רמב"ם על כלים ה
ראו גם נוסח המשנה כלים ה רמבם
כלים פרק ה[עריכה]
משנה א[עריכה]
התנורים והכירות וכל מוקדי האש הנבנים בארץ או על שטחה, הנעשים לבשל או לאפות בהן או עליהן, הן כולן מקבלין טומאה, ולשון התורה "תנור וכירים יותץ, טמאים הם"(ויקרא יא, לה), ודינן בטומאה דין כלי חרש כמו שיתבאר.
ואמר רבי מאיר, כי מאז שנבנה מהתנור גובה ארבעה טפחים יקבל טומאה, וכן התנור השלם כאשר נפסד ונשאר ממנו ארבעה טפחים הנה הוא יקבל טומאה.
וחכמים אומרים, שתנור קטן מעת שנבנה בו כל שהוא מקבל טומאה. והתבאר בתלמוד שאמרם כל שהוא טפח, הנה מאז שנבנה ממנו טפח יקבל טומאה. וכן התנור הקטן כאשר נפסד ונשאר ממנו רובו, רוצה לומר רוב גובהו, יקבל טומאה. ואם נשאר ממנו חציו לבד, וממה שלמטה מזה, אינו מקבל טומאה.
עוד סידרו על שני המאמרים ואמרו משתגמר מלאכתו, רוצה לומר שמה שאמר רבי מאיר שמעת שנבנה ממנו ארבעה טפחים, וכן חכמים שאומרים טפח בקטן וארבעה בגדול, בתנאי שגמר מלאכתו. ובאור זה שגמר מלאכתו, הוא שיחממו אותו עד שיהיה בקרקעיתו מחום שיעור מה שיאפו בו הסופגנים, והוא הלחם הרך, ונקרא בשם זה לפי שהוא כמו הספוג שהוא ממהר הבישול לקלות הלישה.
וידוע שהתנור החדש אשר לא נאפה בו עדיין, יצטרך לחימום רב ואז יגיע לזה החום, אולם התנור אשר כבר נאפה בו הרבה פעמים, הנה יתחמם באש מעט ויגיע לאפות בו סופגנים בדבר מועט. ואמר רבי יהודה, שמעת שהוסק התנור החדש באש כשיעור שאם היה ישן יהיה אפשר לאפות בו סופגנים, הנה כבר נגמרה מלאכתו ויקבל טומאה.
והלכה כחכמים:
משנה ב[עריכה]
כירה - הוא מוקד נבנה לבשל עליה התבשיל, והוא מקום שפיתת שתי קדרות, כמו שבארו במסכת שבת.
וכופח - הוא מקום שפיתת קדרה אחת לבד, והוא קרוב מתמונת התנור, וכבר נעשה לבשל התבשיל ותעמוד הקדרה עליה ממעל וישימו האש מתחת כמו הכירה, והנה יסיקו אותה ויאפו בתוכה הלחם כמו התנור.
ואמרו שלש - ירצה בו גובה שלוש אצבעות.
וביצה קלה שבביצים - הממהרת הבישול, בארו אותה בתלמוד שהיא ביצת תרנגולת.
טרופה ונתונה באלפס - מוכה בשמן מושלכת באלפס שהוא התבשיל היותר נמהר, ובתנאי שיהיה האלפס כבר נתחמם חמום שווה, לא שלא הוסק אלא בכללו.
ואמר יתברך "תנור וכירים יותץ, טמאים הם, וטמאים יהיו לכם"(ויקרא יא, לה), ובא הקבלה "לכם, לכל צרכיכם, לרבות ידות הכלים", מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח, ומן הכירה שלוש אצבעות, חבור. וכוונת זה המאמר, שכל מה שיתוקן לכם ויעזור לכם בשימוש זה הכלי הנה יטמא בטומאתו, ואין ספק שהטפח היוצא מן התנור אם חסר יחלש התנור ויקורר אישו, ויהיה התנור צריך לו ולזה יטמא בטומאתו, וכאשר נטמא התנור נטמא הטפח הדבק בו, ומה שיוסיף על זה הנה הוא טהור. וכל מה שיפול בתלמוד מזו המסכתא בשעורים אשר יטמאו בהטמא הכלי ממה שנדבק בו, או התנור או שאר המוקדים, הנה אמנם העיקר מה שזכרתי לך והוא אמרם "לכם, לכל צרכיכם".
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה ג[עריכה]
עטרת הכירה - יעשה בניין עגול על ראש הכירה להניח בו הקדרה ולא יצא מחום האש כלל, וזה הבניין יקרא "עטרת הכירה" לפי שהוא עליו כמו עטרה על הראש. וכאשר נטמאת הכירה, לא יטמא זה הבניין הנוסף עליו ממעל.
ויעשה לפני התנור מקום מוקף בכתלים שיושם בו הלחם בעת יציאתו מהתנור, יקרא זה המקום טירת התנור, והוא כדמיון חצר נגזר מלשון "בחצריהם ובטירותם"(בראשית כה, טז).
ואמרו מטמא במגע ובאויר - רוצה לומר כי כאשר נטמא התנור, אם בהגעת השרץ לו מתוכו או בהגעתו באוירו בלתי שימששהו, הנה זאת הטירה תטמא לפי שהיא מצרכי התנור וחלק מחלקיו. ואם היתה פחותה בגובה מארבעה טפחים לא תטמא, לפי שהיא בלתי ראויה לקבץ הלחם בו. וכאשר חיברה לתנור, הנה כבר נראה בעשייתה שהיא נעשה לצורך ושהוא רצה לדבקה בתנור, ולזה תטמא בטומאתו באיזה שיעור שיהיה החיבור חלוש, כמו שאם סידר שלוש אבנים בצד התנור והרכיבו על אלו האבנים.
וכבר יעשה בצידי הכירה מקום יניחו בו פך השמן יקרא בית הפך. ומקום יניחו בו התבלין יקרא בית תבלין. ומקום יניחו בו הנר יקרא בית הנר.
וכאשר נטמא הכירה במגע שרץ שיגע לה בפנים, כבר נטמאו אלו המקומות כולן להתחברם בכירה. אולם אם נטמאה הכירה באויר לבד כשיגיע השרץ באוירה, הנה נטמאת הכירה ולא נטמאו אלו המקומות. וכבר התבאר בתלמוד שרבי מאיר שם אלו ההבדלין להיות מהכירה, שטומאת אלו המקומות הם מדרבנן והם חשובות מחוברים ואין שורפין עליהן את התרומה, לפי שאם היו מעצם הכירה מן התורה יטמאו בטומאת הכירה איך שתטמא בין במגע בין באויר.
והלכה כרבי מאיר:
משנה ד[עריכה]
כבר קדם המאמר שהתנור לא יטמא עד שיוסק וזהו גמר מלאכתו.
ואמרו כי כאשר הוסק מחוץ, או בזולת כוונה, או שהסיקו האומן אשר עשאו ואף על פי שלא הסיק אותו לאפות בו, הנה הוא יטמא הואיל והוסק מכל מקום.
והבאת המעשה מורה כי אם הוסק שלא לדעת טמא.
וזה מאמר אמיתי:
משנה ה[עריכה]
יוסיפו תוספת בגובה התנור על שפתו מלמעלה ויקרא מוסף התנור, והוא דמיון עגולה על פי התנור מלמעלה, והנחתום סומך עליו את השפוד אם כן הוא מצורך התנור.
ויורה - קדרה נבנית בארץ יעשו רובן מנחושת, וסביבו גם כן בנין נוסף על גבי הקדרה יתפשטו בו המים בעת רתיחתן. וכן יעשו הצבעים, ואשר יעשו הבורית, או אשר יבשלו או אשר ישלקו הזיתים והדומה להן. ושורש זה כולו מה שזכרתי לך "לכם, לכל שבצרכיכם".
ויצא מדברי רבי יוחנן הסנדלר שמה שאין בו תועלת זולת סמיכת השפוד עליו, לא תטמא בהטמאת התנור.
ואין הלכה כרבי יוחנן:
משנה ו[עריכה]
מעפר ולמטה מטמא במגע - רוצה לומר כי כאשר נגע שרץ בתנור מתוכו למעלה מן העפר אז יטמא ממנו החלק הנסתר בעפר, אולם אם נטמא עליונו באויר הנה לא יטמא החלק הנסתר בעפר.
ובור - הוא סוהר חפור בארץ.
ודות - הוא סהר בנוי על שטח הארץ.
ואמרו ונתן שם אבן - רוצה לומר על פי הבור אשר בו האבן הוא קרקע התנור.
ואמר רבי יהודה, כי כאשר ידלק אש בבור או בדות תחת האבן ויסיק התנור ממעל לאבן, הנה אז יטמא להיות זה התנור דבוק בארץ, לפי שזה מתנאי התנור ואז יקבל טומאה אצלו, לאומרו "תנור וכירים יותץ"(ויקרא יא, לה), את שיש לו נתיצה טמא את שאין לו נתיצה טהור. וחכמים יוציאו זה לעניין אחר ויאמרו שאמרו "טמאים הם"(ויקרא יא, לה) יכלול הכל ואיך שהוסק טמא, ואף על פי שלא יהיה דבוק בארץ.
וכבר התבאר בגמר שבת שזה המחלוקת אמנם הוא בהסק ראשון אשר הוסק ואז יטמא שהוא גמר מלאכתו, והוא אשר יאמר רבי יהודה שיהיה בינו ובין הארץ חיבור בעת זה ההיסק. אולם כאשר הוסק היסק ראשון ונגמר מלאכתו והיה אחר זה בלתי מחובר לארץ, הנה אין בו מחלוקת שהוא יטמא, וזהו אמרם "בהיסק שני, אפילו תלוי בצוואר גמל". וחכמים אומרים שאפילו בהיסק ראשון ואפילו תלוי בצוואר גמל כבר נגמרה מלאכתו, ואף על פי שהוא אינו מחובר לארץ כלל, והוא אמרם הואיל והוסק מכל מקום.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה ז[עריכה]
אמר יתברך "תנור וכירים יותץ, טמאים הם"(ויקרא יא, לה), ואמרו בספרא "אם שלם טמא, ואם חתכו טהור".
ואמר בתואר חיתוכו שיקרע על ארכו עד שישוב שלוש חיתוכים, אחר שיגרר הטיט הנוסף אשר על גב התנור, עד שישארו השלוש חתיכות מעצם התנור מורכבין על שטח הארץ כמו שהושם שם, ולא יהיה שם בניין דבוקה בארץ.
ואמר רבי מאיר, שלא יצטרך לדבר מזה, אבל יעזוב ממנו ממה שימשך לארץ פחות מארבעה טפחים, והוא עניין אמרו ממעטו, ויהיה ההיכר מתוך התנור והוא אמרו מבפנים, ויחתכהו מזה הגרר ויראה לפי מה שקדם ששיריו ארבעה אצל רבי מאיר.
ואמר רבי שמעון, שמאמרו יתברך "יותץ" אי אפשר בלתי הסרתו מהארץ, ואפילו אחר החיתוך וגירור הטיט.
ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי שמעון:
משנה ח[עריכה]
לרחבו - ששמהו חוליה חוליה, יהיה גובה כל חוליה פחות מארבעה טפחים, הנה כבר נטהרה החוליה כולה.
[ואם] (ואף על פי) הרכיב קצתם על קצתם עד שהשלים תמונת התנור כמו שהיה, אחר טח אותו בטיט והוא אמרו מרחו בטיט, ושב כמו מעשה התנור מתחילת העניין, אשר יטמא בעתיד אבל אחר ההיסק אשר יהיה בו גמר מלאכתו לפי מה שקדם.
[ואם] (הנה) הוא אחר הרכיב זאת החוליה, אחר בנה בניין עגול על זה התנור הנבדל רחוק ממנו, ושם החול או האבן הדקה בין זה הבניין ובין התנור, עד שנתקיים התנור ואפשר לאפות בו ואף על פי שהוא נבדל, הנה זאת הצורה לא תטמא לעולם, שאין עליה הטיט ידבק חלקיו הנפרדים, ולזה הנדה וטהורה אופות בו, והוא טהור:
משנה ט[עריכה]
לימודין - הן קשרין ודברים יכבידוהו, ויחברו חלקיו קצתם עם קצתם עד שאפשר לאפות בו.
ואומר כי כאשר שמו אלו הקשורים והוא טהור עוד נטמא אחר זה, הנה הקשורים אשר יחברו חלקיו שמוהו מוכן לטומאה, וכאשר יסיר הקשורים ויתפרדו חלקיו יטהר בלא ספק שזה כבר נשבר. חיברו פעם שניה ואם החזיר לו קשוריו הנה ישאר על עניין טהרה, ולא יהיו לו הקשורים מקום הבניין. וכמו שלא נאמר שהוא חזר לטומאתו כאשר חיבר חלקיו, כן לא יקבל טומאה במה שאחר כך, אם לא שימרחנו בטיט ואז יקרא תנור שלם ויטמא בעתיד, ולא יצטרך היסק לגמר מלאכתו לפי שהוא כבר הוסק והוא בעל קשורים.
הנה כבר התבאר שלא יעמדו לו הקשורים מקום הבניין זולת פעם אחת הראשונה בלבד, והוא כאשר יבא מבית האומן, זו היא כוונתו בזאת ההלכה:
משנה י[עריכה]
נתן חול בין חוליא לחוליא - שיעשה חוליא, ואחר כך שם חול סביב, והרכיב חוליא שניה על זה החול, ולא סר לעשות זה עד שהשלים תמונת התנור וגבהו, עוד טח אותו בטיט מחוץ עד שהשלימו.
אמר רבי אליעזר, שהחול מבדיל בין החוליות והוא כשנשבר ונחלק לעולם, ולזה הוא טהור. וחכמים אומרים, שהטיט הנוגע בכל החוליות מחוץ כבר חיברו, ושם אותו תנור שלם.
ונפל בין רבי אליעזר וחכמים מחלוקת רב ועצום וראיות רבות, עד ששרף בזה היום רבן גמליאל ובית דינו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר וברכוהו, ולזה נקרא תנור של עכנאי מיוחס אל עכנא והוא תנין גדול, ואמרו "שהקיפוהו תשובות כעכנא".
וכן נפלו דברים רבים ביורות הערביים, והוא החפירה אשר יחפרו בקרקע לאפות בו. והיו אחר זה חבורות והסכימו על הדין שנזכר בכאן, ולזה תקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי, מיוחס אל דין.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
משנה יא[עריכה]
אמר יתברך "תנור וכירים יותץ"(ויקרא יא, לה), את שיש לו נתיצה טמא, אולם אם יהיה מאבן או ממיני המתכות הנה לא יטמא מאשר הוא תנור לדברי הכל, וזה העניין אשר יוציאו אליו חכמים "אמרו יותץ".
אבל הוא יטמא אם היה של מתכת משום כלי מתכות. ותהיה טומאתו כדין טומאת כלי מתכות, רצה לומר שלא יטמא מאוירו ויטמא מגבו ויהיה אב הטומאה כאשר נגע בו כזית מן המת לפי מה שהתבאר בתוספתא, והוא אומרם בתנור של מתכות "נגע בו כזית מן המת מאחוריו כולו מטמא שנים ופוסל אחד, מפני שנעשה אב הטומאה", לפי שהראשון והשני טמאים ומטמאים בתרומה והשלישי פסול לפי מה שהתבאר בשורשים בפתיחת זה הסדר. וכל מה שיבוא אליך בזה הסדר מאמרם "מטמא שנים ופוסל אחד" הכוונה בו בתרומה, ודע זה.
ואשוב בביאור זאת ההלכה.
ולזה אם היה זה התנור של מתכת בנוי על הארץ לא יטמא כלל, לפי שהכלים הבנוים בארץ טהורים זולת תנור וכירים אשר ביארם הפסוק, אולם מחוץ מזה הנה השורש אצלנו "כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע", וזהו אמרו טהור וטמאים משום כלי מתכות. אולם אם היה מאבן הנה לא יטמא כלל, לפי שכלי אבנים אינם מטמאים כלל כמו שיתבאר אחר זה. ואם ניקב או נסדק או נפגם, וסתם זה המקום בטיט או שמרח עליו הטיט מחוץ, או הוסיף בגבהו שפה מטיט ולמעלה והוא אשר יקרא מוסף כמו שהתבאר, הנה לו דין התנור לכל הדברים.
ואמרו וכן בכירה - רוצה לומר וזה הגדר אשר גדרנו הנקב מעת יצא ממנו האורה, הוא גדר נקב הכירה גם כן.
ופטפוטין - קצוות מטיט שעומדת עליהן הקדרה כמו היסודות, והאחד פטפוט.
ואין הלכה כרבי יהודה, שהמרוח לא יועיל לכירה בשום פנים, שהיא אמנם תעשה לאפות עליה לא בה כמו שקדם, והיא סובלת האש שהיא של מתכת ואין עזר לה במרוח. אולם מרוח התנור של מתכת ושל אבן והיא הטפלה, מפני [שיש] (אין) תועלת לה בו לפי שהן יאפו בו מבפנים הלחם וזה המרוח ישאיר חומו, וימנע ממנו האויר אשר יקרר גשם התנור:
משנה כלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב