המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"כי זרים קמו עלי", הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, "ועדת עריצים" הם שאול וגבוריו, שהם "בקשו נפשי" להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, "ולא שמו אלהים לנגדם", לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, "סלה" סיום הענין:
(ה) והטעם "כי" בשתי כתות אלה, הזיפים שהם "זרים קמו עלי" למסור אותי, "ועריצים" שבקשו נפשי להרגני כת שאול, אלו ואלו "לא שמו אלקים לנגדם סלה", ועל כן לא יהיו מתונים לדבר, ואולי טרם תקבל תפלתי עד שלא אגמרנה פתע יקומו עלי, על כן "שמע" מיד כאמור:
או יהיה אומרו "כי זרים" כו' נמשך עם מה שאחר, והוא שאומר הנה ראוי הוא שעם היותם בעלי בחירה תצילני מידם, כי לא אותי מאסו כי אם אותך מאסו. כי הנה הם שני סוגים, "זיפים" המלשינים, וסיעת שאול מבקשי "נפשי" לספותה. הנה לא ראי זיפים שהם זרים ואינם מבקשי נפשי להרגני רק למוסרני חי כאומרו להסגירני ביד שאול כראי "עריצים" כי "בקשו נפשי", אך הצד השוה שבהם הוא, כי "לא שמו אלקים לנגדם סלה" כאילו לית דיין חלילה:
