קטגוריה:ירמיהו כ ט
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל
המהדורה המנוקדת: וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל.
פרשני המקרא
רש"י
"והיה בלבי" - הנבואה
"כאש בוערת" - ועל כרחי אני צריך לילך
"עצור בעצמותי" - וכנוס בעצמותי האש
"כלכל" - לסבול האשמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ואמרתי" - פעמים רבות אמרתי בלבי לא אזכור בפניהם שם ה' על פי ולא אדבר עוד נבואה בשמו
"והיה בלבי" - אבל הנבואה היה בלבי כאש בוערת וכנוס בעצמותי
"ונלאיתי" - נעשיתי נלאה ועיף לסבול בי הנבואה ולא יכולתי להתאפק לבלי לאמרה
מצודת ציון
"עצור" - כנוס ומאוסף כמו עצרת בוגדים (לעיל ט)
"ונלאתי" - ענין עייפות ויגיעה כמו העוה נלאו (שם)
"כלכל" - ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג)
"ואוכל" - מלשון יכולתמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ונלאיתי כלכל ולא אוכל". הלאות הוא פסיקת הכח ע"י רוב הזמן שסבל, ומוסיף ולא אוכל כלכל כלל אף זמן מועט:
ראו גם
ויקי על הפסוק
לא יכול לדבר, לא יכול לשתוק
הנביא ירמיהו מתאר את תחושתו המורכבת ביחס לנבואה:
(ירמיהו כ ט): "ואמרתי 'לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו!' והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל":
ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו
בעקבות היחס השלילי מצד הציבור לנבואותיו של ירמיהו (המתואר בפסוקים הקודמים: "הייתי לשחוק כל היום, כלה לעג לי. כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא, כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום"), החליט ירמיהו שהוא רוצה להתפטר: לא לזכור את הנבואות שה' אמר לו בעבר, ולא לדבר עוד בשם ה' בעתיד (מלבי"ם) . אבל זה לא הצליח:
והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותיי
לב = מקום המחשבות ;
דבר ה' היה בליבי כאש בוערת , חדר ללבי ושרף את כל המחשבות האחרות, לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר פרט לנבואות שה' מסר לי;
דבר ה' היה גם כאש בוערת עצור בעצמותיי , השפיע גם על הגוף שלי, הרגשתי כאילו בכל עצמותיי יש אש שמושכת אותי ללכת בשליחות ה'.
ונלאיתי כלכל ולא אוכל
ניתן לפרש לפי שתי המשמעויות של השורש כלכל :
1. כלכל = סיפק מזון או צרכים אחרים לזולתו: "מרוב שדבר ה' בוער בעצמותיי, אני לא נלאה, עייף ולא מסוגל לכלכל את עצמי, לא מסוגל לדאוג לעצמי, אני חושב רק על השליחות ועל דבר ה'".
2. כלכל = הכיל: "אני לא מסוגל להכיל את דבר ה' הבוער בקרבי, אני מרגיש שאני חייב להגיד אותו".
ירמיהו כמשל לנביאים ולחכמים בכלל
הרמב"ם ראה בפסוק זה אחד המאפיינים העיקריים של כל אדם שקיבל ידע עודף על בני אדם אחרים, בין אם הוא נביא או רק חכם: " "...וטבע דבר זה מחייב למי שהגיע לו כמות עודפת זו מן השפע [הידע], שיקרא לבני אדם בהכרח, יקבלו ממנו או לא יקבלו, ואפילו ינזק בגופו... [כמו שנאמר] והיה בלבי כאש בוערת, עצור בעצמותי, ונלאיתי כלכל, ולא אוכל." " (מורה נבוכים ב לז) .
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-17.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ירמיהו כ ט"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.