רד"ק על יונה ב
<< · רד"ק על יונה · ב · >>
פסוק א
פסוק ב
הדגה – כמו "הדג", ויבוא בלשון זכר ונקבה, כמו: "והדגה אשר ביאור מתה" ( שמות ז, כא). ויש דרש כי נקבה היתה.
ומ"ם ממעי – אינה במקום בי"ת, אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל. וכן: "מבטן שאול שועתי" (פסוק ג); "ממעמקים קראתיך ה'" (תהילים קל, א); "מן המצר קראתי יה" (שם קיח, ה):פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
- אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי, עד שבלעני הדג. וכן "כי באו מים עד נפש" (תהילים סט, ב):
- סוף חבוש לראשי – הסוּף הוא הגומא. ויש ממנו גדל על שפת היאור או הים, לפיכך נקראים סוּף, שגדל על שפתו סוּף רב. ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים, והוא הקורין לו אלג"א בלע"ז (אלמוגים), והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים. וזהו שאמר: סוף חבוש לראשי.
- ופירוש לראשי, לראש הדג שבלעני, כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.
- ויש מפרשים סוף, ים סוף; ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "ימא דסוף תלי עיל מן רישי":
פסוק ז
הארץ בריחיה בעדי לעולם – מתחילה חשבתי שהארץ, שהיא היבשה, היו בריחיה בעדי, כלומר שהיתה בורחת בעדי שלא אצא אליה לעולם, שיהיה הים קברי. ואחרי שאני חי במעי הדג, ידעתי שהעלית משחת חיי, והשחת הוא הקבר, ואצא עוד אל היבשה:
ה' אלהי – ששפטת אותי בדין. ויונתן תקגם, "ארעא נגדת בתוקפהא" וגומר:פסוק ח
ותבא אליך תפלתי – וכיוון שנשארתי כך חי במעי הדג, ידעתי שבאה אליך תפילתי:
אל היכל קדשך – הוא השמים, וכן נאמר: "בהיכל קדשו" (חבקוק ב, כ); "ה' בשמים הכין כסאו" (תהילים קג, יט). ועל דרך הזה נאמר: "ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים" (דהי"ב ל, כז):פסוק ט
- משמרים הבלי שוא – אנשי הספינה, שהיו עובדים אלילים, והם משמרי הבלי שוא, ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם, שיראו את ה' וזעקו אליו ונדרו נדרים, לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם. אבל אני לא כן, כי בקול תודה אזבחה לך (פסוק י):
- משמרים – אינו פועל יוצא, אלא הוא כמו שומרים.
- ויש מפרשים חסדם יעזבו מן "חסד הוא" (ויקרא כ, יז), כלומר, יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה.
- וכן הוא בפרקי רבי אליעזר: כיוון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הניסים שעשה הקב"ה עם יונה, עמדו והשליכו איש אלהיו בים, שנאמר: משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. חזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: "וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבחים" (לעיל א, טז). וכי זבח זבחו?! אלא זה דם ברית מילה, שהוא כדם זבח.
- ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה' אלהי יונה, ונדרו ושילמו. ועליהם הוא אומר, על הגרים גרי הצדק.
- ויונתן תרגם: "לא כעממיא פלחי טעותא" וגו':