כו' הכי קאמר נראתה בעיר כגון שנראתה ביום דסתם נראתה ביום משמע אבל בלילה אינה משולחת והאי דקתני נראתה ביום אשדה קאי דאם נראתה בשדה ביום אינה משולחת:

הא עמדה - בשדה דלא רצתה ולא נחבאת:

בשדה הסמוכה לאגם - עמדה אינה משולחת דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתה ולא ברחה סברה אי אתי בתראי עריקנא לאגם מיד:

בשדה שאינה סמוכה לאגם - עמדה משולחת דכיון דלאו מקום רביתה הוא וקיימא ודאי משולחת גזירה היא:

אגם - מרשי"ק בלע"ז הסמוך לעיר והוא מלא קוצים:

כי תניא ההיא - דאכלה אין רצתה לא באגם דכיון דהיינו דוכתה סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו:

ככוכא דציידי - כוך קטן של ציידין שיחפרו למארב העופות ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא ולא הוה כיישוב הויא משולחת: אין צריך לומר חרב שאינו של שלום שמתריעין עליה אלא אפילו חרב של שלום. העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחרת:



וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי וגו' לא עליך אני הולך היום - יאשיה יצא לקראתו למלחמה ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כו':

מאן אלהים - דקאמר ליה פרעה נכה חדל לך מאלהים אשר עמי:

מלמד - מדכתיב ויורו המורים דמשמע יריות רבות יורו המורים: אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה:

הא כתיב ונתתי שלום בארץ - ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי' חרב של שלום:

שאין דורו דומה יפה - בעיני המקום:

איבעיא להו כמלא תנור תבואה - דהיינו שיעור גדול יותר ממלא תנור פת דשיעור קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל התנור פת אלא בדפנות מדביקין אותו:

ת"ש - דקתני חדא כי האי לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי התנור:

או דלמא כי דרא דריפתא - שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה בפי התנור אי נמי שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור:

ובלען - כשהן שלימין:

וטהרו את הבשר - שאינו מטמא טומאת מת דנתעכל ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי עיכול ופירשא בעלמא הוא:

וטימאו את העצמות - דלא מתעכלו:

מפני רוח רעה - שנכנס בו רוח שידה ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות:

לסגף - לענות נפש מתרגמינן לסגפא נפש (במדבר ל):

יצטרך לבריות - כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו:

דכתיב לנפש חיה - החייה:

חנן בן פטום אומר אין מתריעין על הדבר - אפי' בחול דגזירה היא:

רמי בר רב יוד - חכם ששמו יוד:

ובגולה - בבל שהיא במצולה:

מתריעין על רוב גשמים - שלא ירדו:

שלא יהו בתיהם קבריהן - שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים:

אנשי משמר ואנשי מעמד - מפרש בשלשה פרקים לקמן (דף כו.):

תנו עיניכם - התבוננו בתפלתכם בתעניות עליהם שלא ירדו רוב גשמים:

קרן אפל - שן סלע גבוה וכך שמו:

וישכשך רגליו במים - כלומר לעולם אין מתפללין:

והתניא ידו - עד שישכשך ידו:

רגלו כידו - וכיון דיכול לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך בידו נמי:

טייעא - סוחר ישמעאל:

ומיתחזי - האי טייעא וגמליה ורומחא לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל:

איניבא - תולעת ל"א כי אנבא לינדינ"א בלע"ז:

לא שכורה - לא שתויה יותר מדאי שמטשטשין את הארץ:



דכתיב בעתם - זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות דאין טורח לבני אדם דאינם הולכין לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת בפסחים (דף קיב:):

שכן מצינו - כלומר ושמא תאמר אין סיפק בגשמים של ב' לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח כו':

וצררו - קשרו ואצרו:

הורדוס - סתר בנין דעזרא ובנה בנין יפה ממנו בב"ב (דף ד.):

עוגה - שורה עגולה כמו עוגה שהיא עגולה:

כדרך שעשה חבקוק - כדמפרש בתרגום של תפלת חבקוק על משמרתי אעמדה כמין בית האסורים עשה וישב:

ראינוך ולא נמות - נראה אותך ולא נמות בניחותא השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת גשמים:

פר הודאה - להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים חוני בזמן הבית היה:

כמהין ופטריות - בוליי"ץ בלע"ז שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו:

אלמלא חוני אתה - ואדם גדול:

לנדות - שמנדין על כבוד הרב שהטיח דברים ואמר לא כך שאלתי:

שאלמלא היו שנים כשני אליהו - גזירת עצירת גשמים ומפתח של גשמים בידו של אליהו גרסינן:

לא נמצא שם שמים מתחלל - בתמיה שאליהו נשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א י') ואתה נשבע שאין אתה זז עד שירדו גשמים:

נמצא שם שמים מתחלל על על ידך - דזה או זה בא לידי שבועת שוא:

מתחטא - לשון חטא כלומר הוי הולך וחוטא:

לשכת הגזית - סנהדרין:

דור שהיה אפל - מרוב צער שלא ירדו גשמים:

הושעת בתפלתך - מן המיתה שהבאת עליהם שובע:

של אותו צדיק - חוני המעגל היה מצטער על המקרא הזה:

שיר המעלות - לשון עילוי:

היינו כחולמים - כחלום נדמה גלות בבל שהיה שבעים שנה:

שבעין שני בחלמא - בתמיה מי איתא דניים שבעין שנין בחלמיה ויש אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת:

עד שבעין שנין - לא טעין פירא בטעינא קמייתא:

יתיב - חוני המעגל וקא כריך רפתא: הכי גרסי' אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתיי אנא נמי אישתיל לבראי:

אהדרא ליה משוניתא - עלתה סביבותיו שן סלע:

ואיכסי מעינא דאינשי - ולא אשכחוהו התם:

רמכי רמכי - וולדי וולדות באלו השנים דניים מעוברת זכר היתה וחזר ובא עליה והולידו:

אמר להו - שאל להון בנו של חוני המעגל קיים הוא:

נהירנא לן הנך שמעתתא - מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנוה בחייו של חוני המעגל שהיה מפרקה לנו ומגיה לנו יפה יפה:

או חברותא או מיתותא - ולא גרסינן הכא כחברי דאיוב אלא בבבא בתרא (דף טז:) גבי מעשה דאיוב אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות אי נמי משום הנך בריוני לא כתוב בספרינו:

רפיק בדברא - עודר בשדה:



לא אסבר להו אפיה - לא החזיר להם פניו:

בפניא - לפנות ערב כשהלך לביתו:

דלינהו למניה - הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא יקרעו:

כי מיקשטא - בתכשיטין:

לאיגרא - עלייה:

זויתא - זוית:

מזויתא דדביתהו - מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה שהיא נענית תחלה:

לא אפגר - לא אתבטל ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן (שבת דף קכט:):

מ"ט דרת - מדוע נשאת הטלית על כתף אחת ולא נתת בכתף תחת המשאוי:

להכי שאלה לי - להתעטף בה:

ולהכי לא שאלה לי - להטיל עליה קוצין לקרעה:

במיא לא חזינן - מה דאית בה ושמא ישכנו דג או נחש:

דלא בדקיתו לי - אם כשרים אם פריצים דאמר מר (במס' דרך ארץ רבה פ"ה) כל אדם יהי בעיניך כלסטים:

טובת הנאה חנם - דאינהו לא הוו קא אכלי דליכא ריפתא וקא מחזקינן בהו טובה חנם:

ינוקא קאי בבי כנישתא - קמי רביה ולא אתי כולי יומא:

דאיתתא שכיחא בביתא - כל יומא וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה ויהבה:

ועוד דמקרבא הנייתה - שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא בלא טורח ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה:

אי נמי - אהכי קדים ענני דידה:

משום ביריוני - בורים עמי הארץ:

ינוקי דבי רב - להמריך לבו ויתכוין בתפלתו:

בשיפולי - בשולי בגדיו:

אבא אבא - כך רגילים לקרותו כיתום שאמר אבי אבי:

שאין מכירין - בין . חוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן:

ה"נ שהיה מחבא - ולא גרסי' שהיה מחבא בבית הכסא כי הוה בעי רחמי אמיא היה מחבא עצמו מרוב ענוה ומאן דגרס בית הכסא כלומר מתחבא בבגדיו כשהוא נכנס להסך את רגליו מרוב צניעות:

רב הונא ורב חסדא - חסידי דבבל מפרסמין את הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא מודיעין שבא המטר בשבילם:

תא ליכניף אהדדי - אלמא משום חד מינייהו לא אתי מיטרא:

תקיפי דארץ ישראל רבי יונה - וקא חזינן דמחמתיה אתי מיטרא:

גואלקא - טשק"א בלע"ז:

ואייתי בזוזא עיבורא - דגן משום כפנא שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע:

אייתי לן מר מעיבורא - דבעית למיזבן:

רווחא עלמא - דליהוי שובע ואהכי לא זבני ביוקרא דהשתא:

הוו קא חלפי - דבי נשיאה:

התם - עלויה מערתא דרבי יונה:

אינקוט - נדבקו בקרקע שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז ממקומן:

עתירי דבי חמי - עשירים של בית חמי:

ליענו - יהיו עניים: קא דחקי לי ליתן להן פרנסה:

לא מקבלי עלי אינשי ביתי - אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה:

מגנדרא - מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה. מגנדרא מלשון מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו (חולין דף ז.):

עמי היתה ושלחתיה - דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך:

דמן דיוקרת - מקום:



יומא חד שמעיה - רב אשי לרבי יוסי בר אבין ל"א יומא חד שמעיה רבי יוסי בר אבין לרב אשי דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן הים בשבת כיון דיבש בו כסלע אע"פ שהוא מפרכס לאחר כן ובעוד שהוא מפרכס השליכו במים חייב משום נטילת נשמה שהיא אב מלאכה דתנן (שבת דף עג.) השוחטו כו' אמר ליה רבי יוסי ובין סנפיריו דודאי לא חי וכשאין מחוסר צידה עסקינן כגון שצדו בתוך הסל והניחו במים לחיות כדרך שעושין הדייגין:

א"ל - רב אשי ולא סבר לה מר דהאי ובין סנפיריו רבי יוסי בר אבין אמרה כלומר מ"ט לא אמרת ליה משמיה שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם:

סנפיריו - שפורח בהן:

לא תנקטו לי בדעתייכו - אל תחשדוני שלא הבאתי לכם מזונות עד עכשיו:

דסגאי - שטרחתי ואיחרתי:

דהוה כריא בהוצא - סותר גדר העצים כדי להסתכל דרך הנקב:

אמר ליה רבי יוסי מאי האי - מה אתה מעיין כאן:

אינשו - שכחו:

טשו מפניו - היו מתחבאים:

העבודה - שבועה:

ביתום ויתומה - לזווג זה לזו:

אכלבא - אוצר של חטים:

אוהבך - הקב"ה:

אלא כאחד מעניי ישראל - משום דמעשה נסים הוא ואסור לאדם להנות ממעשה נסים כדאמר לעיל (דף כ:) ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו:

רבי יהודה נשיאה - היה בנו של רבן גמליאל בר רבי:

לשמואל הרמתי - שיורדין גשמים בשבילו דכתיב הלא קציר חטים היום ועכשיו באין כל ישראל והטילו על ר' יהודה בן גמליאל דצווח וליכא דמשגח ביה:

שנתקע - תקוע:

והא לא קבלינן מאתמול - בהדייהו:

גרירין - (גרירינן) גרורין ומשוכין אנו אחריהן וכמי שקבלנו עלינו:

זעירא דמן חבריא - צעיר שבישיבה והאי דקרי ליה הכי משום דאושעיא אחרינא הוה התם:

מעיני העדה - זקנים מאירי עיני העם:

בזמן שעיניה יפות אין כל גופה וכו' - דודאי כל גופה יפה:

אין עיניה יפות כו' - הואיל והנהו דבי נשיאה דהוו עיני העדה רשעים דלת העם אין צריכין לבדוק מה מעשיהם לכך לא משגחו בהו מן שמים:

אתו עבדי דריש גלותא וקא מצערו ליה - לאושעיא:

אמרו ליה בני מתא - לעבדי דבי נשיאה:

מצער לן - מחרף ומגדף אותנו:

נחית קמיה - לפני התיבה:

נשא - כמו נשב:

בקוסטא דחיקא - בכפר דחוק שיש בו עניות ביותר:

פירא דכוורי - מחילות של דגים:

כל מאן דפשע - דלא בעי מיקרי משחדינא ליה כו':

ומסדרינא ליה ומפייסינא ליה - מתקנן כסדר:



ה"ג בנזיקין הוה - למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:

שכובשת ירק בקדירה - במסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ"א) גבי ידות מיירי דקיי"ל (עוקצין פ"א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:

כובשת - שול"ץ בלע"ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:

טהורין - העלין והקלחין:

ואמרי לה - כי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא (בראשית ח) עלין שלהן דהיינו ידות:

טהורין - הידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד:

הוויות דרב ושמואל - עומק גדול ולא הוה נהירא ליה:

תליסר מתיבתא - שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:

כי הוה שליף חד מסאנא - משום עינוי:

דחזא מידי - חס ושלום בעובדי בישי:

פרצי בריפתא - זורקים אותם זה לזה:

ניעשייה - יעשנו שיצא לחוץ:

אכוספא דתמרי - על כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים:

קאימנא אנהר פפא - ההוא יומא דעבד רב יהודה הכי:

חלא - חול:

דסמידא - סולת והן עצמן מוכרין אותו:

אמר להו מעשה נסים כו' - ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון:

דפרזינא - מקום:

אקרון - הקרוני הייתי קורא בחלומי:

נגדא - מלקות:

איפרא הורמיז - כך שמה איפרא חן יופי שדים היה לה:

מאי היא - מאי עביד להו:

אמרה ליה - דכל אימת דבעי מיטרא:

זימנא דמיטרא הוא - ואפילו לא בעו נמי אתי מיטרא:

שלחה ליה לרבא - דרחמא ליה לרבא:

אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם - שהיית מפליא להם נסים:

עד דשפיך מרזבי דציפורי - שקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין:

לדיגלת - לנהר חדקל:

אשני מטתך - אל תשכב במטתך הלילה:

בסכיני - שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע (דף קלג.) וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך: הכי גרסינן ר"פ גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא:

אי שריף מר חדא פינכא דדייסא - מלשון שורפה חיה (עבודה זרה דף כט:) פינכא מלא כף כמו מלחיך פינכי (פסחים דף מט.) דייסא טריי"ס בלע"ז ולחוכא קאמר ליה הכי משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי:

רבי חנינא בן דוסא - תנא הוא:

כל העולם כולו בצער - שמבקשין מים לשדותיהן:

בנחת - שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות:

מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול - כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסיק מיטרא:

שחונה - חמה כמו חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד) תירגם יונתן בן עוזיאל שחינת:

אם שחונה תהא גשומה - כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר:

בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו - ולא גרסי' מהר חורב:

קב חרובים מערב שבת לערב שבת - כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:

אקטרתא - דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן:



משום כיסופא - שהיו שכינותיה אופות עיסה לכבוד שבת והיא אינה עושה כלום:

אגנא - עריבה:

מסא - עתר שמוציאין בו הלחם מרדה פאלי"א בלע"ז ומרדה ומסא חדא מילתא היא:

תנא אף היא להביא מרדה נכנסה - פל"א בלע"ז על שם שרודין בה פת מן התנור שלא היתה שואלת מפני שרגילה בניסין:

חזיא - דביתהו בחלמא:

מישקל לא שקלי - בתר דיהבי: כל היכא דתני בי שמשי היינו ערב שבת לא שמעתי טעם:

במנא דחלא - בכלי שיש בו החומץ ושמתי החומץ בנר ויכבה הנר:

עד שנטלו ממנו אור להבדלה - הדליק ממנו נר אחר ליהנות בו ונר של מעשה נסים כיבה כי היכי דעבד רב יהודה (לעיל דף כד:) בחלא דהוה סמידא:

קא מפסדי לן - שדות:

דובים - וזאבים בשדות:

ולא מטו כשורי - אין הקורות מגיעות מכותל לכותל:

איכו נימטו כשוריך - יאריכו הקורות:

סניפין היו - הקורות של חליות היו במעשה נס נדבקו להן חתיכות קטנות לאורכן:

ר"א בן פדת - אמורא היה והוא הנקרא מרא דארעא דא"י במסכת נדה (דף כ:) בעל הוראות היה והוא שימש רבי יוחנן אחרי מות ריש לקיש והיה דחוק ועני:

עבד מילתא - הקיז דם:

ברא דתומא - בן השום צלע של שום:

חלש ליביה - נתעלפה:

צוציתא - ניצוץ:

מאפותיה - ממצחו:

כולי האי ואפשר - בתמיה כולי האי עבדת ואכתי הך ספיקא דלמא לא מיתרמינא בשעתא דמזוני:

דחיי נפישא או דחיינא - ימי חיי שחייתי כבר הם רבים ממה שאני עתיד לחיות:

אמר דחיית - מה שכבר חיית מרובים ממה שאתה עתיד לחיות והיינו דקא בכי כי אמר שכינה הכי והאי דחייך משום י"ג נהרוותא לרחוץ בהן ולטייל בהן מזה לזה:

אי הכי לא בעינא - דתיחרביה לעלמא:

ותו לא - וכי אין אתה נותן לי דברים אחרים:

א"ל ולחברך מאי קא יהבינא - אנא מגברא דלית ליה בעינא לא גריס בספר רבי ובספר שלי כתוב:

באסקטולא אפותאי - היינו צוציתא דנפק מיניה שמדביק אצבע צרדא עם הגודל ומכה בצפורן האצבע:

איגרו בך גירי - כלומר הכיתי בחיצי לחדווה בעלמא אמר כן:

הא אנא והא בר ליואי - הוא איש אחד ואני איש אחד הוא עדיף מינאי:

דתברי - שוברים:

שיבא מטר בשבילנו - מקבלים אתם עליכם ומסכימין לדעת אחד:

כמה עזין - דלא כסין מצבורא:

לוי אחוי קידה - נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה:

הא והא גרמא ליה - החטא גרם לו שנצלע בקידה:



ואין גזעו מחליף - אם נפסק:

אף צדיק - אין לו זכר צדיק אין גזעו מחליף אינו בתחיית המתים:

צדיק אינו עושה פירות - אין לו שכר לעתיד:

בתולת השקמה - נטיעה שלא נקצצה מעולם:

סדן - שכבר הזקין טרונ"ק בלע"ז שנקצץ וחוזר ומתעבה והוא מלשון סדנא בסדניה יתיב (פסחים דף כח.):

שני טפחים - שכבר גזעו מחליף:

מן הפקק - קשר התחתון:

מיני ארזים - שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס וגו'. ובציר להו תלת ובראש השנה (דף כג.) מפרש הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגים:

מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס - י"ג תעניות שהתענו והלכו עד שגמרו י"ג כדתנן (לעיל דף יב:) עברו אלו ולא נענו כו':

התחילו הצבור לצאת - מבית הכנסת:

קברים תקנתם - בתמיה אין לכם אלא לכו קברו עצמכם מפני הרעב:

געו - צעקו כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו) הלוך וגעו (שמואל א ו):

ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם - דתנן (שם) עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד כו' אבל נענו שוב אין צריכין להתענות והני מילי צבור אבל יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא או על צרה ועברה הרי מתענה ומשלים כדאמרן לעיל (דף י:) כך שמעתי:

כמלא ברך המחרישה - אם טשטשו הגשמים בעומק הקרקע כשיעור שורת מענית המחרישה:

ברך - הוא הכלי שחורשין בו ומבריכין אותו סמוך לקרקע כשחורשין בו כלומר מילא התלם שיראו המים בתלם מחרישתו שקורין קולטר"א:

בחרבה - קרקע יבישה טפח כיון דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים טפח ודאי רוב גשמים ירדו:

בעבודה - חרושה כגון שדה ניר הנכנסים בה גשמים הרבה ג' טפחים דאפי' בגשמים מועטין נכנסין בה בטפח או בטפחיים:

אין לך כל טפח - כשנכנסו הגשמים בעומק הקרקע טפח תהום עולה ומתגבר ג' טפחים ואע"ג דסומכא דארעא אלפא גרמידי בפרק החליל (סוכה דף נג:) אפ"ה רטיבותא מהנייא:

והתניא - תהום יוצא לקראתו ב' טפחים:

הא דקתני טפחיים ותו לא בעבודה - דאע"ג דנכנסו טפח בקרקע פורתא הוא דנחית ואהכי לא נפיק בהו לקבליה שלשה טפחים אלא פורתא טפחיים:

בשאינה עבודה - דכי נכנסו בה טפח טפי הוא דנחית ונפיק תהום לקיבליה ג' טפחים:

אבע - לשון נחל נובע:

קול שני ריעים - ניסוך המים וניסוך היין:

תהום אל תהום קורא - מים עליונים ומים תחתונים:

צנוריך - אותן שני ספלים:

האי רידיא - מלאך הממונה על הגשמים כך שמו:

דמי לעיגלא - ול"ג תלתא:

בין תהומא עילאה לתתאה - בין הרקיע לאוקיינוס היכא דנשקי ארעא ורקיע:

תהומא עלאה - מים העליונים:

חשור מימיך - ברקיע:

אבע מימיך - למטה בקרקע:

הנצנים נראו בארץ - כלומר כשמנסכין מים בחג שהניסוכין נראו בארץ שאין באין אלא משנה לחבירתה כנץ זה שאינו יוצא אלא משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירות החג אז קול התור מלאך דומה לשור תרגום שור תור שבשעה שמנסכין מים בחג הוא אומר כן לשון אחר כמשמעו הנצנים נראו והזמיר הגיע בשעה שקול התור נשמע:

קודם הנץ החמה לא ישלימו - דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים:

קודם חצות - דחצות זמן אכילה היא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה:

ועשו יו"ט - מתוך שמחה:

הלל הגדול - הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו ומפני שנאמר בו נותן לחם לכל בשר כדאמרינן בשילהי פסחים (דף קיח.):

שכן מצינו כו' - כלומר שאין לך אדם בעולם שאין תענית חל עליו מט' שעות ואילך אפי' בני מלכים שדרכן לאכול בט' שעות שעד ג' שעות הן ישנים במטותיהן ושוהין ששה שעות ואוכלין וכדאמרינן בפסחים (דף קז:) אפי' אגריפס המלך שרגיל לאכול בט' שעות ביום לא יאכל עד שתחשך שנאמר הראית כי נכנע אחאב מפני ואחאב לא חלה תעניתו עליו אלא מט' שעות ואילך ועד ט' שעות היה יכול לאכול שלא גמר בדעתו להתענות אלא שבא אליהו אותו היום שנכנס בכרם נבות היזרעאלי ואמר ליה הרצחת וגם ירשת וגו' (מלכים א כא) ילקו הכלבים וגו' (שם) וכתיב ויצום שהתענה אותו היום: הכי גרסינן שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים קודם הנץ החמה:

שבח צבור הוא - שעדיין לא קראו ונענו: למה הדבר דומה וכו':



אלא בנפש שבעה - מתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר (תהלים קלו) נאה להאמר על השבע:

דאבי גובר - שם אדם או מקום:

דשכיח בהו - יין ושכרות ופשעי ולא יאמרו הלל:

פרק רביעי - בשלשה פרקים


מתני' בשלשה פרקים במוסף - מפרש בגמרא נעילת שערים. מפורש בברכות ירושלמי בפרק תפלת השחר אימתי נעילה יש אומרים נעילת שערי מקדש וי"א נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניתם כדרך שמתפללין ביוהכ"פ:

אלו הן מעמדות - המתענין מתפללין בעריהם שיתקבל ברצון קרבן אחיהם כדלקמן:

לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו' - שהתמיד בא מן השקלים של כל ישראל ואי אפשר שיהו כל ישראל עומדין על גבי קרבנם ומינו מעמדות להיות במקומם:

נביאים הראשונים - שמואל ודוד בגמרא מפרש:

על כל משמר - ארבעה ועשרים משמרות של כהנים היו ושמואל ודוד תיקנום ועל כל משמר היה מעמד בירושלים שקבועין ועומדין בעיר ועומדין על קרבן אחיהם ולבד אלו הדרים בירושלים היו מעמדות בכל עיר שישראל נחלקו לכ"ד מעמדות כנגד ארבעה ועשרים משמרות כדתניא בברייתא של מ"ט מדות והיינו דתנן היה מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלים:

כהנים ולוים - של משמר היו עולים בירושלים כהנים לעבודה ולוים לשיר ומכל המעמדות היו קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיהם:

והשאר היו מתכנסין לעריהם - ומתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ומתענין ומוציאין ספר תורה ביום תעניתם:

וקורין במעשה בראשית - ובגמרא מפרש טעמא:

ביום הראשון - של שבוע:

קורין בראשית כו' - פרשה ראשונה ופרשת יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה תשעה פסוקים כדי קריאת כהן לוי ישראל וכן כולן:

בששי ותוצא הארץ עד ויכולו - לפי שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא שמונה פסוקים לפיכך אומר ויכולו:

פרשה גדולה - שבפרשיות הללו קורין אותה בשנים כגון פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמשה פסוקים היו קורין אותה בשנים כדאמרינן בגמרא יהי רקיע באחד וביום השני יהי רקיע באחד יקוו בשנים שיש בה ה' פסוקים ביום השלישי יקוו באחד שאין בה אלא ה' פסוקים ויהי מאורות בשנים שיש בה ו' פסוקים:

וקורין אותה על פיהן - כל אחד בפני עצמו ובעי בגמרא מאי קאמר מעיקרא קתני פרשה קטנה כו' דמשמע דבספר תורה קורין והדר תנא על פיהם. פרשה בנעילה ליכא:

כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית - אותן שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם שיש בו הלל לפי שאין להן פנאי לעשות מעמדם שקורין את הלל ומפני ההלל היו דוחין את המעמד:

קרבן מוסף - יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים אין מעמד בנעילה בירושלים וכל שכן במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' מעמד דנעילה:

קרבן עצים - בגמרא מפרש כגון אחד מט' זמנים ואותו יום שהיה בו קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נדחה מעמד של מנחה מפני קרבן עצים מפני שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לו [ולא] של נעילה:

כך היה רבי יהושע דורש קרבן מוסף אין במנחה - וטעמא מפרש בגמרא:

זמן עצי כהנים והעם - שמתנדבים עצים:

תשעה - באלו הט' זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבין קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשעה זמנים:

בני ארח בן יהודה - שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן וספק להם עצים עד כ' בתמוז שהתנדבו בני דוד ארח שמואל ומשבט יהודה היה:

בני דוד - ממשפחת דוד המלך: סנאה בן בנימין זתוא בן יהודה בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות משפחה אחת הן ובגמ' מפרש אמאי מיקרו הכי:

בני עדין באחד בטבת שבו שבו בני פרעוש שניה - ובגמרא מפרש אמאי קבעו להן אלו הזמנים:

באחד בטבת - שהיה ר"ח [וחנוכה] לא היה בו מעמד כו':

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/תענית/פרק_ג&oldid=2792137"