רמב"ם על שבת כ
שבת פרק כ[עריכה]
- ראו גם: נוסח המשנה שבת כ רמבם
משנה א[עריכה]
משמרת - הוא שק שנותנין בתוכו שמרי היין, והיין יורד ממנו זך וצלול, והמשמרת קולטת את השמרים.
ואסרו חכמים לתלותה בשבת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
והמסנן שמרים בשבת במשמרת, עושה מלאכה שהיא תולדת בורר או מרקד.
והלכה כחכמים:
משנה ב[עריכה]
יצלו - כמו יסננו, כי הדבר הזך קוראין אותו "צלול" והוא הפך עכור.
ומסננין - כמו צוללין היין בסודר, ובתנאי שלא יטה בידו הבגד בפי הכלי כדי שיהיה שופך במקום משופע, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
והתנאי בכפיפה מצרית שלא תהיה גבוהה מתחתית הכלי טפח אלא פחות מזה, כדי שלא יעשה אוהל עראי בשבת לפי שהוא אסור כמו שבארנו.
וטבע הביצים שטורפין ונותנין אותם בדברים העכורים, ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק.
ויינומלין - הוא יין ודבש ופלפלין.
ולגין - כד.
ומה שאמר רבי צדוק הכל לפי האורחין - אפשר לפרשו בשני פרושים, האחד מהם כי הוא חלק על רבי יהודה במאמרו ובמועד בחבית, ואמר במועד הכל לפי האורחין, ואפשר שיהיה מאמרו הכל לפי האורחים בין בשבת בין ביום טוב בין במועד.
והלכה כתנא קמא והוא שיעשה מן היינומלין כל מה שירצה:
משנה ג[עריכה]
שורין - מלה ידועה.
חלתית - היו משתמשים בו לפי שהיתה ארצם קרה.
כרשינין - הוא זרע הנקרא בערבי "כרסנה", ובלשון הקודש "כסמת", ומאכילין אותן לבקר.
ושפין - פירוש כמו מקנחין או ממרחין ביד.
אבל נותן הוא לתוך הכברה - והיא מתקנחת שם מאליה.
כלכלה - סל.
כוברין - פעולה מן כברה.
מוץ - התבן הדק.
אבוס - מקום שאובסין שם הבהמות, "אבוס בעליו"(ישעיה א, ג):
משנה ד[עריכה]
פטם - השור שמשמנין אותו, תרגום "בריאות"(בראשית מא, ב) "פטימטא".
וראי - כמו רעי, ובלשון עברי כמו "צפיעי הבקר"(יחזקאל ד, טו).
וחכמים אוסרים לגרוף מלפני הפטם ואפילו היה בקופה או דומה לה, אבל אם היה אבוס של קרקע והמספוא לשם אסור הוא לדברי הכל דילמא אתי לאשוויי גומות. וכמו כן אוסרין סלוק לצדדין, אבל לסלק מלפני הבהמה מותר אצלם, ובתנאי שיסלק מלפני החמור ויתן לפני השור, ולא שיסלק מלפני השור ויתן לפני החמור, כי מה שהניח החמור הוא ראוי לאכילת השור, ומה שהניח השור אינו ראוי לאכילת החמור כי הוא הפסידו ברירו.
והלכה כחכמים:
משנה ה[עריכה]
נענוע - הוא הטלטול.
כר - הוא שמשימין תחת הרקה והאזן.
סדין - הרדיד הקטן הידוע אצלנו, ונקרא בערבי "אלחרם".
מכבש - נקרא בערבי "תכת", והם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסים מקופלים, ואחר כך קושרין הלוחות ומהדקים אותן כדי שיתיישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה שבת, פרק כ':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב