קטגוריה:שמות ח יא

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנים עד ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגומר ויש בפסוקים האלה שאלות:

השאלה הא' למה זה באה מכת הכנים מבעלי התראה לא לפרעה ולא לעמו כיון שגם אחרי זאת בשאר המכות באה התראה וכבר דברתי בזה ואשלים ענין זה עתה:

השאלה הב' באמרו ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך וגו' ואם היה שאהרן בלבד עשה המכה הזאת ומשה לא עשאה. איך אמר על שניהם ויעשו כן בלשון רבים:

השאלה הג' כי הנה מאמרו ותהי הכנס באדם ובבהמה מורה שהמכה היתה התילדות הכנים באדם ובבהמה ובאמרו כל עפר הארץ היה כנים מורה שהעפר נהפך לכנים בעצמה אבל נולדו הכנים באדם ובבהמה והם אם כן מאמרים סותרים זה את זה:

השאלה הד' למה זה לא יכלו החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים. והרי הם הפכו המים לדם והעלו את הצפרדעים הקצור קצרה ידם לעשות כן בכנים וחז"ל (סנהדרין ד' ס') אמרו שאין השד שולט על בריה פחותה מכעדשה אבל טיפת המים היא פחותה מכעדשה:

השאלה הה' מה ענין אמרו ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכלו והיה די שיאמר וישתדלו החרטומים לעשות כן ולא יכלו לא שיאמר ויעשו כן אם לא עשו כן ולא יאמר להוציא את הכנים כי אהרן לא הוציא הכנים אלא הולידם בעפר הארץ:

השאלה הו' במה שאמר שנית ותהי הכנם באדם ובבהמה וכבר נזכר זה למעלה ובא הפסוק הזה כפול ומותר בלי צורך גם שנזכר אחרי ענין החרטומים:

השאלה הז' באומרו ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ויחזק לב פרעה כי הנה לא נמשך חוזק לבו מאמרם אליו אצבע אלהים אבל היה ראוי שלכן יחרד לבבו ובא אם כן חוזק לבבו בסבות הפכיות. פעמים כראוי לענין ופעמים בהפך. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגו' עד ויאמר ה' אל משה והשכם בבקר. חשבו המפרשים שלא היתה מכה מבלי התראה ושזה הדבור נאמר למשה בהיותו לפני פרעה וששם נעשתה התראה מכת הכנים לפרעה ושקצרה התורה מלספר. וכבר ביארתי למעלה שאין הדעת הזה נכון כי הנה תמצא בסדר המכות תמיד שתים בהתראה ואחת מבלי התראה אחריהן ואיך יהיה זה תמיד מבלי סבה אבל האמת הוא מה שהודעתיך שהקדוש ברוך הוא הביא שלש מכות לאותות ולמופתי' על מציאות הסבה ראשונה מחוייב המציאות יתברך וצוה שבראשונה מהם יתרה משה לפרעה בגלוי בפני כל שריו ועבדיו ואחר כך יתר' גם כן אליו לבדו בסתר וכן עשה משה רבינו במכת הדם והצפרדעים ולפי שפרעה נדר לו שאם יסורו הצפרדעים ישלח את העם לזבוח לאלהיהם וכאשר ראה כי היתה הרוחה הכביד את לבו ולא רצה לשלחם לכן צוה השם למשה שיצוה לאהרן שילך לרחוב העיר מבלי שילך אל פרעה ולא שיתרה בו אלא שיפרסם להמון עמי הארץ שפרעה מלך מצרים שאון העביר את דברו ושקר באמונתו וזה ענין והך את עפר הארץ שיכה את הארץ ושיקלל את האדמה אשר פרעה מולך בתוכה כיון שאין אמונה לדבריו ולא קיום במאמרו ולפי שזה היה תרעומת משקרות פרעה וקללת ארצו באומר אי לך ארץ שפרעה מלך בה לכן במקום שארץ מצרים היתה מקדם מלאה כל טוב ועפרות זהב לה עתה מפני זאת הקללה תהפך כלה לכנים והותרה בזה השאלה הא'. והודיעו השם שלא יהיה הענין בכנים כמו שהיה במכת הדם שבמקומות שהכה אהרן היה דם ובמקומות שלא הכה לא היה דם אבל הכנים לא יהיו כן כי בפעם אחת שיכה אהרן בעפר הארץ הפך כל אבק ארץ מצרים בכל מקום שהוא לכנים והוא אמרו והיה לכנים בכל ארץ מצרים כלומר שבהכאה אחת שאהרן יכה במטהו את אבק הארץ יהיו הכנים בכל מקומות הארץ. ואמנם אמרו ויעשו כן ענינו שמשה ואהרן עשו כדבר השם כל אחד מה שצווה בו כי הנה משה צווה שידבר אל אהרן שיעשה ואהרן צווה לעשותו בפועל ושניהם עשו מה שצוו כי משה דבר אל אהרן מצות השם ואהרן הכה הארץ במטהו ויך וגו' והנה המטה בידו היה לרמוז אל ארבעת הרוחות שהיה מוליך ומביא מעלה ומוריד כדי שבכל מקום תהיה המכה הזאת ובסוף ויך את עפר הארץ שהוא התכלית והותרה בזה השאלה הב' ולבאר מה שאמרתי אמר הכתוב ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים רוצה לומר ששני דברים זרים נעשו באותה שעה במכה ההיא האחד שהיה הכנים באדם ובבהמה והתבונן שבאדם ובבהמה לא אמר מלת כל כמו שאמר בעפר הארץ כל עפר הארץ היה כנים לפי שאותם האנשים והבהמות שהיו לפני אהרן בשע' המכה נתמלאו כנים אבל לא כל שאר בני אדם ובהמות שהיו בכל ארץ מצרים אבל העפר לא היה כן כי כל עפר הארץ היה כנים בכל מקום שימצא עפר קרוב או רחוק מההכאה. הנה התבאר ששני דברים היו במכה הזאת התהפכות הארץ לכנים והיות הכנם באדם ובבהמה והותרה בזה השאלה הג'. ואמנם אמרו ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו חשבו המפרשים שהשתדלו לעשות הכנים כמו שעשה אהרן ולא יכולו ושזה ענין להוציא את הכנים כלומר להוציאם ולהולידם מהאבק שעל פני האדמה. וכתב הרמב"ן שמה שלא יכולו היתה סבה מאת השם שסכל עצתם בחפצו שהכל שלו והכל בידו ואיני רואה שום תועלת בנס הזה מסכול עצתם וגם כן כתב שלהיות הכנים יצירה לא יכלו החרטומים לעשותה אמנם הדם והצפרדע לא היו יצירה חדשה לכן יכלו לעשותם וחוץ מכבוד תורתו אין הדבר כן כי ההפך המים לדם היתה יצירה חדשה וכן שרוץ היאור צפרדעים שילכו חוץ מן המנהג הטבעי ומפני זה כלו אומר אני שהחרטומים עשו מעפר הארץ כנים כמו שעשה אהרן ועל זה נאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם שעשאום בפועל האמנם פרעה היה מתרה בהם שלא היה חפץ שעוד יוסיפו צרה על המכות אלא שיסירו אותם כמו שסר משה מכת הצפרדעים וכאשר יעשו המכה כאהרן ויסירו אותה גם כן כמשה יודע שהם חכמים מחוכמים והנה החרטומים מפני כבודם השתדלו לעשות המכה ולהסירה אחר כך בתאות פרעה והנה בענין העשיה עשו כאהרן וזהו שאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם אבל מיד אחרי זה השתדלו להוציא הכנים מי הארץ ולא יכולו שלא היו יכולים להסירם כי היתה הכנים באדם ובבהמה והמה עצמם רוצה לומר החרטומים וסוסיהם היו מלאים מהם ובזה כסתה כלימה פניהם והותרו בזה השאלות ארבעה חמשה ששה וכבר כתב הראב"ע שעל כן נאמר שנית ותהי הכנים באדם ובהמה להגיד שגם כן בחרטומים היו ומאשר החרטומים לא מצאו מענה למה לא יסירו המכה אשר שם אהרן והיה פרעה גוער בהם עליו הוצרכו לומר לי אצבע אלהים היא ולא כיוונו בזה שהיתה המכה מחוייבת מפאת המערכה השמימיית כמו שפרשו הרא"בע וכבר השיב עליו בדברי' נכונים הרמב"ן ועוד אני מוסיף עליהם שאם היות המכות מחייבות מהמערכה ולכן לא יכלו החרטומים להסיר אותם איך היה משה בתפלתו מסיר אותם ומבטלם והדב' המחוייב בהכרח יהיה אלא שהם כיוונו לומר לפרעה שאם היה ענין משה ואהרן מצד השדים ומלאכת הכשוף היה בידם לבטלו כפי חכמתם אבל היה ענינם בלי ספק אצבע אלהים רוצה לומר דבר השגחיי כפי היכולת אלהי ולכן מה יעשה אדם לו לבטלו ואז ידע פרעה כי כל מה שעשו החרטומים בתנין ובדם ובצפרדעים ובכנים היה בתחבולה ואחיזת העינים או מכח נסי משה. ובעבור זה בשאר המכות שנעשו אחרי זה לא קרא עוד פרעה לחרטומים ולא הכניסו הם עצמם לעשות כמעשה משה ואהרן כי כבר האמינו שיד ה' עשתה זאת ואמנם אמרו סמוך לזה ויחזק לב פרעה ולא שמע אליה' אין הכוונה שבעבור שידע שהיה אצבע אלהים נתחזק לבו כי תמיד היה החוזק מפני טענה מהטענות. הלא תראה שבנס התנין נאמר שעשו חרטומי מצרים כמעשה ההוא ועם היות שהגדיל אהרן במעשהו שבלע מטהו את מטותם הנה לא שת פרעה לבו לזה ויחזק לבו כי חשב שהיו משה ואהרן כחרטומים ושלא יתחלפו אלא בפחות ויתר ואמנם במכת הדם נאמר ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה וגו' שביאר שמפני שראה שעשו כן החרטומים וחזק לבבו בחשבו שלא היה הדבר אלהי וביאר הכתוב בזה התנצלות לפרעה. ואמנם בצפרדעים אמר וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד רוצה לומר ראה כמה היתה רשעתו של פרעה שעם היות שראה הנסיון שעשה למשה בהסרת הצפרדעים היתה לו הרוחה שהיה ראוי מפני זה שישלח את העם כמו שאמר לעשות לא עשה כן אלא ויכבד את לבו הנה א"כ בא הפסוק ההוא לספר רשעת פרעה. אבל בכני' זכר שעם היות שהודו לו החרטומים אצבע אלהי' היא הנה הוא לא הכניע לבו ולא שב. וגם זה הוא ספור רשעתו ובערוב גם כן ספר רשעתו שעם היות שקיים משה כל מה ששם עמו הנה הוא לא קיים דבריו והוא שאמר ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת רוצה לומר שהיה לו לשוב אל השם. וכן בדבר לספר ברשעת פרעה אמר והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה כלומר אע"פ שראה ההפלאה ההיא שהיתה הוראה עצמיית הנה עם כל זה כבד לב פרעה ובשחין גם כן אמר שהתחזק לבו מבלי סבה כי אם ברשעתו. וכן בברד זכר רשעתו וכבדות לבו ושלא נתחרט בו אלא מפני שחדל המטר וכו'. ואמנם בארבה זכר מרשעתו שבלי שום סבה הכביד את לבו. ובחשך לפי שלא היה כבר שום סבה לכבדות לבו נאמר ויחזק ה' את לב פרעה. הנה התבאר שחוזק לבו או כבדות לבו שנזכר בפרעה בספור המכות בא תמיד אם להגיד רשעתו או לספר בהתנצלותו והותרה בזה השאלה הז' ובזה נשלמו מכות סימן דצ"ך שבאו להוכיח השורש הראשון ממציאות הסבה הראשונה: