רמב"ם על ראש השנה ד

<< · רמב"ם · על ראש השנה · ד

ראש השנה פרק ד

• ראו גם: נוסח המשנה ראש השנה ד רמבם

משנה א

כבר בארנו פעמים כי מקדש תקרא ירושלים כולה, ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל.

והטעם שבעבורו נאסרה תקיעת שופר בשבת, גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כמו שבארנו בלולב, לפי שתקיעת שופר אינה מלאכה.

ואמרו אחד ביבנה, ואחד בכל מקום שיש בו בית דין - רוצה לומר כי אפילו כשיהיו בית דין עוברים ממקום למקום, ונתארחו במקום מן המקומות לא על דעת להתיישב שם, יש להם לתקוע שם השופר.

ואין הלכה אלא כמו שזכרנו קודם, שאין תוקעין אותו אלא במקום שיש שם בית דין קבוע.

[ואין] הלכה כרבי אליעזר:

משנה ב

אמרו ועוד - יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר, והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שבית דין יושבין במקדש, וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד כמו שזכרנו.

ולא נאסור תקיעת שופר על בית דין בשבת, לפי שבית דין זריזין הם ולא יקרם עוון בדבר הזה:

משנה ג

כבר קדם לך הדבר בזה ההלכה בשלישי מסוכה:

משנה ד

נתקלקלו הלוים בשיר - עניינו שלא אמרו שירה כלל, שלא ידעו אם היה חול ואין שם עדים שיעידו על הראייה, או אם הוא קדש ועוד יבאו העדים בסוף היום, כי על כל פנים צריך שירה על כל קרבן כמו שיתבאר במקומו.

ועת המנחה הוא עת הקרבת תמיד שבין הערבים, ואחר שמקריבין אותו לא היו מקריבין אחריו שום דבר כמו שמבואר בחמישי מפסחים.

ומקום הועד - הוא מקום הידוע לקיבוץ בית דין, כדי שיהיה מקום אחד ידוע בלבד ילכו לשם העדים, ולא יצטרכו לחזר על מקומות רבים בלי ידועים.

ומבואר הוא כי כל בית דין הנזכר בזה העניין, רוצה לומר שיהיו סמוכין בארץ ישראל כמו שנבאר בסנהדרין:

משנה ה

אמר השם בראש השנה "זכרון תרועה"(ויקרא כג, כד), ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, ועוד אמר "והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, אני ה' אלהיכם"(במדבר י, י), ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב, כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן.

ומן הראוי להקדים המלכיות, ואחריהן זכרונות, ואחריהן שופרות, כמו שאמר "אימרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר".

והלכה כרבי יהודה:

משנה ו

אלו העשר ועשרה - רוצה לומר בהם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה מן הכתובים, שלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים בו.

ורבי יוחנן בן נורי אומר, אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא.

ושיעור מאמר רבי יוסי האמור בכאן, כפי מה שנראה מדעתו כך הוא, כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה, כך אם השלים בנביא יצא.

וזכרון ושופר ומלכות של פורענות - כמו שאמר "ויזכור כי בשר המה"(תהלים עח, לט) וגו', "תקעו שופר בגבעה"(הושע ה, ח), "אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה"(יחזקאל כ, לג) וגו'.

וכמו כן זכרון יחיד כמו "זכרה לי אלהי לטובה"(נחמיה יג, יט), אין מוציאין מידי חובה.

והלכה כרבי יוחנן בן נורי, וכרבי יוסי:

משנה ז

לא התקינו זה אלא בעת צרה לפי שהיו שומרין לאותו שהיה מתפלל שחרית שלא יתקע בשופר, וכשהיו משלימין התפלה היו השומרים הולכים לדרכם, ולפיכך אותו שהיה עובר לפני התיבה להתפלל תפלת מוסף היה תוקע.

ואמרו ובשעת ההלל - לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו, ומברוח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה, ובכל אלו העניינים אינו הגון השחוק והשמחה:

משנה ח

כבר בארנו לך כי יום טוב הוא עשה ולא תעשה, כי אמרו "שבתון" מצות עשה, ואמרו "כל מלאכה [לא תעשו]" לא תעשה. ושופר מצות עשה בלבד, והעיקר אצלנו "לא אתי עשה, ודחי את לא תעשה ועשה".

ודבר שהוא משום שבות - הוא כמו שיחתוך אותו בסכין.

ומשום לא תעשה - כמו שיחתוך אותו במגירה, שהיא מלאכת חרושת עץ גמורה.

ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע - ואפילו בשבת, ובתנאי שיהיו קרובים להיות גדולים, כדי שיהיו יודעים לצאת ידי חובתן כשיבוא ראש השנה:

משנה ט

העיקר אצלנו כי תקיעות של ראש השנה ותקיעת יובל שווין, וכל הכתוב בראש השנה נתחייבנו כמותו ביובל, וכל מה שכתוב בתקיעת יובל נתחייבנו כמותו בראש השנה, וכאלו הכתובים בו כולם נכתבו בכל אחד משני הזמנים, וזה למה שאמר השם "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי"(ויקרא כה, ט) וגו', ובאה הקבלה שיהיו כל תקיעות של חדש השביעי זה כזה.

והעיקר אצלנו כי כל תרועה יש תקיעה לפניה ולאחריה. וכן באה הקבלה מניין שפשוטה לפניה תלמוד לומר "והעברת שופר"(ויקרא כה, ט), ומניין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר "תעבירו שופר"(ויקרא כה, ט).

ונשנית מלת תרועה בראש השנה וביום הכפורים שלש פעמים, והעברת שופר תרועה, שבתון זכרון תרועה, יום תרועה יהיה לכם, ולפיכך תוקעין שלש תרועות ושתי תקיעות לכל תרועה כמו שנתנו העיקר, ואלו הם התשע תקיעות שנתחייבנו בהם בראש השנה וביום הכפורים.

ואמר שיעור תקיעה כשלש תרועות - רוצה לומר כי שיעור כל התקיעות הוא כשיעור כל התרועות והם שלש.

ומפני זה אנו תוקעין היום תקיעות הרבה כמו שהוא נראה לעין, לפי שנתחדש לנו ספק אם התרועה הנזכרת בתורה היא אותה שאנו קורין היום תרועה והיא כמו יללה, או אם שלושה שברים היא התרועה, או אם שם תרועה נופל על שני מינים, ולפיכך אנו תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת שלש פעמים. ומפני מה אין אנו תוקעין תרש"ת, לפי שמצינו אומר בתרגום "תרועה" יבבא, וכתיב "בעד החלון נשקפה ותיבב"(שופטים ה, כח), ומן הידוע כי האדם כשתמצאנו תלאה הוא מתאנח תחילה כמו שלושה שברים, ואחר כך ירים קולו בדמות תרועה.

ואמרו תקע בראשונה - עניינו כי כשתקע תקיעה הראשונה שהיא קודם התרועה והאריך בה זמן, ואחר כך הריע, ואחר כך תקע תקיעה שניה והאריך בה זמן כמו שהאריך בראשונה, כדי שתעלה לו לפי דעתו אותה תקיעה לשתי תקיעות, אחת לתשלום בבא הראשונה ואחת לתחילת בבא שניה, ואמר בכאן שלא תעלה לו אלא בתקיעה אחת בלבד.

ורצה באמרו מי שבירך - כמו מי שהתפלל, כי התפילה הם תשע ברכות שקדם זכרם והם שלש ראשונות, ומלכיות וזכרונות ושופרות, ושלשה אחרונות.

ואמרם כשם ששליח צבור חייב - רוצה לומר חייב בברכות.

ומחלוקת רבן גמליאל וחכמים אינו בתפילת ראש השנה בלבד אבל המחלוקת בכל התפילות כולם.

כי חכמים אומרים, כשם ששליח צבור אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפילת עצמו, כך כל יחיד ויחיד אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפילת עצמו.

ורבן גמליאל אומר, כי בתפילת שליח צבור יוצא ידי חובתו היודע להתפלל ומי שאינו יודע.

והלכה כרבן גמליאל בתפילת של ראש השנה ושל יום הכפורים בלבד, לפי שהתפילות ארוכות בשני ימים אלו:

סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת ראש השנה

משנה ראש השנה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב