קטגוריה:משלי טז ל
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: עצה עיניו לחשב תהפכות קרץ שפתיו כלה רעה
המהדורה המנוקדת: עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה.
קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃
פרשני המקרא
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"עוצה" - הסותם עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה יסתום אז עיניו לבל יבלבלו אותו דברים הנראים).
"קורץ" - המנדנד בשפתיו לרמז לשון הרע,
"כלה רעה" - הנה זה גמר הרעה אשר חשב עליה, כי רמזה ועשה מעשה.
מצודת ציון
"עוצה" - ענין סתימה, כמו (ישעיהו כט): "ויעצם את עיניכם".
"קורץ" - ענין נדנוד לרמז, כמו (משלי ו): "קורץ בעיניו".
"כלה" - ענין גמר והשלמה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"עצה". כמו איעצה עליך עיני, שמרמז בעיניו כאלו מיעץ:
ראו גם
ויקי על הפסוק
תרגום מצודות: העוצה (סותם) עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה, יסתום אז עיניו, לבל יבלבלו אותו דברים הנראים); הקורץ (מנדנד) בשפתיו לרמז לשון הרע, הנה זה כילה (גמר) הרעה אשר חשב עליה, כי רמזה ועשה מעשה.
תרגום ויקיטקסט: - כך המפתה עוצם (סוגר) את עיני רעהו, שיחשוב תהפוכות ולא יידע לאן הוא מוביל אותו; אולם בשלב שני הוא קורץ את שפתיו ומדבר ומשכנע את רעהו ללכת בדרך שהיא כולה רעה.
/ כאשר אדם עוצם את עיניו כדי לחשוב ולתכנן דיבורים רעים שהם הפוכים מהיושר והצדק, הוא מרגיל את נפשו לדיבורים אלה, וכך כאשר יקרוץ (יחבר) את שפתיו כדי לדבר, ייצאו מפיו בבת-אחת כל הדברים הרעים שחשב עליהם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טז ל.
דקויות
עֹצֶה עיניו = עוצם עיניו; תהפוכות = דבר והיפוכו, הפוך מהאופן שבו הוא רוצה להתנהג; קרץ = חיבר; קורץ שפתיו = מחבר את שפתיו כדי לדבר; כילה רעה = החליט לעשות מעשה רע, כמו ב(אסתר ז ז): "...וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ".
1. לפי רוב המפרשים, הפסוק מתאר את שפת הגוף של האדם הדובר רע ומרמה, שנזכר בפסוק הקודם, (משלי טז כט): "אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ, וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב". אותו איש חמס עוצם את עיניו כדי להתרכז בתכנון מעשי תהפוכות (מצודות), או מרמז בעיניו כדי לייעץ למקורביו לעשות רע (רש"י, מלבי"ם; וראו רמ"ד ואלי); ואז קורץ את שפתיו - רומז בשפתיו למקורביו, ובכך הוא מכלה את הרעה. שפת גוף דומה נזכרה גם ב(משלי ו יג): "קֹרֵץ בְּעֵינָיו, מֹלֵל בְּרַגְלָו, מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו"*.
2. ולענ"ד, הפסוק מזהיר את האדם מפני מחשבות רע ומרמה של עצמו: כשהאדם עוצם את עיניו וחולם, הוא לכאורה נכנס לעולם דמיוני שבו מותר לו לעשות הכל - גם דברים שבדרך-כלל אסור לעשות. הפסוק מזהיר: כשאדם עוצם את עיניו ומדמיין שהוא מדבר דברי תהפוכות, אז כשהוא רק קורץ ומחבר את שפתיו ומתחיל לדבר, כבר כילה רעה - ליבו כבר החליט לומר את הדברים הרעים שחשב עליהם לפני כן, והדברים הרעים יישפכו מפיו בלי מעצור. כשאדם עושה מעשים מסויימים במחשבה, תהיה לו נטיה גדולה יותר לבצע את המעשים הללו גם במציאות, ולכן יש להיזהר ולא לעשות מעשי תהפוכות גם במחשבה.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי טז ל"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.