המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"בעדי" - לשון מכלול ומנחם פי' בעדי עדיים לשון עד כמו בטחו בה' עדי עד אנגוק"א אשיגל"א בלע"ז אבל דונש פתר אותו לשון עדי ומשקל עדי עדים הוא מן י' שמות ארי אריים צבי צביים גדי גדיים
"שדים נכונו" - השדים שלך היו גדולים כל צרכן ושער במקום בית הערוה היה מצמיח והם סימני נערות
"ואת ערום ועריה" - ועוד היית ערומה מבלי כסות כעת שנולדת ר"ל שהיו מרובים באוכלוסין וגדולים בכח ובא זמן הגאולה אבל היו ערומים מבלי זכות ומעשים טובים
"ותרבי" - בהיותך על פני השדה היית מגודלת ומאומנת ותגדלי בקומה ובאת לזמן הראוי להתקשט בקשוטים יפים הם ימי הנערות
"רבבה" - החומל הזה הבטיחם שתהיה לרבבה להרבות בנים ובנות כצמח השדה ר"ל המקום הפרם והרבם במצרים כמ"ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א')
מצודת ציון
"רבבה" - ר"ל הרבה רבבות ורבוא הוא עשרת אלפים
"ותרבי" - ענין גדול ואמון כמו רבתה גוריה (לקמן יט)
"בעדי עדיים" - ענין קשוט כמו ותעד נזמה (הושע ב)ור"ל בהטוב והיפה שבעדיים ודוגמתו מלך מלכים (לקמן כו)
"נכונו" - מלשון הכנה ר"ל מתוקן כל צרכן בענין הגדול
"רבבה", ובמשל הזה שמצא אותה בשדה מדמה אותה שתהיה "רבבה כצמח השדה", וכן היה "שרבתה" בריבוי "וגדלה" עד שהגיע עת הפרח שאז "יבואו הצמחים בעדיים", פרחים יפים וציצים מקושטים אשר יקשטו זרעם בם, ומה היו העדיים, מפרש "שדים נכנו ושערך צמח" שזה זמן הפרח אצל האשה וצבי עדיה, רק "שהיתה ערום ועריה" ר"ל ערותה מגולה ובנמשל שה' השגיח שיפרו וירבו כמ"ש כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ, עד שהגיע עת התור וזמן הגאולה והיו שדים נכונו שהם משה ואהרן כמ"ש חז"ל שהם השדים המוכנים להניק דבש וחלב, רק שהם היו עדין ערומים שלא היה בידם תורה ומצות וזכיות שהם הבגדים המליציים בגדי הנפש:
ביאור המילות
"ותבאי בעדי עדיים". כמו בא בימים, ותבואי עד שנותיך, בעת וזמן שראוי לעדות עדים, ועדי מקור:
"ערום ועריה". עריה הוא גלוי בית הערוה, שהוא יותר מערום שיבא גם על המכוסה קצת, כמו כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף:
