המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל רב שקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם אשר על החומה
"כי שומעים אנחנו" - מכירים אנחנו אותו לשון שומעים (איטנדנ"ש בלע"ז)
"ואל תדבר אלינו יהודית" - שכל העם מכירים בל' יהודית והם מתפחדים מדבריך (לפי שאמר להם אמרו נא אל חזקיה סברו שלא בא להפחיד העם ורבשקה ישראל מומר היה כסבורים הם אף שמצות רבו על רבשקה אבל לבו נמשך למשפחתו ויכמרו ניחומיו)
"ויאמר אליקים", הם חשבו כי תכלית ביאתם הוא שחזקיהו יניח מלאכתו שהתחיל לבצר החומה ולהכין א"ע למלחמה, וישוב להיות למס עובד ובזה יסור אשור מאתו, וא"כ עקר שליחות רבשקה הוא אל המלך עצמו שישלים אתו, ולכן אמר "דבר נא אל עבדיך ארמית" אחר שאנחנו שומעים ומבינים לשון זה, "ולמה תדבר אלינו יהודית באזני כל העם" הלא הם רק דברים הנוגעים אל המלך לבדו:
ביאור המילות
"שמעים". מבינים.
"יהודית", על ששבט יהודה היה עקר המלכות יחסו השפה העבריית על שמו:
הערות
יא וכי לא ידעו כי כונתו להפחיד העם, וכי לכן יהודית ידבר?
