רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ח
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבשר תאוה ממי שאינו תגר ואינו מדקדק יצא העור לחולין אפילו היו דמי העור מרובין על דמי הבשר אבל הלוקח מן התגר לא יצא העור לחולין.
הלכה ב[עריכה]
וכן הלוקח כדי יין סתומות במקום שדרכם להמכר סתומות ממי שאינו תגר יצא הקנקן לחולין לפיכך צריך המוכר לפתוח ראשי הכדים כדי שלא יצא הקנקנן לחולין ואם רצה להחמיר על עצמו ולמכור במדה יצא הקנקן לחולין.
הלכה ג[עריכה]
לקחן פתוחות או סתומות במקום שדרכן להמכר פתוחות או שלקח מן התגר שמדקדק במכירתו לא יצא הקנקנן לחולין לקח סלי תאנים וענבים עם הכלי לא יצאו דמי הכלי לחולין.
הלכה ד[עריכה]
לקח אגוזים ושקדים וכיוצא בהן יצאו קליפתן לחולין לקח חותל של תמרים יצא החותל לחולין קופה של תמרים אם דרוסות יצאו הקופות לחולין ואם לאו לא יצאו לחולין.
הלכה ה[עריכה]
מי שהיה לו יין של מעשר שני והשאיל קנקניו לאותו מעשר אף על פי שסתם את פיהם לא קנה מעשר את הקנקנים כנס היין לתוכו סתם אם קרא שם ועשהו מעשר עד שלא סתם את פיהם לא קנה מעשר את הקנקנים ואם משסתם פיהן קרא שם ועשהו מעשר קנה מעשר את הקנקן הפקיד לתוך הקנקן רביעית חולין או שכנס לתוכן שמן או חומץ או ציר או דבש של מעשר שני סתם בין משסתם בין עד שלא סתם לא קנה מעשר את הקנקנים.
הלכה ו[עריכה]
צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר בעורו לקחו חי ושחטו ונטמא ה"ז יפדה כשאר פירות שנטמאו המניח דינר מעשר שני להיות אוכל כנגדו עד שיצא לחולין והיה הדינר יוצא בכ' מעה אכל עליו בעשר מעה והוזלו המעות לאחר זמן והרי הדינר יוצא במ' מעה צריך לאכול עליו בעשרים מעה ואחר כך יצא לחולין הוקרו המעות והרי הדינר יוצא בעשר מעין אוכל עליו בחמש מעין ואח"כ יצא לחולין.
הלכה ז[עריכה]
הלוקח פירות בסלע של כסף מעשר ומשך הפירות ולא הספיק ליתן הסלע עד שהוקרו הפירות ועמדו בשתים ה"ז מפריש עליהן סלע בלבד שנאמר ונתן (את) הכסף וקם לו בנתינת הכסף קונה והשכר למעשר.
הלכה ח[עריכה]
משך פירות בשתי סלעים ולא הספיק ליתן המעות עד שהוזלו הפירות ועמדו בסלע אינו מפריש עליהן ממעות מעשר שני אלא סלע אחת ומוסיף עליה סלע שנייה מן החולין ונותן למוכר ואם היה המוכר עם הארץ ה"ז מותר ליתן סלע שנייה ממעות מעשר שני של דמאי נתן לו סלע של מעשר ולא הספיק למשוך הפירות עד שעמדו בשתים מה שפדה פדה והדין ביניהן.
הלכה ט[עריכה]
נתן לו סלעים שתים של מעשר ולא הספיק למשוך הפירות עד שחזרו להיות בסלע מה שפדה פדה ומדת הדין ביניהם שהמעשר שני פדייתו היא משיכתו.
הלכה י[עריכה]
מי שהיו לו פירות חולין בירושלים והיו לו מעות מע"ש חוץ לירושלים אומר הרי המעות ההם מחוללין על הפירות האלו ויאכלם שם בטהרה ויצאו אותן המעות לחולין במקומן.
הלכה יא[עריכה]
היו לו מעות מעשר שני בירושלים ויש לו פירות חוץ לירושלים אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם ויצאו המעות לחולין ויעלו הפירות ויאכלו בירושלים שאינו צריך להיות המעות והפירות במקום אחד בשעת החלול.
הלכה יב[עריכה]
מי שהיו לו מעות מעשר בירושלים וצריך להם ויש לחבירו פירות חולין שרוצה לאוכלן אומר לחבירו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך ונמצאו אותם הפירות לקוחות בכסף מעשר ויאכל אותם חבירו בטהרה ולא הפסיד כלום ויצאו המעות לחולין.
הלכה יג[עריכה]
במה דברים אמורים בשהיה חבירו בעל הפירות חבר שאין מוסרין פירות של מעשר שני של ודאי אלא לחבר לפיכך אם היו המעות של דמאי אומר כן אף לעם הארץ ומותר לחלל מעשר שני על פירות עם הארץ ועל מעותיו ואין חוששין להם שמא של מע"ש הם.
הלכה יד[עריכה]
המניח דינר של מעשר להיות אוכל כנגדו והולך כיון שאכל עליו עד שלא נשאר ממנו (אלא) פחות מפרוטה יצא לחולין בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי לא יצא לחולין עד שישאר ממנו פחות משוה פרוטה אחר שמוסיפין את החומש כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי שוה פרוטה.
הלכה טו[עריכה]
טמאין וטהורין שהיו אוכלין או שותין כאחד בירושלים ורצו הטהורין להיות אוכלין מעשר שני שלהם מניחין סלע של מע"ש ואומר כל שהטהורים אוכלים ושותין סלע זו מחולל עליו ותצא הסלע לחולין שהרי אכלו ושתו בשווייה בטהרה ובלבד שלא יגעו הטמאים במאכל שלא יטמאוהו.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.