רמב"ן על בראשית מח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| רמב"ן על בראשיתפרק מ"ח • פסוק ט' |
ו • ז • ט • טו • טז • יז • כ • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית מ"ח, ט':

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרְﬞכֵֽם׃


"אשר נתן לי אלהים בזה" - לא היה יוסף צריך להודיע לאביו כי במצרים נולדו לו שהרי כשפירש ממנו לא היה לו אשה ובנים והוא אמר לו כבר שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים ונראה לי כי פירוש "בזה" בענין הזה שאמרת שנתנם לי השם קודם בואך אלי מצרימה והם אשר אמרת עליהם שהם לך וכן ובזה הנערה באה אל המלך (אסתר ב יג) ואמר נתן לי אלהים שעשה לי השם נסים עד שנתן לי המלך האשה והיו לי הבנים האלה ממנה