רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לא עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף לא עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

שיביא שתי שערות וכן הלכתא:

מתני' קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה להחזיר שאין הקטן עושה שליח ואם אמר לו אביה התקבל לבתי גט אם רצה להחזיר לא יחזיר. האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול. הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר כשר. האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר פסול ור' אלעזר מכשיר הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר. הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לידה. התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד. קבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום ור"א אוסר מיד:

גמ' רבי אלעזר מכשיר סבר מראה מקום היא לו ולית הלכתא כותיה חדא דקי"ל הלכה כסתם מתני' ועוד הא אוקימנא בפרק גט פשוט בשיטה דגרסי' התם (דף קסה.) אמר אביי רשב"ג ור' שמעון ור' אלעזר כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו רבי אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי ממקום פלוני וקבלו לה ממקום אחר פסול ור' אלעזר מכשיר מתני' האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום:

גמ' תנו רבנן

רבנו ניסים (הר"ן)

קי"ל דהפקר ב"ד הפקר ומיהו אשכחן זכייה דרבנן דקלישה מזכחייה דאורייתא דגרסי' בפרק מי שמת ומי אמר רב נחמן הכי והא אמר רבא אמר רב נחמן אף על גב דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא מש"ה אינו יכול למחול אא"א דרבנן אמאי אינו יכול למחול אלמא דכיון דאכתי ממונא לא אתא לרשות זוכה ולא זכי ביה אלא מדרבנן לא אלימא זכייה דיליה כדאורייתא ומצי מחיל והכא נמי אם איתא דאינו זוכה לאחרים מדאורייתא לא מהני בדאורייתא ומיהו התם איכא למימר לרבנן דרבנן הכי תקון [דהם אמרו] והם אמרו אבל הכא היכי [מפרקינן] בפשיטות דלא ליהני במדאוריי' ולפיכ' נראין לי דבריו של רש"י ז"ל עיקר וכן נראה דעת הרי"ף זכרונו לברכה שכתב סתם דזוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים דמשמע דלית ליה זכייה לאחרים כלל ומיהו במידי דרבנן בשתופי מבואות זוכה אף לאחרים ומה שכתב הרי"ף ז"ל שאינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות אף על גב דממילתיה דשמואל לא משמע הכי בהדיא דייק לה ז"ל מדפרכינן עליה דשמואל מההיא דכיצד משתתפין במבוי וכו' ואמרי' האי שפחה היכי דמי וכו' אלא לאו דלא אתיא שתי שערות ואם איתא דשמואל מודה דקודם שתי שערות זוכה לאחרים כל שיש לו דעת יותר גדול מחפץ ומחזירו לאחר שעה לוקמא בהכי אלא ודאי לשמואל [לעולם] אינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות ובתוספות פסקו כרב יהודה אמר רב אסי משום דפשטיה דמתניתא הכי מוכחא ולשמואל צריכין לדחונייהו כדאיתא בגמרא:

מתניק קטנה שאמרה וכו' לפיכך אם רצה הבעל לחזור קודם שיגיע גט לידה יחזור שאין הקטן עושה שליח והך מתני' אוקימנא לה בפרק האיש מקדש בשאין לה אב דאם יש לה אב מאי איריא קטנה דאין עושה שליח אפילו נערה נמי בחיי אביה אין עושה שליח לקבל את גיטה דהכי פשטינן התם בפרק האיש מקדש:

האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול דאין רצונו שילעיזו עליו שם וקפידא הוי:

הרי היא במקום פלוני אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה:

ורבי אלעזר מכשיר מפרשינן בגמרא דהאי דפליג רבי אלעזר באומרת התקבל ולא פליג באומר תן משום דאיהו דמדעתיה מגרש והדבר תלוי בו איכא למימר קפידא הוא ודוקא קאמר ליה אבל איהי דבעל כרחה מיגרשה אין לה לעשות קפידא בדבר והא דאמרה הכי משום דידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו:

הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר אפילו לרבנן דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר:

הבא לי גיטי אוכלת בתרומה אם אשת כהן היא:

התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מי שמא קבלו כבר ואף על גב דהוה לן למימר אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה חומרא בעלמא הוא שהחמירו חכמים משום דחזקה שליח עושה שליחותו אף על גב דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל הגט כמו [שאמרו לעיל] שאסור בכל הנשים שבעולם אף על גב דכל אחת היא לו בחזקת היתר וגם אין ביד השליח לעשות שליחותו:

עד שיגיע גט לאותו מקום שכך אמרה לו לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם ובגמ' פריך וכיון שקלבו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל והא תנן ברישא התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר [פסול] ומוקמינן לה בדאמרה ליה קבל לי גיטי במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל והכי קאמרה ליה משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא ואם תאמר וכיון דאינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא היכי הוי גט כלל דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי ליה כטלי גיטיך מעל גבי קרקע ואי מיירי כשהבעל עושה אותו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם נעשה [שליח] לקבלה הרי לא חזרה שליחות אצל הבעל יש לומר דהאי משעה ראשונה שליח קבלה הוא וידו כידו אלא שהתנה עמו שלא תתגרש אלא באותו מקום והוי ליה כאומר לאשה הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום ועל דעת מי שאומר שהאשה עושה שליח להולכה ולקבלה אתי שפיר שמשעה ראשונה נעשה שליח להבאה מחמת האשה וכי מטי למתא מחסיא הוי שליח קבלה שלה:

ורבי אלעזר אוסר מיד דהואיל ומכשיר כשהוא מקבלו במקום אחר דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה לפיכך משעה שפירש מלפנינו אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו ובגמרא פרכי' פשיטא ומפרקינן לא צריכא דאיתיה לבעל במזרח ואמרה ליה זיל במזרח וקא אזיל במערב מהו דתימא במערב הא לא איתיה קא משמע לן דילמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה:

גרסינן בגמרא האומר לשלוחו צא וערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות בגרוגרות ועירב לו בתמרים כלומר לסוף אלפים אמה של תחום תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב אמר רבה לא קשיא הא רבנן הא ר"א הא רבנן דאמרי קפידא הא ר"א דאמר מראה מקום הוא לו פרש"י ז"ל הא רבנן דאמרי לעיל גבי דידה דאע"ג דלאו בדידה תליא ולא איכפת לה אמרי' כל מאי דאמרה איהי לשלוחה אי שינה לאו שלוחה הוי הכי נמי לאו עירובו עירוב והא ר"א דאמר מראה מקום הוא לו במידי דליכא קפידא ולא איכפת ליה רב יוסף אמר הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חבירו פרש"י ז"ל הא והא רבנן ואינהו נמי לא אמור קפידא אלא דהתם ניחא ליה דתתזיל ולא בדוכתא אחרינא והך מתיתא בשלו עירובו עירוב דלא איפת ליה והא דקתני אין עירובו עירוב דיהב ליה חבריה רשותא לערובי מתמרים דידיה וא"ל האיך לשלוחיה ערב לי בתמרים דהכא ודאי קפידא הוא דבגרוגרות דחבריה לית ליה רשותא ופרכינן אלא הא דתניא האומר לשלוחו ערב לי במגדל ועירב לו בשובך בשובך ועירב לו במגדל תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב התם מאי שלו ומאי של חבירו איכא דקא סלקא דעתין דהכי קאמר הניח לי עירובי במגדל דבסוף אלפים אמה ומשום הכי פרכינן מאי שלו ומאי של חבירו איכא דנקפיד מיקפיד ההוא חבירה אי מנח ליה בהאי או בהאי ומפרקינן התם נמי איכא פירי דמגדל ופירי דשובך כלומר דשובך ומגדל דקתני לאו לאתנוחי הוא [אלא] ערב לי מפירות פלוני שיש לי במגדל כך פירש"י ז"ל ובתוספות הקשו עליו דלא משמע דפליג רב יוסף אשלו כלל דלרבנן הוי קפידא כדסליק אדעתא עד השתא ועוד דאם כן הוה ליה לרב יוסף למימר הא והא ד"ה דבשל חבירו אמאי לפליג ר"א דלא להוי קפידא והא לגבי בעל מודה ר"א דקפידא הוי וכל שכן כאן שלא כל הימנו לכך פירשו דרב יוסף דהכי קאמר בשלו ודאי לרבנן קפידא הוי אבל בשל חבירו כגון שאמר לשלוחו צא וערב לי בתמרים שלך בכה"ג ודאי לא הוי קפידא אם שינה ועירב בגרוגרות כיון שמפירותיו של שליח הוא מערב וזה פירוש נאה אבל תמיהני דלפ"ז ע"כ אית לן למימר לרב יוסף דכל מאי דליכא למיקפד עליה אף על פי ששינה אפילו לרבנן מראה מקום הוא לו מדאמרינן בשל חבירו עירובו עירוב ושלו משום הכי אין עירובו עירוב משום דאיכא למיקפד בהכי וכיון שכן מי שקל לו קפידות הללו ולמימר דרבנן דוקא ולא ר"א דהא מצינא שפיר למימר דנהי דר"א באשה לאו קפידא בעירוב בשלו קפידא וכי תימא לעולם לרב יוסף לאו בקפידא תלי אלא במשנה ומיהו דוקא במשנה בשלו אבל במשנה בשל חבירו לאו משנה הוי כלל אי הכי מאי מקשינן מאי שלו ושל חבירו דהתם משנה בשלו וכל שהוא משנה בשלו אף על פי שאין קפידא בדבר כלל לא הוי שליח והם הקשו על פירושם דהכא משמע דלרבנן בשלו הויא קפידא אפי' לרב יוסף וה"נ מוכח במס' מעילה בפ השליח דאמרינן דהבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא דשליח מעל משום דלא עשה שליחותו דקפידא הוי ואילו בפרק המפקיד אמרינן ההא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא אמר ליה לסרסיה רמי מהאי אזל רמיא מאידך אמר רב עמרם היכי לידייני דייני להאי דינא נימא ליה לסרסיה שלים אמר לא אמר לי מהא רמי ומהא לא תרמי אלמא כל כה"ג לא הוי קפידא ותירצו דהכא שאני דכיון שהזכיר בפירוש תמרים וגרוגרות [וחלון] ודלוסקמא ודאי איכא קפידא שאם לא היה מקפיד לא היה מזכירם אבל בההיא דהמפקיד לא הזכיר אלא שהראה מקום הכשות וכיון שהכל מין אחד ומוטל במקום אחד לא משמע דלהוי קפידא דבשלו אין דרך להקפיד ולא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שהיה שם כשות של אדם אחר:

מתני' האומר כתבו גט ותנו לאשתי לשון בני אדם הוא כבר החזיקו לקרות לספר כריתות אשה גט:

גרשוה נמי כבר נהגו לקרותו גירושין:

כתבו אגרת גם זה לשון הגוט שכותבין בו ודין דליהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין:

פטרוה לא אמר כלום דלמא לשון פטור וחובה הוא להקל מעליה חובות שחייבת:

פרנסוה כל לשון פרנסה לשון עשיית צרכיה הוא כמו לפרנסה שמין באב וכמו מוצאיין לפרנסה ואין מוציאין למזונות הלכך לא ידעינן אי צרכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם או צרכי מלבוש וכסות הוא:

כנימוס כחוק

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט